רשלנות בניתוח גב

רשלנות רפואית בניתוח גב הובילה את בית המשפט לפסוק פיצוי למנותח בסך של כמיליון ש"ח. עיינו בכתבה.

בית המשפט המחוזי בחיפה פסק פיצויים בגין נזקי גוף שארעו לתובעת בעקבות רשלנות רפואית בניתוח גב שביצע בה רופא המועסק על ידי קופת החולים בה היא חברה.

התובעת, אשר עבדה בעבודות סיעוד וניקיון שונות, סבלה במשך שבע שנים מכאבי גב עזים, עד שלבסוף, בשנת 1992, בוצע בה ניתוח לכריתת חמישה דיסקים בחוליות עמוד השידרה בגבה. דע עקא, בפועל הסירו הרופאים המנתחים רק ארבע חוליות מגבה כשבנוסף החליטו במהלך הניתוח לכרות את החלק האחורי של שתי חוליות נוספות בגבה.
עם סיום הניתוח האמור הידרדר מצבה של התובעת, כך שכיום היא סובלת מצליעה ונעזרת בקביים על מנת להתנייד ממקום למקום. על פי כתב תביעת רשלנות רפואית שהגישה, טענה התובעת כי לא הייתה כל הצדקה לבצע בה את הניתוח מלכתחילה היות וטיפול שמרני הלם יותר את מצבה הרפואי. יתר על כן, לטענתה, לא היה כל צורך להרחיב את הניתוח, כך שייכרת החלק האחורי של שתי חוליות נוספות, כמפורט לעיל ובכל מקרה הצוות המנתח היה צריך לקבל את הסכמתה להרחבת הניתוח, טרם החליט לפעול כאמור.
מנגד, הנתבעים טענו כי לאור מצבה הרפואי של התובעת והעובדה שטופלה בטיפול שמרני לאורך שבע שנים, ללא כל שיפור במצבה, עלה צורך ממשי בביצוע הניתוח בגבה. זאת ועוד, לא הייתה כל רשלנות רפואית גם בהחלטה להרחיב את הניתוח היות ובמהלך הניתוח התגלה שהמנותחת סובלת מפגם מולד, אשר על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת מצדיק את כריתת החלק האחורי של החוליות, זאת בכדי לשחרר את העצבים שבעמוד השדרה.
בעלי הדין תמכו את טענותיהם בחוות דעת רפואיות של מומחים מטעמם ובית המשפט המחוזי אף מינה מומחה רפואי מטעמו, לאור הפערים הגדולים שנפערו בין מסקנות המומחים של שני הצדדים. על בסיס חוות הדעת של מומחה בית המשפט, פסקה הערכאה המבררת כי אמנם, ההחלטה לבצע את הניתוח בתובעת לא חרגה מהסטנדרטים המקובלים ועל כן אין לראות בה כל רשלנות רפואית, אולם יחד עם זאת, ההחלטה להרחיב את הניתוח הייתה החלטה שגויה ובלתי מוצדקת, בגינה יש להטיל על הנתבעים אחריות.
יתר על כן, כעולה מהראיות שנפרסו בפני בית המשפט, נקבע כי התובעת נתנה את הסכמתה המושכלת לביצוע הניתוח המקורי, אך לא ניתן לה כל הסבר אודות הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח המורחב, קל וחומר שהיא לא הסכימה לביצועו. לפיכך, יש לראות רשלנות רפואית מצד הצוות המנתח גם באי קבלת הסכמתה של התובעת להרחבת הניתוח.
לאחר קביעת אחריותם של הנתבעים עובר בית המשפט לעסוק בנזקים שנגרמו לתובעת. ודוק, על פי הרשומות הרפואיות שהוגשו כנספח לכתב תביעת רשלנות רפואית דנן אין כל ספק שמצבה הרפואי של התובעת הוחמר לאחר ביצוע הניתוח הרשלני וכי קיים קשר סיבתי בין הרחבת הניתוח להחמרה האמורה במצבה. בית המשפט מעריך כי שיעור ההחמרה שנגרם לתובעת נע בין הטווח של עשרה לשלושים אחוזים ועל רקע זה הוא פסק לה סכום פיצוי בסך של כמיליון שקלים (ממנו נוכו הסכומים ששולמו לתובעת מהמוסד לביטוח לאומי, כך שסך הפיצוי שניתן לה בפועל היה בגובה של כשמונה מאות אלף שקלים).
ת.א. 1501/98