ביה"ח לא עמד על הסיכונים הגבוהים בניתוח חוזר להחלפת מסתם וחויב בתשלום פיצויים

בית המשפט קבע כי בית החולים רמב"ם התרשל בכך שלא הסביר למנוחה שמתה במהלך ניתוח חוזר להחלפת מסתם בלבה על הסיכונים הגבוהים שכרוכים בו, וזאת למרות שמותה נקבע כסיכון טבעי של הניתוח ולא עקב רשלנות של בית החולים.

רשלנות בניתוח מסתם לב

לא כל סיבוך שנגרם כתוצאה מניתוח, ואף לא מוות, נחשב אוטומטית כרשלנות רפואית. שכן, כל טיפול רפואי, קל וחומר כשמדובר בניתוחים, כרוך בסיכונים טבעיים שעלולים להיגרם באופן בלתי נמנע גם כאשר הרופאים פועלים בהתאם לכל ההנחיות המקובלות.

יחד עם זאת, על הרופאים להסביר למטופל מראש על אותם סיכונים וסיבוכים שעלולים להיגרם לו כתוצאה מהטיפול הרפואי שמוצע לו, וזאת על מנת לקבל את הסכמתו המודעת לאותו טיפול וחרף הסיכונים שכרוכים בו. חובה זו נובעת מסעיף 13 לחוק זכויות החולה, שמחייב את הגורמים הרפואיים להציג בפני המטופל הסבר כולל אודות הטיפול שמוצע לו, אשר כולל בעיקרו את מהות הטיפול, מטרתו, סיכויי הצלחתו, וסיכוניו כאמור.

כך גם היה על בית החולים רמב"ם לנהוג לפני שהוא ביצע בשנת 2012 ניתוח חוזר להחלפת מסתם בלבה של מטופלת בת 74, שמתה על שולחן הניתוחים.

המטופלת הותירה אחריה 12 ילדים. שלושה מהם הגישו תביעת רשלנות רפואית בשם עיזבונה כנגד בית החולים רמב"ם (וליתר דיוק, כנגד המדינה ומשרד הבריאות שהינם בעליו).

בניה של המנוחה טענו שרשלנותו של בית החולים התבטאה בשלושה היבטים עיקריים:

  • בית החולים לא נקט בפעולות מסוימות במהלך הניתוח שיכלו להציל את חיי המנוחה.
  • בית החולים לא הסביר למנוחה מראש על רמת הסיכון הגבוהה שכרוכה בניתוח החוזר, דבר המהווה פגיעה בזכות האוטונומיה שלה.
  • בית החולים לא הציע להם לערוך ניתוח לאחר המוות במנוחה כדי לברר את סיבת פטירתה המדויקת.

בית החולים דחה טענות אלו וטען שמותה של המנוחה נבע מהתממשות הסיכון הטבעי למוות שכרוך בניתוח חוזר להחלפת מסתם בלב, וזאת בשיעור של 40% (!)

עוד טען בית החולים שהוא נתן למנוחה הסבר מלא מראש על הניתוח ורמת הסיכון הגבוהה שכרוכה בו, וגם הציע לבני משפחתה של המנוחה לערוך ניתוח לאחר המוות, אולם הם סירבו לכך. [ראו בנוסף מאמר שפורסם באתרנו אודות: זכות החולה להחליט].

נסיבות עריכת הניתוח החוזר להחלפת המסתם בלב

המנוחה עברה את הניתוח הראשון להחלפת המסתם בלבה בשנת 2009.

אולם עקב בלאי מואץ והיצרות קשה מאד של המסתם היא סבלה מירידה כללית בתפקודה וקוצר נשימה, ועל כן היא נאלצה לעבור בשנת 2012 ניתוח חוזר להחלפת המסתם.

במסגרת תכנון תוכנית הניתוח הוחלט שלא לבצע מלכתחילה מעקף לעורק הימני החסום של המנוחה, אלא רק בהמשך ובמקרה שתהיה לה תעוקה.

במהלך הניתוח הושתל בלבה מסתם חדש, ומהלך הניתוח נראה תקין לכאורה, אך לאחר שניסיון גמילתה הראשון ממכונת הלב-ריאה לא צלח, בוצע מעקף לעורק הימני שלה. אולם, גם ניסיון הגמילה שלאחר מכן לא צלח, ולבסוף לבה נדם ונקבע מותה.

האם הניתוח החוזר בוצע באופן רשלני?

כאמור, סיבת המוות המדויקת של המנוחה איננה ידועה מאחר שלא בוצע בה ניתוח לאחר המוות.

עם זאת, בית המשפט דחה את טענת בניה של המנוחה לפיה לא הוצע להם לערוך במנוחה ניתוח לאחר המוות, וקבע שבית החולים הציע להם לערוך ניתוח כזה אולם הם סירבו לכך, מטעמיהם.

לפיכך דן בית המשפט בשאלה האם בית החולים התרשל לגבי אופן ביצוע הניתוח במנוחה.

המומחה הרפואי מטעם בניה של המנוחה טען שבית החולים התרשל לגבי הניתוח בשל קבלת שתי החלטות שגויות, לדעתו:

האחת, ההחלטה מלפני הניתוח שלא לכלול מראש בתוכנית הניתוח את ביצוע המעקף לעורק הימני למרות שהיה ידוע שהוא חסום. לטענתו, היה מקום לבצע מעקף זה מלכתחילה, ולא בדיעבד.

השניה, ההחלטה במהלך הניתוח שלא לבצע מעקף למערכת השמאלית של הלב לאחר כשלון הגמילה השני ממערכת הלב –ריאה. לטענתו, קריסת לבה של המנוחה נגרמה מחסימת העורק השמאלי הראשי של הלב, ולכן ביצוע המעקף השמאלי היה יכול להציל את חיי המנוחה.

אולם, בית המשפט דחה את שתי הטענות הללו וקבע שהחלטות בית החולים לא חרגו מהסטנדרט הסביר. לדבריו, לא הוכח שהוספת המעקף הימני מראש (במקום בדיעבד) הייתה מגדילה את סיכויי ההצלחה של הניתוח. בנוסף, לא הייתה כל סיבה לעשות מעקף לצד השמאלי של הלב מאחר שלא היו כל סימנים לכך שצד זה הינו חסום, ושחסימה זו היא שגרמה לקריסת הלב של המנוחה לאחר ניסיון הגמילה השני.

לסיכום קבע בית המשפט שפטירתה של המנוחה נבעה ממימוש סיכון טבעי למוות שכרוך בניתוח החלפת מסתם חוזר, וזאת בשיעור של 40%, וכי מימוש זה אינו מקנה כידוע זכות לפיצוי.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

האם אכן הוסבר למנוחה על רמת הסיכון הגבוהה שכרוכה בניתוח שעברה?

לפיכך נותר לבית המשפט לדון בשאלה האם בית החולים אכן הסביר למנוחה מראש על רמת הסיכון הגבוהה שכרוכה בניתוח שעברה.

מאחר שהמנוחה הייתה דוברת את השפה הערבית, היא הוחתמה על טופס הסכמה לביצוע ניתוח לב פתוח שנוסח בשפה זו.

טופס ההסכמה הכיל הסבר לפיו הסיכון לתמותה בגין הניתוח "עולה על 1%", והוא תלוי בסוג הניתוח, גיל המנותח, וגורמי סיכון נוספים.

לפיכך, המחלוקת בין הצדדים עסקה בשאלה האם ניתן למנוחה הוסבר בעל פה לפני שהיא הוחתמה על הטופס, שממנו הם יכלו להבין שהניתוח כרוך למעשה בסיכון תמותה גבוה, בשיעור של 40% (!)

בית המשפט השיב בשלילה לשאלה זו, וקבע שלמנוחה ובני משפחתה רק הוסבר שהניתוח כרוך ב-"סיכון תמותה גבוה", מבלי לנקוב בשיעור של 40%, וזאת כפי שבית החולים עצמו הודה בכך, מתוך גישה שכך עדיף,  "על מנת שהם יגיעו לניתוח בגישה חיובית".

עוד נקבע שמאחר שמדובר בסיכון תמותה משמעותי, ונוכח הפער המובהק בין 40% ל-1%, היה על בית החולים לציין בטופס ההסכמה את שיעורו המדויק, בגובה של 40%, ולא להסתפק במשפט לפיו מדובר בסיכון תמותה בשיעור מעל 1% בלבד.

בניה של המנוחה אמנם לא טענו שהיא הייתה מסרבת לניתוח לו הובהר לה שיעור הסיכון במדויק, מאחר שברור שמדובר היה בכל מקרה בניתוח שדרוש להצלת/הארכת חייה, אולם אין בכך כדי לשלול את הזכות של בניה לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה, כפי שנקבע בהלכת דעקה.

עם זאת בית המשפט מצא לנכון לפסוק להם פיצויים בשיעור נמוך יחסית, בגובה של 80,000 ₪ בלבד, וזאת מאחר שהמנוחה לא הייתה צעירה וכן מאחר שהיא סבלה ממילא ממחלות קשות נוספות. בנוסף נפסקו לבניה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

[ת"א (קריות) 38674-08-15 עיזבון המנוחה פלונית ז"ל נ' מדינת ישראל]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך