ניתוח להשתלת מפרק

איזה פיצוי נפסק לתובע שהגיש תביעת רשלנות רפואית בניתוח השתלת מפרק ? כנסו ועיינו בכתבה שנערכה על ידי עורך דין מאתר LawTip.

מר כהן הגיש תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, כנגד בית החולים "שערי צדק". מר כהן סבל משיתוק מוחין מולד, אשר לא פגע בתפקודו השכלי. המוסד לביטוח לאומי הכיר בו כנכה בשיעור של מאה אחוזים, אך למרות זאת יכול היה להתהלך בצורה מוגבלת. דע עקא,  בשנת 1997 חלה ירידה בכושר ההליכה שלו, בשל כאבים בפרק ידו הימנית. לאור זאת, הגיע לבית החולים הנתבע ועבר ניתוח להחלפת המפרק במפרק מלאכותי. ימים ספורים לאחר הניתוח האמור התרחשה פריקה של המפרק שהושתל בגופו, עובדה שאילצה את הצוות הרפואי לבצע בו עוד מספר ניתוחים וטיפולים משקמים.
על אף ניתוחים וטיפולים אלו, נותר התובע מרותק לכיסא גלגלים.
על רקע תיאור העובדות הנ"ל הגיש מר כהן את תביעתו לבית המשפט, במסגרתה דרש פיצוי בגין נזקיו והעובדה שלא יוכל עוד להתהלך לעולם.
בכתב תביעת רשלנות רפואית דנן ניסה התובע להראות כי הצוות הרפואי סטה מחובת הזהירות המוטלת עליו, זאת בכל שלב משלבי הטיפול הרפואי שניתן לו.
לעומתו, בית החולים הנתבע טען כי הסיבוכים שארעו לתובע כלל אינם נובעים מהתרשלות.
בית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה לערוך את ניתוח החלפת המפרק הייתה סבירה בנסיבות העניין ואף הניתוח עצמו נעשה ברמת הזהירות הנדרשת ובאופן שאינו עולה כדי רשלנות רפואית.
יחד עם זאת, על פי חוות הדעת של האורטופד שמונה על ידי בית המשפט, עולה כי גיבוס רגלו של מטופל לאחר ניתוח מהסוג האמור הינו בעל השלכות משמעותיות ונוגעות באופן ישיר לסיכויי הצלחת הניתוח. ודוק, גיבוסה של הרגל נועד להקטין את סיכוני פריקת המפרק, באמצעות קיבוע הרגל, אולם, במקרה דנן לא גובסה רגלו של המטופל לאחר הניתוח ובית החולים הנתבע סבר כי די היה בהנחיות שניתנו לתובע (למשל, נאמר לו כי אסור לו לדרוך על רגלו למשך תקופה מסויימת), בכדי שיופחת משמעותית הסיכוי לפריקת המפרק. טענה זו נדחתה על ידי המומחה הרפואי שמינה בית המשפט, אשר הבהיר כי הסיכון לפריקת המפרק אינו נובע מדריכה על הרגל, אלא קשור אך ורק למידת הקיבוע שלה.
לאור זאת פוסק בית המשפט כי לא די במתן ההוראות האוסרות על תזוזה של הרגל, אלא היה על בית החולים לקבע את הרגל המנותחת. זאת ועוד, נפסק כי אי גיבוס הרגל מהווה רשלנות רפואית בנסיבות העניין והצילומים שנערכו לתובע לאחר הניתוח אף מחזקים את הצורך בקיבוע המפרק. בית המשפט אף קבע כי מתקיים קשר סיבתי ישיר בין רשלנות רפואית דנן לפריקת המפרק המלאכותי ולאיבוד כושר ההליכה של התובע.
לעניין הנזק נקבע כי אילו הייתה מגובסת רגלו של הניזוק, הרי שסביר להניח שהוא היה יכול ללכת ולנוע כיום בכוחות עצמו. כלומר, על פי בית המשפט הטיפול הרפואי הרשלני פגע באופן ממשי בסיכויי ההחלמה של התובע. על רקע זה נפסק לניזוק פיצוי בסך של כ – 2,500,00 מיליון שקלים בגין נזקיו הממוניים והלא ממוניים.
לא למותר לציין כי ערעור שהוגש על ידי הנתבע נדחה על ידי בית המשפט העליון, אשר קיבל את קביעות הערכאה המבררת, הן לעניין הרשלנות והן לעניין הערכת הנזק וקביעת הפיצוי.
ת.א 2198/00