טיפול רשלני ב"טריגר פינגר" – הגורמים לתופעה והתמודדות

תופעת הטריגר פינגר ("אצבע ההדק") מתבטאת בנוקשות באצבעות כף היד. ניתוח מקומי הוא פתרון שכיח לכך, אך התרשלות בניתוח עלולה להוביל לסיבוכים קשים. 

טריגר פינגר

אתם רוצים לכופף את אחת מאצבעות כף היד ומתקשים בכך בשל כאבים או נוקשות באצבע? סביר להניח שאתם סובלים מ"טריגר פינגר" (trigger finger ובעברית: "אצבע ההדק"). התופעה מכונה כך, כיוון שהמאמץ לשחרר את האצבע הנוקשה גורם לה "לקפוץ", כמו לאחר לחיצה על הדק.

זוהי תופעה נפוצה, בעיקר בקרב בני 40 עד 60, הנובעת מהיצרות התעלה שבה עוברים הגידים האחראים לכיפוף אצבעות כף היד, או מהתעבות הגידים. למעשה, מדובר בתהליך דלקתי הגורם לכך שהגיד "נתפס" בעת ניסיונות כיפוף ויישור של האצבע. בתחילה הסובלים מכך, חווים נפיחות וכאבים בכף היד או באצבעות ומתקשים לכופף וליישר אותן, אך יש סבירות גבוהה, כי ללא טיפול מתאים, התופעה תחמיר עם הזמן ואף תתבטא בחוסר אפשרות להזיז את האצבעות הפגועות.

לעיתים הסובלים מהתופעה מטופלים בתרופות אנטי דלקתיות ובסטרואידים המוזרקים לאזור הפגוע, אך ניתוח בכף היד נחשב לפתרון יעיל יותר, ונהוג להציע אותו למטופלים בייחוד כאשר התופעה מחמירה. הניתוח מתבצע תחת הרדמה מקומית במטרה לחתוך את הכניסה לתעלה שבה עוברים הגידים, כדי להקל על תנועתם.

אף שמדובר בניתוח מקומי וקצר הוא אינו חף מסיבוכים אפשריים, כגון זיהום ופגיעה בעצבים בכף היד. אם נגרם נזק למטופל בעקבות הניתוח, יש מקום לבחון אם מדובר בסיבוך בלתי נמנע או בנזק שנגרם עקב רשלנות רפואית בהכנה לניתוח או במהלך הניתוח.

הגורמים לתופעה, דרגות חומרה וטיפול

לרוב, האצבעות שנפגעות מטריגר פינגר הן האגודל, האצבע והאמה. לעיתים מוסברת התופעה כתולדה של תנועות כיפוף חוזרות ונשנות של אצבעות או אצבע מסוימות בכף. ואכן, מי שמבצעים תנועות כאלה באופן תדיר, במסגרת עיסוקם, כגון פסנתרנים או מי שעוסקים בהקלדה במחשב, מועדים יותר לסבול מטריגר פינגר. לצד זה, גם קיים סיכון גבוה יותר גם בקרב חולי סוכרת וחולים בדלקות מפרקים. נשים סובלות יותר מהתופעה, ולעיתים נדירות סובלים מכך ילדים ותינוקות, בעיקר באגודל.

בשלב הראשון, התופעה מתבטאת בעיקר ברגישות וכאבים בכף היד או בבסיס האצבע, וכן בקושי מסוים לכופף או ליישר את האצבע, בחלק מהזמן. בשלבים מתקדמים יותר, מתקשים החולים ליישר את האצבע לאחר כיפוף ללא פעולה נוספת לשחרורה, והחמרה נוספת תתבטא בחוסר יכולת לכופף  את האצבע או בחוסר יכולת ליישר אותה לאחר כיפוף.

בדרך כלל, אבחון טריגר פינגר מסתמך על דיווחי המטופלים ועל התסמינים הפיזיולוגיים הניכרים ונראים לעין אצלם. הטיפול המוצע בעקבות אבחון כזה עשוי לכלול, כאמור, שימוש בתרופות אנטי דלקתיות, שפועלות בין השאר, לשיכוך כאבים, והזרקת סטרואידים, ולעיתים מוצע למטופלים לתת מנוחה לאצבע הפגועה ככל הניתן וכן להשתמש בסד לאצבע. עם זאת, רופאים רבים רואים בניתוח פתרון הולם יותר לבעיה, שכן לעיתים קרובות התרופות והסטרואידים מביאים רק להקלה זמנית או מתגלים כבלתי-יעילים עבורם.

ניתוחים לטיפול בטריגר פינגר אמורים להתבצע ע"י רופאים בעלי מומחיות בכירורגיה של כף היד ונחשבים לניתוחים שגרתיים ו"קלים" יחסית. עם זאת, מדובר בטיפול פולשני לכל דבר, המתבצע באזור רגיש המכיל עצבים רבים, ולכן חוסר זהירות בניתוח, בהחלט עלול לעלות למטופל ביוקר.

ניתוח שגוי ומיותר ופגיעה באוטונומיה

לא רק התרשלות בביצוע הניתוח עצמו עשויה להקים עילה לתביעת רשלנות רפואית, אלא גם התרשלות בהכנה לניתוח או במעקב שנערך למטופל לאחר הניתוח. התרשלות כזו עשויה להתבטא גם בליקויים בירוקרטיים ובהתעלמות ממידע חיוני אודות המטופל, וכל עוד נגרם למטופל נזק כתוצאה מכך, יש מקום לשקול הגשת תביעה. הדבר נכון, כמובן, גם לגבי ניתוחים בכף היד, ואף אם מדובר בנזק קל יחסית.

דוגמה לכך היא ניתוח "שגוי ומיותר", כהגדרת בית המשפט, שביצע מנתח בבית חולים בכף ידה הימנית של מטופלת שסבלה מבליטה באחת מאצבעות יד ימין. במקרה זה, הופנתה המטופלת לניתוח ע"י רופאה מומחית, ובטופס ההפניה נרשם כי הניתוח הנדרש הוא: "Tumour finger", אך בפועל בוצע במטופלת ניתוח לטיפול ב"טריגר פינגר", לאחר שבטופס ההסכמה שהמטופלת חתמה עליו נרשמו האותיות T.f, שהתפרשו ע"י המנתח כראשי תיבות באנגלית של "טריגר פינגר".

אומנם הטעות התגלתה במהלך הניתוח ואז בוצע במטופלת הניתוח הנכון, ואף לא נגרמה לה עקב כך נכות פיזית כלשהי, אך בעקבות תביעת רשלנות רפואית שהגישה נפסקו לה בכל זאת פיצויים בסך 20 אלף ש"ח. בית המשפט קבע כי המנתח התרשל בכך שלא עיין לפני הניתוח בתיק הרפואי של התובעת, ולכן יש לפצותה בגין כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה (ת.א (ראשל"צ) 35819-07-13).

מקרה זה ממחיש, כי פגיעה באוטונומיה של המטופל, כלומר ביכולתו לתת את הסכמתו מדעת לטיפול, נחשבת אף היא לנזק המצדיק פיצוי. כך, לפי חוק זכויות החולה, השגת הסכמתו מדעת של המטופל לטיפול צריכה לכלול הסבר אודות הטיפול עצמו וכן אודות השלכותיו האפשריות והסיכונים הטמונים בו (ראו למשל: העדר הסכמה מדעת, וכן: הצורך באישור המנותח בכל שלבי הניתוח). הפרה של חובה זו מצד הצוות הרפואי תיחשב להתרשלות ולפגיעה באוטונומיה של החולה.

הסיכון לא הוסבר לתובע, אך התביעה נדחתה

במקרה אחר, שהגיע לבית המשפט העליון, ואשר גם בו עלתה סוגיית הפגיעה באוטונומיה בעקבות ניתוח בכף היד, צידד בית המשפט דווקא בנתבעת (מדינת ישראל האחראית על בית החולים אסף הרופא, שם נערך הניתוח) ודחה את תביעתו של המנותח לפיצויים (ע"א 718/06).

במקרה זה, לא היה מדובר בניתוח לטיפול בטריגר פינגר, אלא בניתוח לטיפול בתופעה נפוצה אחרת הנוצרת בכף היד: תסמונת התעלה הקרפלית, הנגרמת עקב היצרות תעלה הממוקמת בשורש כף היד שעוברים בה גידים ועצבים האחראים לתחושה ולתנועה בכף היד. התסמונת מלווה בכאבים ועלולה לגרום לתחושות נימול ולחולשה בכף היד. הניתוח המוצע למטופלים במקרים כאלה נועד לפתוח את התעלה הקרפלית ולשחרר את הלחץ על העצב המדיאני העובר בתעלה.

לפי המתואר בפסק הדין, המטופל אובחן כסובל מתסמונת התעלה הקרפלית בכף ידו ועקב כך הופנה לניתוח מתאים. לאחר זמן מה החל לסבול מכאבים ונפיחות ביד ימין ומפגיעה מסוימת בתפקודה של יד זו, והסתבר שהדבר נובע מתסמונת בשם RSD שהתפתחה אצלו עקב הטראומה הניתוחית.

על אף שלא הייתה מחלוקת כי הסיכון להתפתחות RSD לא הוסבר למטופל לפני הניתוח, ועל אף שבית המשפט הכיר בכך שנגרם למטופל נזק, לא התקבלה טענת המטופל, כי נפל קורבן לרשלנות רפואית. הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון קבעו כי הניתוח שעבר המטופל הוא ניתוח שכיח ובעל סיכויי הצלחה גבוהים ביותר, ואילו הסיכון להתפתחות RSD בעקבות הניתוח הוא זניח ביותר, ולכן לא התרשלו הרופאים בכך שלא יידעו את המטופל בדבר סיכון זה. כמו כן, נקבע כי לפי מבחן "החולה הסביר", ניתן להניח שהמטופל היה מסכים לביצוע הניתוח, גם לו היה מוסבר לו הסיכון ל-RSD, ולכן אין קשר סיבתי בין אי יידועו בדבר הסיכון האמור לבין הנזק שנגרם לו.

אחת המסקנות העולות מתיק זה, היא כי לא כל ליקוי בהתנהלות הגורמים הרפואיים יוביל בהכרח לכך שתיוחס להם רשלנות רפואית, וכי לא סיבוך רפואי בניתוח בכף היד יוביל לפיצוי המטופל.

לכן, על מנת להיערך היטב לתביעת רשלנות רפואית ולהעריך את סיכויי ההצלחה של התביעה מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי ומקיף אצל עורך דין העוסק ברשלנות רפואית.