ליולדת, שלא קיימה מעקב היריון תקין, נקבע ניתוח קיסרי בהתאם לתאריך לידה משוער, שחושב לא נכון. התוצאה: נולדה פגה שבהמשך התגלתה כסובלת משיתוק מוחין. תביעת הרשלנות הרפואית הגיעה עד לעליון.
מרבית לידות פג הן לידות מפתיעות ולא מתוכננות והן כרוכות בלא מעט סיכונים. לכן, ככל ואין סיכונים לאם ולעובר, מומלץ לא ליילד לפני השבוע ה-37 אם אין סיבה מידית וברורה. עד השבוע ה-37 מתעצבות מערכות חיוניות בגוף העובר, כמו הבשלת הריאות, מערכת הלב וכלי הדם ומערכת העיכול, כדי להכין אותו לשינויים שיתרחשו עם הלידה וניתוקו מחבל הטבור. לכן, לידה לפני השבוע ה-37 מוגדרת על ידי ארגון הבריאות העולמי וגם על ידי משרד הבריאות הישראלי כלידה מוקדמת, או לידת פג, ודורשת מעבר לטיפול נמרץ יילודים, או "הפגייה" כפי שבדרך כלל היא נקראת, שם ניתן ליילודים טיפול מותאם, בדרך כלל טיפול דחוף לרוב למשך מספר שבועות.
שיעור הפגים בין הילודים עומד היום בממוצע על כ-5-7% מהלידות בישראל ולמרות פריצות הדרך המדעיות ושכלול הטכניקות, לידה מוקדמת היא עדיין סיבת המוות העיקרית בקרב תינוקות. למעשה, ככל שהלידה מוקדמת יותר עולים הסיכונים והסבוכים האפשריים, בעיקר ביילודים שנולדו לפני השבוע ה-28. ללידת פג יש השלכות התפתחותיות, כאשר שיעור המומים מלידה, בעיות רפואיות ותחלואה בקרב פגים גבוה משמעותית מאשר בקרב אוכלוסיית הילודים הכללית. פג נקבע על פי משקלו (כל משקל מתחת ל-2.5 ק"ג בלידה נחשב נמוך), אך אשפוז בפגיה נדרש רק כאשר הילוד נולד לפני השבוע ה-35, או כאשר משקלו עומד על 2 ק"ג ומטה, או כאשר ישנה סיבה אחרת.
ישנם מספר גורמי סיכון ללידה מוקדמת, ביניהם: היריון מרובה-עוברים, סיבוכי היריון, עישון, צריכת אלכוהול, תת-תזונה, חשיפה לזיהום תוך-רחמי (בדגש על זיהום מי שפיר), צוואר רחם קצר, לידה מוקדמת קודמת ועוד. אם ההיריון עוד לא בשבוע ה-34, הנטייה היא לנסות לעכב את הלידה עד כמה שניתן, כמובן בהתאם למצב האם והעובר, הערכת הגודל של העובר ושבוע ההיריון (ממנו ניתן להעריך את מצב ההתפתחות של העובר). העיכוב נעשה בעיקר באמצעות מנוחה וטיפול תרופתי ותוך מעקב רפואי סדיר. ההנחה הרפואית המקובלת היא שמומלץ לשמור על ההיריון כמה שאפשר יותר כדי שהעובר יהיה עד כמה שאפשר יותר מפותח ובשל ללידה, אלא אם כן יש בעיה המסכנת את האם או העובר.
האם הצוות הרפואי יילד מוקדם מדי?
לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעה, שבסופו של דבר התגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון, שעניינה רשלנות בלידת פג והיא מעניינת במיוחד משום שבמקרה זה הלידה המוקדמת הייתה אלקטיבית, כלומר אין מדובר בניתוח חירום, כי אם בניתוח שנקבע מראש. התביעה הוגשה בשם אבישג אברהם והוריה נגד בית החולים מעייני ישועה, ששמו שונה לבית חולים ש.ר.ב שירותי רפואה. מפסק הדין עולה השתלשלות עניינים חריגה במקצת:
אמה של אבישג, בת רביעית להוריה שנולדה ב-9.2.1992, הגיע לראשונה לביצוע מעקב היריון ב-21.5.1992, כשלושה שבועות לפני הלידה בפועל, לתחנת טיפת חלב. רישום מועד הווסת האחרונה נקבעה בהתאם לעדותה של האם, אך נרשם בטעות כ-13.9.1992, ככל הנראה הכוונה היתה לשנת 1991. באותו רישום נקבע כי המועד המשוער ללידה הוא ה-20.6, אך זה חושב בהתאם לתאריכים ולא בעקבות בדיקה פיזית. לכן שבוע ההיריון נקבע כשבוע 36. גברת אברהם, אמה של אבישג, נשלחה לבדיקת רופא, אליו ככל הנראה לא פנתה ולכן בביקורה הבא בטיפת חלב ב-1.6.1992 נכתב כי לא נבדקה על ידי רופא. ב-2.6.1992 פנתה הגברת אברהם לבית החולים להירשם ללידה, בהתאם לרישומים עמם הגיעה, קבעה הרופאה כי מועד הוסת האחרון היה ב-13.9.1991 ולכן קבעה מועד לניתוח ב-9.6.1991 שלפי החישובים היה השבוע ה-38 להיריון. הניתוח הקיסרי נערך במועד ולא נרשמו בעיות בלידה. משקלה של הילודה היה נמוך, כ-1.6 ק"ג אך ציון האפגר שקיבלה היה טוב. בבדיקה שנערכה מיד לאחר הלידה נתגלתה הטעות בחישוב גיל ההיריון – אבישג נולדה בין השבוע ה-33 ל-34. ריאותיה עוד לא הבשילו ואובחנה עם מצוקה נשימתית, מצב אופייני לפגות, והועברה לטיפול נמרץ יילודים. בגיל 38 ימים היא אובחנה כסובלת מפגיעה מוחית אופיינית לפגים והועברה למרפאת פגים בבית החולים בילינסון, שם אובחנה כסובלת משיתוק מוחין. הוריה תבעו בשמה ובשמם את בית החולים בטענה שקביעת גיל ההיריון ומועד הלידה המשוער בבית החולים, לפיהם נקבע הניתוח, מקורו ברשלנות, שכתוצאה ממנה סובלת אבישג משיתוק מוחין. [ראו בנוסף: שיתוק מוחין (CP) כתוצאה מכשל בהריון או בלידה].
בית המשפט המחוזי לא מצא קשר בין הנזק לרשלנות
על מנת שתתקיים רשלנות, על שלושה תנאים להתקיים – קיומה של רשלנות, למשל סטייה של הרופא מפרוטוקול טיפול סביר במקרה דומה, קיומו של נזק וקיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. בית המשפט המחוזי בחן מספר סוגיות בפסק דינו, ביניהן: האם התקיימה רשלנות, האם יש ליחס לאם אשם תורם או אשם מכריע והאם יש קשר בין הרשלנות לנזק. בית משפט קמא קבע כי בבית החולים לא נערכו בדיקות מתאימות לקביעת גיל העובר ולא נקט בזהירות הנדרשת, בוודאי לאור העובדה שהאם לא ניהלה מעקב היריון ראוי. לכן קביעת גיל ההיריון בהתאם להצהרות האם וללא אימות הוא בגדר רשלנות. זאת ולאור העובדה שעדיין לא החלו צירים היו אמורים להדליק נורה אדומה אצל כל רופא בטרם ניתוח. בית המשפט המחוזי קבע שמידת האשם התורם של האם נאמד בשליש. עם זאת בית המשפט קבע כי הנזק ממנו סבלה הילודה התרחש בתחילת תקופת ההיריון ופסק כי לא התרחש במהלך הלידה.
בית המשפט העליון הפך את ההחלטה: בית החולים אשם בנזק
ההורים ערערו לבית המשפט העליון בטענה כי הפגות יצרה תהליך שהביא לנזק המוחי ממנו סובלת אבישג ולראייה בבדיקת האולטרסאונד הראשונה שנערכה לה אחרי הלידה לא התגלה נזק מוחי. מנגד, טענת הנתבעים היתה כי הקביעות עליהן התבססה עוולת הרשלנות מוטעות, הואיל ואילו התמהמהו הרופאים עד להופעת צירים היה צורך בניתוח חירום שמגלם סכנה גבוהה יותר ובנוסף שההסתמכות ש הרופאים על תאריך הווסת האחרונה שנתנה טובה לא בטעות יסודו. לטענת בית החולים הנזק המוחי ממנו סובלת אבישג לא נגרם כתוצאה מהניתוח והטיפול שקיבלה לאחר הלידה.
בית המשפט העליון הפך את החלטת בית דין קמא וקבע שלא רק שבית החולים התרשל, גם הוכח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לקיומה של הלידה המוקדמת, אך מצא שלאם אשם תורם שווה לאשמת בית החולים. העליון החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לקביעת סך הפיצויים בגין הנזקים. המחוזי שקל שלושה נושאים עיקריים – קיצור תוחלת החיים, מקום הטיפול המיטבי וסיג הפיצוי (חד פעמי או בתשלומים). בית המשפט הכריע כי יש לקבוע לאבישג קיצור של 10 שנים בתוחלת החיים, יש לשכנה במוסד שיקומי על מנת שתזכה לטיפול מתאים וחילק את סך הפיצויים שקבע לה על 4 מיליון שקלים לתשלום חד פעמי והיתרה בתשלומים חודשיים וקבועים.
[ע"א 4192/99 אבישג אברהם (קטינה) נ' ש.ר.ב. שירותי רפואה ובריאות בע"מ]
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
