דלקת קרום הלב ניתנת לריפוי באופן פשוט יחסית במרבית המקרים, אולם נדרש אבחון כדי לטפל כראוי. מעשה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי של רופא שרישיונו הותלה בשל רשלנות רפואית באי-אבחון בפריקרדיטיס ולמותו הטראגי של המטופל.
פריקרדיטיס, או בעברית דלקת קרום הלב, היא מחלה שבדרך כלל מתפתחת כתוצאה מזיהום דלקתי ממקור ויראלי שפוגע בקרום הלב, המעטפת העשויה שתי שכבות שעוטפת את הלב ומאפשרת את תנועת ההתכווצות-התרחבות של הלב. פריקרדיטיס מאופיינת בכאבים חדים בחזה, שמרגישים כמו התקף לב והם מתגברים בעת שכיבה ונחלשים מעט בעת ישיבה זקופה או תוך רכינה קדימה, קשיי נשימה והזעה מוגברת. חשוב לדעת שהזנחה ואי טיפול עלולים להביא לסיבוכים ולכן הפניה לטיפול היא חשובה ויפה שעה אחת קודם.
כאמור, יש חשיבות מרובה לאבחון מוקדם, גם במניעת פריקרדיטיס חוזרת, כלומר התלקחות נוספת של הדלקת שעלולה להגיע למצב כרוני. פריקרדיטיס ניתנת לטיפול, אך לשם כך נדרש אבחון. ניתן כמובן לעשות זאת באמצעות פניה לרופא, אולם מכיוון שמדובר בלב, מומלץ לרוב לפנות לחדר מיון לשם בדיקות והערכת הטיפול או הצורך באשפוז. כבכול מקרה רפואי עלולות להתרחש טעויות, לעיתים אף טרגיות, גם במקרים של פריקרדיטיס, לעיתים בשוגג אך לעיתים מתוך רשלנות רפואית, כמו במקרה שלפנינו, בו מטופל שוחרר לביתו בטרם התקבלו תוצאות בדיקות הדם. לפני שניגע בפרטי המקרה, מעט פרטים על המחלה שישפכו אור גם עבור מי שאינו מבין ברפואה.
מה חשוב לדעת על פריקרדיטיס?
הגורמים לפריקרדיטיס שונים, כאמור במרבית המקרים היא נוצרת בעקבות זיהום, אך היא עלולה לנבוע גם מגורמים נוספים כמו תת-פעילות (היפו) של בלוטת התריס, טראומה לבית החזה כמו תאונה או ניתוח לב, סרטן, מחלות אוטואימוניות, מחלות כליות ועוד.
מכיוון שהתסמינים מזכירים כאבים כמו במקרים של התקף לב, חשוב לפנות למיון במקרים של כאבים בחזה ולא לקחת סיכונים מיותרים. אבחון של דלקת קרום הלב נעשים על ידי האזנה ללב משום שלרוב כאשר יש דלקת ישמע צליל מחיכוך שכבות הקרום ובדיקת דם שבוחנת מדדי דלקת. בנוסף יבצעו אק"ג, אקו-לב ולעיתים גם בדיקות כמו MRI ו-CT כאשר המסקנות אינן חד משמעיות.
דלקת קרום הלב יכולה לחלוף מעצמה, אולם כדי למזער סיכונים ולמנוע סיבוכים עתידיים וחזרת הדלקת חשוב לטפל. לאחר אבחון לרוב יינתנו תרופות נוגדות דלקת מסוג של איבופרופן או אספירין כקו הגנה ראשון, אם כי קיים טווח נרחב של טיפולים בהתאם להחלטת רופא, בעבר היה נהוג גם לתת סטרואידים אך היום הדעות חלוקות.
תוצאות הבדיקות לא הגיעו, המטופל שוחרר ונפטר לאחר חמישה ימים
ב4.11.1998 הגיע מר ולדימיר רכטמן, בן ה-73 לבית החולים אסותא לצורך ניתוח מעקפים שבוצע על ידי רופא מנתח מבחוץ ובסיועו של רופא של בית החולים, ד"ר רביב. בסיום הניתוח, הועבר המטופל למחלקת טיפול נמרץ למשך שבוע והחלמתו התנהלה כצפוי. אלא שיום למחרת החל מר רכטמן לסבול מעליה בחום גופו ומאחר שמתן אקמול הקל זמנית, נלקחה ממנו תרבית דם כמו גם מתן אנטיביוטיקה, כמקובל כאשר קיים חשש לדלקת קרום הלב. יום למחרת החום של מר רכטמן עלה וירד ויום למחרת שום היה בירידה והחלו לדבר על שחרורו מבית החולים הביתה. יום למחרת החום המשיך לרדת, אך בדיקות המעבדה טרם חזר ולמרות זאת החליט ד"ר רביב לשחרר את מר רכטמן. כשעה לאחר שהגיע לביתו חש ברע ורופאה, שהיא ידידת המשפחה פנתה אותו מיידית לבית החולים השרון. למחרת התקבלו תוצאות הבדיקה שנעשתה באסותא לפני שחרורו של מר רכטמן שהעידה על דלקת חיידקית, כלומר שמר רכטמן שוחרר בלי שיאובחן בדלקת. למרות שהוחל מיידית בטיפול אנטיביוטי, הוא ניתן מאוחר מדי ומר רכטמן נפטר ארבעה ימים אחרי מזיהום דם וקריסת מערכות.
כתשעה חודשים לאחר מותו, הגישה האלמנה קובלנה נגד ד"ר רביב וועדת בדיקה מטעם נציבות התלונות הוקמה לבחינת הטענות. מסקנתה העיקרית של הוועדה הייתה כי שחרורו של מר רכטמן במצב בריאותי ירוד ומבלי קבלת תשובות בדיקת הדם היה מעשה רשלני חריג. מסקנות הוועדה הביאו להגשת קובלנה לשר הבריאות וד"ר רביב הואשם ברשלנות חמורה. שר הבריאות הקים וועדה שקבעה שגם הרופא המנתח וגם ד"ר רביב פעלו ברשלנות חמורה והמליצה על התליית רישיונם לשלושה חודשים. שר הבריאות קיבל את מסקנות הוועדה ואישר את התליית הרישיונות, מתוקף סמכותו כאמור בסעיף 41 לפקודת הרופאים. ד"ר רביב ערער לבית המשפט המחוזי. [ ראו גם: מה חשוב לדעת על שלילת רישיון רופא?].
הרופא ערער אך בית המשפט דחה את טענותיו אחת לאחת
חמש טענות עמדו בבסיס ערעורו של ד"ר רביב:
- הראשונה, שמסקנות הוועדה התבססו על מידע חלקי בלבד ובעיקר כי מצבו של המטופל לא היה ירוד בעת השחרור ויתרה כי המליץ בעת השחרור להמשיך לבית ההחלמה שליד בית החולים ולא על חזרה הביתה, אם כי אין לדבר עדות כתובה, וכי הזוג רכטמן פעלו על דעת עצמם.
- השנייה, שהשחרור לבית החלמה בנסיבות היה פעולה סבירה משום שהסימפטומים של מר רכטמן התאימו לתסמונת דרסלר, המתרחשת בכשליש ממנותחי הלב וניתנת לטיפול פשוט.
- השלישית, שבשל נוהלי בית החולים טעה לחשוב שאי הגעת התשובות מעידה על תקינותן, למרות שבפועל המעבדה הייתה סגורה לסוף השבוע ולכן התעכבו התוצאות.
- הרביעית, מכיוון שמר רכטמן אושפז בבית החולים השרון כבר ביום שחרורו ומיד עם קבלת התוצאות קיבל טיפול מתאים, הרי שאין זה משנה ששוחרר.
- החמישית נעוצה בטענה שרמת ההוכחה הנדרשת בדין המשמעתי זהה לדין הפלילי ונטל הראיה לא הורם מעבר לספק סביר.
בית המשפט דחה את כל טענות הרופא המערער. לעניין רמת ההוכחה פסק בית המשפט כי חומר הראיות תומך במסקנה והסביר. לעניין בדיקות הדם, אשר במכתב השחרור שנחתם על ידי ד"ר רביב צוין כי הן ברמת הנורמה, אין חולק כי לא הגיעו התשובות וכי ד"ר רביב לא טרח לברר לגבי התוצאות וזה מעשה ההתרשלות – לא הגיוני שרופא שעובד בבית החולים למעלה משלוש שנים לא ידע שהמעבדה אינה עובדת בשבת ולו היה מנסה לבדוק היה מגלה זאת בקלות. יתרה, לא הגיוני שרופא שרואה צורך בבדיקת דם לאור מצבו של המטופל, לא יחכה לתוצאות לפני שישחרר את המטופל מאשפוז – החלטה שאינה מתיישבת עם נסיבות העניין. גם הטענה שאי קבלת תוצאות כמוהן כבדיקות תקינות היא לא הגיונית בעליל, בית המשפט אף מביא שורת פסיקות על חובת הרופא לעקוב אחר תוצאות בדיקות. בית המשפט מצא את הרישום במכתב השחרור לקוי, בעיקר לאור העובדה כי צוין שבדיקות הדם בגדר הנורמה וגם משום שלא נרשמו הוראות המשך טיפול שמתייחסות לקבלת תוצאות תרבית הדם. עוד קובע בית המשפט כי התמונה הקלינית הכללית של מר רכטמן לא איפשרה שחרור לביתו ומצא את עצם השחרור החלטה ברשלנות רפואית. בית המשפט לא התערב בעונש ואף הוסיף בהערה כי לא היה מתערב לו העונש היה אף חמור יותר.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
