2.5 מיליון ש"ח פיצויים לקטין בגין החלטה שגויה על לידת ואקום

בית-המשפט המחוזי קיבל תביעת רשלנות רפואית נגד משרד הבריאות, שהגישו הורי קטין שלקה בשיתוק מוחין אחרי לידת ואקום טראומטית.

תינוק לאחר לידה
בלידת ואקום מחלצים את התינוק מתעלת הלידה של האם באמצעות מכשיר שאיבה, המכונה גם שולפן ריק. לידה כזאת מתבצעת כאשר התינוק מתקשה להתקדם בתעלת הלידה בעצמו או כאשר האם מתקשה ללדת את התינוק בלחיצות. לידות ואקום כרוכות בסיכון מסוים ובחלק מהמקרים הן מסתיימות בתוצאות קשות, המתבטאות בנזקים רפואיים ליילוד.

פסק-דין שניתן לאחרונה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב עסק במקרה בו תינוק שנולד בלידת ואקום, לקה בשיתוק מוחין, המתבטא בנכות בפלג גופו השמאלי. כעבור מספר שנים הגישו הוריו תביעה נגד משרד הבריאות, בה טענו כי נפלה רשלנות רפואית בהליך הלידה. השופטת דליה גנות, שדנה בתיק, קיבלה את עמדת ההורים ופסקה לקטין פיצויים בגובה של כ-2.5 מיליון ש"ח בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

לא הופעל שיקול דעת

לפי התיאור בפסק-הדין, האם היולדת הגיעה לבית-החולים בשבוע ה-38 להריונה אחרי שחשה בהפחתה בתנועות העובר. בבדיקות נמצא כי מצב העובר תקין, אך האם הושארה בבית-החולים. כעבור כ-17 שעות, הוחלט לסיים את הלידה בניתוח קיסרי, מאחר שהתינוק לא התקדם מספיק בתעלת הלידה. עם זאת, זמן קצר אחר-כך ביצע הרופא המיילד לידת ואקום במקום ניתוח קיסרי. לאחר הלידה נמצאו אצל התינוק נפיחות בראש וכן שטף דם סביב עין ימין. כעבור מספר חודשים התברר כי התינוק סובל משיתוק מוחין המתבטא בחולשה בפלג גופו השמאלי.

לפי הדין, לא כל הליך רפואי שמסתיים בנזק למטופל מצדיק פסיקת פיצויים לטובת המטופל. תביעת רשלנות רפואית בלידה תתקבל, רק אם יוכח כי אכן הייתה התרשלות בהליך וכי ההתרשלות היא זו שגרמה לנזקי המטופל. לכן, שאלה מרכזית שהשופטת גנות נדרשה להכריע בה הייתה: האם הייתה התרשלות בהתנהלות הצוות הרפואי במקרה זה? לאחר שבחנה את הרשומות הרפואיות וכן את חוות הדעת הרפואיות ותצהירי העדים שהוצגו לה, השיבה על כך השופטת בחיוב.

הצוות הרפואי, ובכלל זה הרופא המיילד, קבעה השופטת, התרשל בכך שלא ניסה להעריך מדוע נעצר ראשו של התינוק במקום גבוה בתעלת הלידה ולא דן באפשרות שאין התאמה בין ראשו של התינוק לאגן היולדת. כמו כן, קבעה, לידת ואקום אינה הליך שגרתי ולכן היה על הרופא המיילד, שהיה בזמנו מתמחה בשנתו האחרונה, להתייעץ עם כונן בכיר, אך הוא לא עשה זאת. לסיכום, קבעה כי "אין מנוס מהמסקנה המצערת, כי ההתנהלות בחדר הניתוח התבצעה ללא הפעלת כל שיקול דעת ענייני, או אמיתי, ויש להצר על כך עד מאד", וכן, כי "ההחלטה לחלץ את התינוק בוואקום הייתה שגויה/בלתי מבוססת".

ניסיון להסתיר את הנזקים

השופטת מתחה ביקורת על כך שאין תיעוד ברשומות הרפואיות באשר לסיבות שהובילו את הצוות הרפואי להחליט על לידת ואקום ובאשר להשתלשלות האירועים בלידה עצמה. את העדרו של תיעוד זה זקפה לחובת הצוות הרפואי ומצאה בו חיזוק למסקנה כי הייתה רשלנות רפואית לא רק בעצם קבלת ההחלטה לבצע לידת ואקום, אלא בהליך הלידה עצמו.

אמנם ברשומה הרפואית נכתב כי התינוק "הוצא בקלות", אך השופטת קבעה כי זהו תיאור "סתמי" שאינו מתיישב עם עדויות המומחים הרפואיים מהם עולה כי היה מדובר בלידת ואקום קשה וטראומטית. עוד ציינה כי עולה מעדות המומחים, שהממצאים שהתגלו בראשו של התינוק אחרי הלידה הם חריגים ויוצאי דופן, ולכן היא סבורה כי אי-ציונם בדו"ח הלידה לא נבע מכך שהצוות הרפואי לא הבחין בהם, אלא "מניסיון להסתיר את קיומם".

השופטת קבעה, כי העדר התיעוד לגבי נסיבות הלידה אינו מאפשר לבית-המשפט לקבוע אם אכן הלידה בוצעה במקצועיות, וציינה כי את האפשרות העולה מחוות דעת מומחי התביעה וההגנה כאחד, כי שטף הדם שהתגלה סביב עינו של התינוק נבע מכך שצלחת מכשיר הוואקום הונחה על עינו של התינוק – פעולה שאינה תקינה.

"אין כל ספק, כי המשעול העובדתי האפל בו צועד בית המשפט, בהתייחס לעובדות האקוטיות נשוא תובענה זו, פועל לחובת הנתבעת", כתבה השופטת, וקבעה, כי "חילוץ התינוק בוואקום היה טראומתי וקשה, והחבלות על ראשו . נבעו משימוש כושל ובלתי מקצועי בוואקום".

קשר סיבתי ברור

סוגיה נוספת שעלתה בתיק הייתה שאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות של הצוות הרפואי לבין הנזקים שנגרמו לקטין: האם לידת הוואקום היא זו שגרמה לשיתוק מוחין אצל הקטין? גם על שאלה זו השיבה השופטת בחיוב, לאחר שבחנה את חוות הדעת של המומחים הרפואיים.

השופטת ציינה כי לא נרשם שום אירוע נויורולוגי או זיהומי בחייו של הקטין מאז לידתו שיכול להסביר את שיתוק המוחין שהתגלה אצלו, כי לידת הוואקום הייתה טראומטית וכי עולה שגם בזמן אמת, חשש הצוות הרפואי כי הלידה גרמה לפגיעה מוחית אצל התינוק. מעידה על כך העובדה שהתינוק הופנה לבדיקת אולטרסאונד מוח ביום השביעי לחייו. "עולה", פסקה השופטת, "כי קיים קשר סיבתי רפואי ברור בין לידתו הטראומטית של התינוק באמצעות ואקום לבין נזקיו".

נוכח ממצאיה, קבעה השופטת, כי משרד הבריאות, האחראי על בית-החולים בו בוצעה הלידה, אחראי גם לנזקיו של הקטין. השופטת קבעה כי נכותו הרפואית והתפקודית של הקטין עומדת על שיעור של 32%, וכאמור פסקה לו פיצוי כולל בסך של כ-2.5 מיליון ש"ח בגין כאב וסבל, אובדן כושר השתכרות, הוצאות רפואיות והוצאות ניידות.

[תא (ת"א) 67003-10-13]

תגובות

3 תגובות

  • 29 במאי 2017 בשעה 19:18

    אציין רק את הערותיו של חברי
    המומחה הנויירולוג אשר יושב
    בוועדות הרפואיות העליונות
    אליו מגיעים כל נפגעי
    "הלידות הטראומטיות"
    להערכת אחוזי הנכות.
    "זה יכול היה להימנע עם ניתוח קיסרי"
    חיים שלמים שניזוקים
    רקמה אנושית שכל אורח חייה
    מתהפך עם החלטה שגוייה.

  • 18 בנובמבר 2018 בשעה 11:23

    לא הבנתי למה לילד בשבוע 38 ?
    צריך להוולד בשבוע 40 וגם אם נשאר שבוע יותר
    זה בסדר

  • 19 במאי 2019 בשעה 19:47

    מקרה זה הוא ללא כל ספק מקרה טראגי, מצער ומעל הכל, מקומם; כיצד יתכן שמראה כה חמור יתרחש בבית חולים (מקצועי?), אשר אמור (???!!?!?) ליילד תינוקות (חסרי ישע), ולטפל בהם מראשית תהליך לידתם ועד נשימתם האחרונה?!?!? כיצד זה יתכן שרופאים מתמחים יניחו (בטעות??!?!!!?!) צלוחית רפואית על עיניו של התינוק?!?!!?
    קטונתי מלהבין התנהלות כושלת, בלתי מקצועית ולא אנושית כגון זו. היילדת וגם פגעת?!?!