הבטחת האורולוג כי ניתן להאריך את איבר המין של בחור בן 22 הסתיימה בצלקות, כאבים ובעיות בתפקוד מיני. המרפאות נסגרו, הרופא עזב את הארץ והבחור שתבע את המדינה בגין רשלנות, תביעתו התקבלה.
מרבית הניתוחים הקוסמטיים נעשים מבחירה, לא פעם בשל תחושה סובייקטיבית של המנותח שרואה באחד ממאפייניו הפיזיים פגם אסתטי. לעיתים אותו "פגם" עלול להעסיק כל כך שהוא פוגע בדימוי הגוף או דימוי העצמי של האדם. עם זאת חשוב לזכור שניתוח, גם אם הוא נעשה מבחירה ואינו הכרח רפואי, עדיין כולל סיכונים למנותח ואפשרות לסיבוכים.
דווקא משום כך יש חשיבות רבה להבנה של המנותח את מהות הניתוח, הסיבוכים האפשריים, החלופות הטיפוליות אם יש, תופעות לוואי אפשריות וכיוצא באלה. למעשה דווקא משום שהבחירה לעשות את הניתוח היא בסופו של דבר של המנותח, חשוב שתהליך קבלת ההחלטות יהיה עד כמה שאפשר יותר שקול ומבוסס מידע והבנת הסיכונים. בשל הלחץ של המטופל לקיים את הניתוח, למעשה על הרופא להקפיד אפילו יותר מכרגיל למלא את מחויבותו כלפי המנותח ולהסביר לו את הסיכונים הכרוכים בהחלטתו ולוודא שאכן הוא מודע והגיע להחלטתו באופן מושכל.
יותר מזה, ניתוחים פלסטיים רבים אינם מבוצעים בבתי חולים אלא במכונים רפואיים שונים או במרפאות, המציעים סוגים שונים של ניתוחים פלסטיים, חלקם גם כאלה שאינם שגרתיים. מכיוון שהמרפאות והמכונים הללו מצויים תחת פיקוח של משרד הבריאות, המטופל הסביר יטה להסיק, ובצדק, כי הניתוח המוצע לו הוא ניתוח מקובל. זו הנחה נכונה, למעט במקרים שלא כך הם פני הדברים, כפי שלמד על בשרו פלוני בן 22 שהיה מוטרד מגודלו של איבר מינו ופנה לייעוץ רפואי.
הרצון להגדיל את איבר המין הביא לפגיעה התפקוד המיני
הכל התחיל כאשר השתחרר פלוני, ששמו נותר חסוי, משירותו הצבאי והגיע למסקנה כי אורכו של איבר מינו, שתפקד באופן תקין, מפריע לו. משום כך פנה לאורולוג שהפנה אותו לד"ר בנט, רופא כירורג באורולוגיה. התובע קבע תור לד"ר בנט במרפאת אריאל ובפגישה התייעץ עמו לגבי מצבו. למרות תקינות איבר המין, הציע ד"ר בנט לתובע ניתוח חדשני שיאפשר את הארכת הפין בכ-6 ס"מ.
לפי כתב התביעה מדבריו של הד"ר בנט קיבל התובע את הרושם שהניתוח שגרתי, נטול סיכונים מיוחדים ובעל שיעורי הצלחה גבוהים. בנוסף הדגיש הד"ר בנט את ניסיונו בניתוחים מסוג זה. בניתוח זה מוחדר תותב מתחת לעור הפין ולתוכו מוזרקים בטיפול שבועי חומרי סיליקון שתפקידם להביא להתארכות איבר המין. לדברי התובע לא הובהרו לו הסיכונים בניתוח. מכיוון שלא הובהרה לא האפשרות כי הניתוח עשוי להסתיים בכישלון וגם הסיכונים לא הובהרו כל צרכם, הסכים התובע לביצוע הניתוח וזה נקבע במרפאת אריאל.
מיד לאחר הניתוח החל התובע לחוש כאבים מיד עם התעוררותו מההרדמה לאחר הניתוח. ד"ר בנט הציע שימוש במשככי כאבים והסביר כי הכאבים ייעלמו בהדרגה עד ליום המחרת. לאחר כשבוע של כאבים בלתי פוסקים הגיע התובע למרפאת הד"ר בנט ושם הוציא את הרופא את התותב. כבר באותה פגישה הציע הרופא לתובע ניתוח נוסף שאף יוכל להגדיל את איבר המין ב-9 ס"מ והוא אפילו פחות מסוכן מהניתוח הראשון. התובע הסכים לניתוח השני וגם הוא התבצע על ידי ד"ר בנט במרפאת אריאל. כחודש לאחר ניתוח זה, התובע שם לב כי לא רק שלא חלה התארכות, איבר מינו נותר מצולק באופן לא אסתטי. ד"ר בנט הבטיח כי את התוצאות יראו בתוך כמה חודשים.
אלא שכמה חודשים לאחר הניתוח השני, כשנה ועשרה חודשים לאחר הראשון, התפתח אצל התובע מצב רפואי בשם הידרוצלה (בעברית מיימת אשכים), בו מצטברים נוזלים בכיס האשכים וגורמים לנפיחות. ד"ר בנט הציע לתובע לעבור ניתוח לניקוז ההידרוצלה בבית חולים וולפסון משום שניתוח זה מוכר בסל הבריאות והבטיח בהזדמנות זו לתקן את הצלקות שנגרמו בניתוחים הקודמים. לאחר ניתוח זה נותר התובע עם כאבים באזור איבר המין, נזקים אסתטיים ובעיות בתפקוד המיני.
בית המשפט: למדינה יש אחריות משום היותה גורם מפקח
לבית משפט השלום הוגשה תביעת רשלנות רפואית אולם בינתיים ד"ר בנט עזב את הארץ והמרפאה נסגרה, ורק הנתבעת השלישית – מדינת ישראל, לה ייחס התובע חבות משום הפיקוח הלקוי על המרפאה והרופא הרשלני. חוות דעת מומחה הוגשה מטעם התביעה ובה העיד המומחה פרופ' יוזה חן, שקבע כי ניתוחים להגדלת איבר המין נעשים כבר עשרות שנים ועם זאת עוד לא נמצא הליך שיהפוך לסטנדרט, לכן יש לראות בהם בגדר ניסויים קליניים ולא פרוצדורה שגרתית.
למעשה בית המשפט מתעכב על אחריותה של מדינת ישראל, ספציפית משרד הבריאות, בפיקוח על הנעשה במרפאות. פיקוח זה, שתכליתו להבטיח טיפול רפואי נאת באמצעים שיבטיחו את שלום המטופל, לא נעשה כראוי. לכן בית המשפט מתעכב על כך שהמדינה, שקיבלה לידיה את רשימת הניתוחים שמתבצעים במרפאה, לא ביררה מהו אותו ניתוח "מתיחת פין" שהציעה המרפאה שפעלה באישור משרד הבריאות, ניתוח שאמור היה לעורר דאגה וכמובן את חובת הזהירות. אלא שמנהל האחראי על מרפאות אלה, שבסמכותו לבטל את רישיון המרפאה, לא טרח לברר אם הניתוח מסכן את שלום המטופלים, או מנוגד להוראת דין כלשהי. לכן פסק בית המשפט כי אי עשיית שימוש נאות בסמכות הפיקוח היא מחדל שבגינו ניזוק התובע. לכן התעלמותה של המדינה מחובת הזהירות היא בגדר חטא לתפקידה שהוטל עליה על ידי המחוקק. לכן מצא בית המשפט את המדינה חבה בנזקי התובע.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
