ציסטה הינה שקיק סגור שמכיל חומר נוזלי או מוצק למחצה ואשר יכול להיווצר בכל איבר ורקמה בגוף. רוב הציסטות אינן מסוכנות, אולם במקרים מסוימים יש צורך לערוך ניתוח לשם הסרתן, שלעתים עלול להיות כרוך ברשלנות רפואית.
קיימים סוגים שונים של ציסטות, ביניהן ציסטה בעור, ציסטה שחלתית, ציסטה בעמוד השדרה, ציסטה ארכנואידלית (ציסטה שנמצאת בקרום האראכנואידלי שעוטף את המוח), ציסטה ברנכיאלית (ציסטה שמתפתחת מתחת לעור בצידי הצוואר), ועוד.
הסיבות להיווצרות ציסטה ודרכי טיפול
הסיבות להיווצרות הציסטות משתנות מסוג לסוג, אם כי באופן כללי ידוע שהן עלולות להיווצר כתוצאה מזיהום, חבלה, פציעה, או בעיה מולדת, ולעתים הן גם יכולות להיווצר באופן ספונטאני.
בדרך כלל הציסטות אינן מסוכנות ואינן מזיקות. לרוב הן יכולות לגרום לכאב או מטרד רק כאשר מדובר בציסטות גדולות מאד או ציסטות שנמצאות במיקום לא נח, באופן שעלול להביא להשפעה שלילית באיזור שבו הן נמצאות. כך, לדוגמא, ציסטה שנמצאת בריאה, עלולה לגרום במקרים מסוימים לבעיות בנשימה ובעיות נוספות. ציסטה בעור עלולה לגרום למטרד אסתטי בלבד, אולם היא גם עלולה להזדהם ולהצריך טיפול אנטיביוטי. עם זאת, ציסטה מורכבת, כלומר, ציסטה שמכילה תוכן עכור, או מחיצות, או עיבוי של המעטפת, הינה ציסטה שמחייבת בדיקה מעמיקה, אם כי רק במקרים נדירים היא עלולה להיות ממארת.
הטיפול בכל ציסטה הינו תלוי נסיבות בכל מקרה לגופו, כאשר לא פעם אין צורך כלל בטיפול, אולם לעתים יש צורך בעריכת ניתוח לשם הסרת הציסטה. כך, לדוגמא, כאשר מדובר בציסטות ארכנואידליות, שכאמור נוצרות עקב הצטברות נוזלים בקרום האראכנואידלי שעוטף את המוח, אזי לרוב מדובר בציסטות יציבות, שאינן גורמות לתסמינים ואינן מצריכות טיפול. אולם, לעתים הן עלולות לגרום לתסמינים שונים, שכוללים כאבי ראש, עייפות, בחילות והקאות, הידרוסצפלוס, ואף עיכובים התפתחותיים, אפילפסיה, בעיות ראיה, ובעיות הורמונאליות, ובמקרים אלו יש צורך בביצוע ניתוח לצורך ניקוז הציסטות והורדת הלחץ שהן יוצרות בסביבתן.
עילות רשלנות רפואית בניתוח להסרת ציסטה
למרבה הצער, כמו בכל הליך רפואי, ובמיוחד כשמדובר בהליך כירורגי, גם בעת עריכת ניתוח להסרת ציסטה עלולה להתרחש רשלנות רפואית, וזאת בכל מיני אופנים. עם זאת, חשוב גם להיות מודע לכך שעל מנת לבסס תביעה בגין רשלנות בניתוח להסרת ציסטה, יש להוכיח קיומם של שלושה רכיבים עיקריים (שרלוונטיים לכל תביעת הנוגעת לטיפול רשלני): התרשלות של הרופא, גרימת נזק למטופל, וקיום קשר סיבתי בין התרשלות הרופא לנזק שנגרם למטופל. לפיכך, גם אם הרופא המנתח התרשל באופן כלשהו, אזי אם לא נגרם עקב כך נזק למטופל או שנגרם לו נזק קל שחלף תוך זמן קצר, אזי בדרך כלל לא יהיה במקרה כזה מקום להגיש תביעת רשלנות רפואית. בנוסף, יש לקחת בחשבון שלא כל טעות של הרופא המנתח מהווה בהכרח רשלנות, וגם לא כל סיבוך שאירע במהלך הניתוח מעיד על רשלנות, שכן לעתים עלולים להתרחש סיבוכים בלתי נמנעים במהלך הניתוח, שאינם תלויים באופן תפקודו של הצוות הרפואי, אם כי חשוב להתריע ולהזהיר את המטופל מפני סיכונים אלו, על מנת לאפשר לו לקבל החלטה מושכלת האם הוא עדיין מעוניין לעבור את הניתוח או לאו, וזאת כפי שיוסבר להלן.
ככלל, רשלנות בניתוח להסרת ציסטה עלולה להתרחש בכל שלב, וזאת הן לפני הניתוח, הן במהלך הניתוח עצמו, והן לאחר הניתוח, וזאת כפי שיוסבר להלן.
רשלנות רפואית לפני ניתוח להסרת ציסטה
הרשלנות הרפואית לפני הניתוח להסרת הציסטה עלולה להתבטא באי ביצוע בדיקות מקדימות לגבי המטופל כדי לבדוק עד כמה הוא מסוגל לעמוד בניתוח. לשם כך יש לברר מהם נתוניו האישיים של המטופל, כגון גיל, משקל, בעיות רקע, אלרגיות ידועות, ועוד.
הרשלנות הרפואית לפני הניתוח עלולה להתבטא גם באי קבלת הסכמה מדעת של המטופל לניתוח. לשם כך, על הרופא להסביר למטופל, זמן סביר לפני עריכת הניתוח, על מטרת הניתוח, אופן ביצועו, מהם הסיכויים להצלחתו, וכמובן מהם הסיכונים ותופעות הלוואי שכרוכות בו, וככל שקיימות גם חלופות טיפול, להסביר גם עליהן. בנוסף, על הרופא להחתים את המטופל על טופס הסכמה מדעת.
בהקשר זה יודגש כי בפסיקה נקבע שכאשר מדובר בניתוח אלקטיבי – כלומר, ניתוח שאינו דחוף ואשר נקבע מבעוד מועד, להבדיל מניתוח חירום שאותו יש לבצע באופן בהול כדי לטפל בבעיה רפואית חמורה ולהציל את חייו של המטופל – אזי חלה על הרופא המנתח חובת גילוי מוגברת ומפורטת יותר לצורך קבלת ההסכמה מדעת של המטופל, ובמיוחד בכל הקשור לסיכונים שכרוכים באותו ניתוח, וזאת גם אם מדובר בסיכונים נדירים ביותר. ומכיוון שניתוחים להסרת ציסטה הינם בדרך כלל ניתוחים אלקטיביים, מכאן שחלה לגביהם חובת גילוי מוגברת כאמור. הפרת חובת קבלת ההסכמה מדעת כנדרש, עלולה, איפוא, להוות עילה לרשלנות רפואית.
רשלנות רפואית במהלך הניתוח ולאחריו
הרשלנות הרפואית לפני הניתוח להסרת הציסטה עלולה אף היא להתבטא באופנים שונים. מדובר, למשל, במקרים בהם הניתוח להסרת הציסטה מתבצע על ידי רופא מנתח שאינו מנוסה ומיומן בניתוח מסוג זה, או כאשר הניתוח מתבצע בשיטת ניתוח שאינה מתאימה לו (למשל, בגישת "ניתוח פתוח" במקום בגישה לפרוסקופית, שהינה גישה זעיר-פולשנית ועל כן גם הרבה פחות מסוכנת), פגיעה מיותרת בכלי דם, עצב או חוליה, טעות בהרדמה (שימוש בחומרי הרדמה במינון לא מתאים או סוג לא מתאים), אי זיהוי בזמן של הסתבכות שאירעה במהלך הניתוח ו/או אי מתן טיפול מהיר ומתאים בהסתבכות זו, ועוד.
הרשלנות הרפואית לפני הניתוח להסרת הציסטה עלולה להתבטא בשחרור המטופל לביתו מבלי שנערכה לגביו בדיקה מוקדמת על מנת לוודא שהוא התאושש מהניתוח, ומצבו יציב דיו כדי לשחררו לביתו. לשם כך יש, למשל, לבדוק את מצב התפרים של המטופל, וכן לבחון האם הוא חלילה סובל מדימומים, זיהומים, וכיו"ב. בנוסף, יש לתת למנותח הוראות לגבי האופן לפיו עליו להתנהג לאחר הניתוח, האם עליו לבצע פגישות מעקב במסגרת קופת החולים או שאולי עליו להיות מזומן לפגישת מעקב בבית החולים עצמו, וכיו"ב. אי מתן הנחיות מתאימות והוראות מעקב עלול אף הוא להוות עילה לרשלנות רפואית.
דוגמא למקרה של ניתוח להסרת ציסטה שהיה רצוף בטעויות רשלניות נדונה בתיק ת"א (תל-אביב) 40659-08-15 פלונית נ' מדינת ישראל. תיק זה עסק בצעירה בת 18 שעברה בבית החולים איכילוב ניתוח שהיה אמור להסיר ציסטה ברנכיאלית מצווארה, אולם בדיעבד הסתבר שבמקום להסיר את הציסטה הנ"ל, הרופאים הוציאו בטעות את בלוטת הלימפה שלה, אף זאת באופן שגרם לפגיעה בעצב הפנים שלה, והותיר צלקות מכערות ובולטות בפניה. כתוצאה מכך נאלצה המטופלת לעבור ניתוח נוסף לאחר מכן, לשם הוצאת הציסטה.
בית המשפט קבע שהצוות הרפואי ביצע מספר טעויות רשלניות במקרה זה, שתחילתן כבר בשלב שלפני עריכת הניתוח עצמו. רשלנות זו התבטאה באי עריכת בדיקת אולטראסאונד עדכנית למטופלת לפני הניתוח, והסתפקות בבדיקת אולטרא סאונד ישנה שנערכה למטופלת שנתיים לפני כן, וזאת למרות שידוע שהציסטה יכולה לשנות את גודלה בחלוף הזמן מאז, מה גם שהמטופלת אכן עברה לאחר בדיקת האולטרא סאונד הישנה ניקור להוצאת נוזל מהציסטה, וכתוצאה מכך הציסטה קטנה. רשלנות זו הובילה לאי זיהוי נכון של הציסטה, ולהוצאת בלוטת הלימפה תחתיה, אשר הובילה לפגיעה העצבית שנגרמה למטופלת.
עוד נקבע שהצוות הרפואי התרשל גם באי קבלת ההסכמה מדעת של המטופלת לניתוח, בפרט מאחר שמדובר בניתוח אלקטיבי. בית המשפט הבהיר שהסכמה מדעת לטיפול מבוססת על מאזן הסיכויים והסיכונים, כלומר, שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו מחד גיסא, עם היקף שיעור ותדירות הסיבוכים האפשריים ורמת חומרתם, מאידך גיסא. לפיכך, כאשר מדובר בטיפול שהינו לצרכי ריפוי מחלה שניתן להתמודד עימה, או כאשר סיכויי הטיפול אינם ודאיים, אזי יש להקפיד הקפדה יתרה על מתן הסבר מושכל, וזאת אפילו אם עסקינן בסיבוך שאינו מתרחש בתדירות גבוהה וחומרתו נמוכה. כלומר, ככל שהטיפול אינו חיוני, נדרשת חובת גילוי מפורטת יותר, שנמצאת ברף העליון של חובת הגילוי, כך שהוא כולל, נוסף על ההתייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים, גם אם סיבוכים אלו נדירים. בנוסף הסביר בית המשפט שאי מתן הסכמה מדעת מהווה פגיעה באוטונומיה של המטופל, מאחר שאם לא ניתנה הסכמה מדעת כדין, אזי הטיפול שניתן ללא הסכמה מדעת מהווה פגיעה באוטונומיה של המטופל.
בהתאם לכך קבע בית המשפט שהמטופלת לא נתנה את הסכמתה מדעת לניתוח שבוצע בה, וזאת מאחר שטופס ההסכמה עליו היא הוחתמה, לא כלל את הסיכונים בדבר אפשרות לכריתת בלוטת לימפה במקום הציסטה, האפשרות לפגיעה בעצב הפנים תוך הותרת צלקות מכערות, ובנוסף גם לא צוין בפניה שמי שיבצע את הניתוח הוא מתמחה ולא רופא אף-אוזן-גרון.
בהמשך קבע בית המשפט למטופלת נכות בשיעור של 5% בגין הפגיעה העצבית, ונכות בשיעור של 10% בגין הצלקות המכערות. בסיכומו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה של המטופלת, ופסק לה פיצויים בסך כולל של 295,000 ₪ בגין אובדן השתכרות, עזרת הזולת, הוצאות נסיעות, פגיעה בזכות האוטונומיה שלה, ואף בגין הוצאות איפור.
ככל שקיים חשש לפיו אירעה רשלנות רפואית בניתוח להסרת ציסטה, מומלץ להתייעץ עם עו"ד העוסקים בתביעות רשלנות רפואית כדי לבדוק את נסיבותיו הספציפיות של המקרה, ולשקול היתכנות של הגשת תביעה.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
