משקל הרשומות הרפואיות

לרשומות הרפואיות בהליך המשפטי יש משקל רב – על משקל זה כפי העולה מחוק זכויות החולה ופסיקת בית המשפט דנו במסגרת הכתבה הבאה.

סעיף 17 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, מעגן את החובה המוטלת על מרפאות השיניים השונות ורופאי השיניים המועסקים בהם, לתעד את הטיפול הרפואי המוענק על ידם למטופל. יתר על כן, עוד בטרם עוגנה חובה זו בחוק, היא הוכרה על ידי הפסיקה בשורה ארוכה של פסקי דין. בתי המשפט הכירו בחשיבות הרבה שיש לתיעוד הרפואי. ודוק, מן המפורסמות היא כי הרשומות הרפואיות מאפשרות מתן טיפול עקבי ונכון בחולה, נותנות לרופא המטפל כלים לניתוח העובדות והממצאים העומדים בפניו ומאפשרות לו להגיע להחלטות נכונות ומדויקות, ההולמות את מצב בריאותו של החולה.

 

בשל החשיבות הרבה שיש לתיעוד הרפואי נקבע לא פעם בפסיקה כי ניתן לראות בהתנהגותו של רופא שיניים שלא ערך רישומים רפואיים – רשלנות רפואית שיניים, העלולה לגרום למטופל נזק ראייתי בלתי הפיך. בנוסף, יש בהיעדר הרשומות הרפואיות כדי להעביר אל רופא השיניים או המוסד הרפואי את נטל השכנוע, בכל הנוגע לאותן עובדות, אשר אילו היה תיעוד רפואי ראוי, היה ניתן בנקל לבררן.

 

אשר על כן, כאשר נוכח ניזוק כי הרישום בגיליון הרפואי שנערך אודותיו הינו לאקוני, באופן שאינו עומד בקנה אחד עם הקריטריונים הרפואיים והמשפטיים לניהול תיעוד רפואי נאות, הרי שעליו לדרוש במסגרת כתב תביעת רשלנות רפואית שיניים שיוגש מטעמו, כי בית המשפט יקבע שהמוסד ו/או הרופא חטאו בהתנהגות מסוג רשלנות רישומית.

 

על מנת להוכיח כי הרישום שערך רופא השיניים חורג מן הקריטריונים האמורים, על הניזוק להצביע על כך שהרישום, למשל, בלתי קריא לחלוטין באופן שלא ניתן להבין בבירור מה הוא תוכנו או כי הרישום אינו כתוב בשפה מקצועית ונכונה. כלומר, באופן כללי על התובע לטעון כי לא ניתן ללמוד מהרשומות אודות הטיפול שנעשה בו, קל וחומר שלא ניתן להסיק מסקנות כלשהן.

 

כפי שנקבע לא אחת בפסקי דין שעסקו בתביעות רשלנות רפואית שיניים, לנזק ראייתי שנגרם לתובע ישנם שני נדבכים – ראייתי ומהותי. הנפקות המשפטית של הפן הראייתי, כאמור, הינה העברת נטל השכנוע לכתפיו של הנתבע על מנת שיראה כי לא הייתה רשלנות רפואית שיניים מצידו. היקפו של הנטל המועבר לכתפיו נקבע על פי היקף הנזק הראייתי שחווה התובע. ככל שנזק זה גדול יותר, כך יעבור אל כתפי הנתבעים נתח גדול יותר ממתחם הנטל. במסגרת הפן המהותי בטענת הנזק הראייתי יטען התובע בתביעת רשלנות רפואית שיניים כי התנהגות רופא השיניים יצרה נזק ראייתי כה רב, אשר לא ניתן לתקנו, עד שהוא יוצר חזקה לפיה הרופא התרשל כלפי מטופלו.

 

מעבר להשלכות הראייתיות המפורטות לעיל, קיימת נפקות נוספת לעניין שאלת הרשלנות הרישומית – כאשר הרישום חסר ולקוי אין כל אפשרות לקבוע את דרך הטיפול הרצויה ובהמשך לכך נפגעת יכולתו העתידית של רופא השיניים להעניק למטופל טיפול רפואי נכון והולם.

 

על אף כל האמור לעיל, אל לו לתובע להסתמך על טענת הנזק הראייתי בלבד. עליו להתייחס בכתב תביעתו אף לאפשרות שבית המשפט לא יקבל את  טענת היפוך הנטל. היינו, עליו לפרוס את משנתו לעניין רשלנותו של רופא השיניים, בכל מקרה, במידה ונטל השכנוע יישאר להיות מוטל על כתפיו.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.