לידת פג

בית המשפט העליון קיבל ערעור של קטינה ושני הוריה וקבע כי ביצוע הערכת המשקל על ידי בית החולים באופן שגוי מקים קשר סיבתי והשיב את התיק בחזרה לבית המשפט המחוזי לשם הערכת הנזק. בית המשפט קבע כי יש לנכות מהאחריות 50 אחוז בשל אשם האם התובעת.
האופן שבו בית המשפט משקלל את הפיצוי הניתן במסגרת תביעת רשלנות רפואית בלידה – פג:
על פי ההגדרה הרפואית יכירו בתינוק כפג אם הוא נולד לפני השבוע השלושים ושבעה להריון (לידה תקינה מתרחשת, בדרך כלל, בשבוע הארבעים להריון). פגים רגישים יותר לסיכונים ומחלות, זאת בשל העובדה שהם נולדים לפני הזמן, וטרם הושלמה ההתפתחות של המערכת החיסונית בגופם. הרפואה מבחינה במספר סממנים, אשר יש בהם כדי להוביל לחשש כי ההריון יסתיים בלידת פג מוקדמת. כך, בין היתר, כאשר האישה הפילה את עוברה בעבר או ילדה תינוק בלידה מוקדמת, הסיכון שיוולד לה פג הינו רב יותר. זאת ועוד, גם לגילה של היולדת יש משמעות, כך שאם גילה הוא מעל שלושים וחמש שנים או מתחת לשמונה עשרה, היא בעלת סיכוי גבוה ללידת תינוק פג.
בפני בית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעת רשלנות רפואית בלידה מטעם אבישג והוריה כנגד בית רפואה "מעייני הישועה". במסגרת כתב תביעת רשלנות רפואית בלידה דנן טוענים התובעים כי הצוות הרפואי של בית החולים התרשל בקביעת גיל העובר והמועד המשוער של הלידה ובעקבות כך יילד את התובעת כחודש לפני הזמן, כאשר היא פגה. בסמוך לאחר הלידה אובחנה התינוקת כמי שסובלת ממצוקה נשימתית (המאפיינת פגים רבים) וכתוצאה מכך היא סובלת כיום משיתוק מוחין.
בית משפט קמא קבע כי נסיבות העניין מעידות על התקיימות רשלנות רפואית בלידה מצידו של בית החולים, אולם התובעים כשלו בהוכחת הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לנזקיה של הקטינה. התובעים הגישו את ערעורם לבית המשפט העליון, אשר הפך את ההחלטה האמורה ופסק כי הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות על ידי הצוות הרפואי לבין נזקי התובעת, אולם יש לחלק את האחריות לנזק האמור בין האם לבין בית החולים, באופן שווה (כך שהנתבע יישא באחריות בגין נזקי התובעת, בשיעור של חמישים אחוזים).
בית המשפט העליון החזיר את הדיון בתביעת רשלנות רפואית בלידה דנן לערכאה המבררת, על מנת שיעריך את ראשי הנזק ויקבע את שיעור הפיצויים המגיע לתובעים בגין נזקי הקטינה. בית המשפט המחוזי מבהיר כי עסקינן בסוגיה סבוכה, במהלכה יש להכריע בשלוש שאלות עיקריות: ראשית, באיזה אופן קוצרה תוחלת החיים של הניזוקה. שנית, האם יש לקבוע כי הניזוקה תשהה במוסד שיקומי, בבית הוריה או בדיור עצמאי. שלישית, מה הוא סוג הפיצוי שעל בית המשפט לקבוע – פיצוי חד פעמי או פיצוי בתשלומים חודשיים.
לאחר שבית המשפט שקל את מכלול הגורמים אשר עשויים להשפיע על תוחלת החיים של התובעת, הוא פוסק כי יש לקבוע לה קיצור של עשר שניים בתוחלת החיים. בכל הנוגע לדיור, בית המשפט מחליט כי מוסד שיקומי יהיה המקום הטוב והיעיל ביותר לבריאותה של הניזוקה, שכן קיימת במסגרתו תכנית טיפולים מיוחדת המותאמת לצרכיה, שירותים פסיכולוגיים ועוד. לאור כל זאת ולאחר שקלול והערכת כל ראשי הנזק, מעמיד בית המשפט את הפיצוי שיש ליתן לתובעים במסגרת תביעת רשלנות רפואית בלידה דנן, על הסך של כארבעה מיליון שקלים, כאשר חלקם ישולמו באופן חד פעמי וחלקם בתשלום חודשי קבוע.