חובות רופא שיניים

חוק זכויות החולה קובע חובות של רופאי כלפי המטופלים על ידם. חובות אלה חלות מן הסתם גם על רופאי שיניים. לאחרונה אנו עדים לתביעות רבות המוגשות על ידי מטופלים בטענה של מתן רפואי רשלני ולפיכך ראינו לנכון לחדד עבורכם גולשים יקרים את הזכויות הקיימות לכם על פי חוק.

חוק זכויות החולה מטיל חובה על כל מי שמטפל בטיפול רפואי, לרבות רופאי שיניים, לתעד את המידע הרפואי הקשור באותו טיפול, את הוראות הטיפול שניתנו לאותו מטופל, איבחון מצבו הרפואי ועוד. חובת התיעוד מלווה אף בחובת המטפל לשמור על רישומים אלו. בתי המשפט הכירו בחשיבות העליונה שיש לרשומות הרפואיות, הן למען טיפול רפואי בעתיד והן כראיה, במידה והמטופל ירצה להגיש תביעת רשלנות רפואית.
החובות הקשורות לרישומים הרפואיים מוטלות גם על העוסקים בתחום רפואת השיניים. יובהר כי לאי ניהול רישום באופן סדיר יש נפקות ראייתית, בכל הנוגע לתביעת רשלנות רפואית שיניים. כך, כאשר הרישום הרפואי חסר, נגרם למטופל (לתובע) נזק ראייתי, אשר עשוי להביא להעברתו של נטל השכנוע מכתפיו אל כתפי הרופא המטפל (הנתבע), בכל הנוגע לעובדות השנויות במחלוקת.

 

העברת נטל השכנוע כפופה לכך שיוכח כי אילו היו בידיו של המטופל כל הרישומים הרפואיים החסרים, ניתן היה לברר את אותן עובדות שלגביהן חלוקים הצדדים, כאמור.
בהקשר של העברת נטל השכנוע יש לציין כי ככל שהנזק הראייתי שנגרם למטופל גדול יותר, כך יגדל הנטל המוטל על כתפיו של רופא השיניים, אשר במסגרת תביעת רשלנות רפואית שיניים הוא עשוי למצוא את עצמו נדרש להכחיש את התקיימותן של כל יסודות עוולת הרשלנות.
חובות נוספות המוטלות על רופא השיניים ומעוגנות בחוק זכויות החולה, הן חובת הגילוי והחובה לקבל את הסכמתו מדעת של המטופל.

 

במסגרת חובת הגילוי על הרופא לפרוס בפני המטופל את כל הפרטים אודות סוג הטיפול, הסיכונים הטמונים בו ואפשרויות הטיפול החלופיות העומדות בפניו. לאחר שפעל כאמור, על רופא השיניים לקבל את הסכמתו המושכלת של המטופל לסוג הטיפול אותו הוא עומד לעבור. אחת הסיבות לעיגונן של החובות האמורות לעיל בחוק, היא מערכת היחסים הבלתי שיוויונית שבין הרופא למטופל. ודוק, הרופא המטפל מבין את סוג הטיפול ומשמעותו, כמו גם את הסיכונים הכרוכים בו ואילו המטופל הוא, לרוב, חסר כל ידע לגבי אותו הליך רפואי.
בתי המשפט הכירו בהפרת חובות הגילוי וההסכמה מדעת על ידי רופא השיניים, כפגיעה באוטונומיה של המטופל, אשר בגינה הוא זכאי לקבל פיצוי במסגרת תביעת רשלנות רפואית שיניים.
החובה הבסיסית ביותר המוטלת על רופא השיניים מנויה בפקודת רופאי השיניים המחייבת את כל העוסקים ברפואת שיניים להחזיק רישיון לעסוק בתחום זה. יחד עם זאת, הפקודה מעניקה למנכ"ל משרד הבריאות סמכות לפטור סטודנטים לרפואת שיניים מחובה זו, אם ראה כי יש לעשות כן למען טובתם האישית. אשר על כן, תלמיד לרפואת שיניים רשאי לערוך טיפולי שיניים במסגרת לימודיו, בכפוף לאישורו של המנהל הכללי של משרד הבריאות. במידה ואותו טיפול שניתן במסגרת לימודיו של הסטודנט, גרם לנזק למטופל והוגשה, בעקבות כך, תביעת רשלנות רפואית שיניים, ייבחנו את התנהגותו של הסטודנט על פי סטנדרט התנהגותו של הרופא הסביר בנסיבות העניין, זאת על אף שאותו תלמיד טרם השלים את לימודי הרפואה. כלומר, בית המשפט אינו מתחשב בעובדה כי אין לסטודנט את אותו ניסיון וידע שקיימים אצל הרופא הסביר והוא בוחן האם יש לראות בהתנהגותו רשלנות רפואית שיניים, כאילו החזיק רישיון לעסוק ברפואת שיניים.