בית המשפט חייב רופא שיניים לפצות מטופלת, שסבלה מלכתחילה ממצב שיניים בעייתי, בגין נזקים שנגרמו לה עקב טיפול כושל ועתיר מחדלים שביצע בה.
תארו לכם שפניתם לרופא שיניים לצורך קבלת טיפול לשיקום שיניכם שמצבן היה בכי רע, ושילמתם עבורו במיטב כספכם, אך במקום שמצבן ישוקם וישופר הוא הורע עשרות מונים.
זה היה מנת חלקה של מטופלת בת 49 שבשנת 2013 פנתה לרופא שיניים לצורך קבלת טיפול לשיקום מצבן הבעייתי של שיניה, לרבות עקב מחלת חניכיים, עששת, וחוסר שיניים חלקי בשתי הלסתות.
הרופא בדק את המטופלת והחליט להתקין לה שתי שיניים תותבות זמניות בעלות של 20,000 ₪.
במהלך הטיפול, הרופא עקר למטופלת שלוש שיניים והתקין לה שן תותבת זמנית. אולם, המטופלת התקשתה להסתגל אליה ועל כן הוא החליט להתקין לה כתרים רבים בפיה במקום שיניים תותבות. לרוע מזלה, גם הכתרים הללו הותקנו בפיה בצורה כושלת, ובאופן שהקשה עליה לאכול ולסגור את שיניה וכן גרם לה לכאבים בחניכיים וריח רע מהפה, ואם לא די בכך אזי הכתרים גם זזו ממקומם ואף נשברו.
המטופלת הגישה תביעת פיצויים כנגד הרופא בטענה שהוא התרשל באופן ביצוע טיפול השיניים שהוא העניק לה, וכן לא קיבל את הסכמתה מדעת לטיפול זה.
לתמיכה בטענותיה, הגישה המטופלת חוות דעת מטעם מומחה רפואי שקבע שתוכנית הטיפול השיקומית של הרופא הייתה שגויה, וכי עקב כך היא הביאה להחמרת מצבה הדנטלי של המטופלת, אובדן מיותר של שיניים, ודלקת חניכיים חמורה בצירוף הפרשות וריח רע. להערכתו, המטופלת תיזקק לטיפולים משקמים של שתי הלסתות של פיה בעלות כוללת של 169,400 ₪.
הרופא, כצפוי, הכחיש את כל טענות המטופלת. לדבריו המטופלת הגיעה אליו מלכתחילה עם מצב דנטלי גרוע, לאור צילום הרנטגן של שיניה משנת 2011, וכי הוא נתן לה טיפול סביר בנסיבות המקרה, אולם היא הפסיקה את הטיפול לפני שהוא הספיק להשלים אותו, ובכך הזיקה בעצמה לשיניה. גם הרופא תמך את טענותיו בחוות דעת רפואית של מומחה מטעמו.
חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט
נוכח הפערים הניכרים בין שתי חוות הדעת של הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו.
המומחה מטעם בית המשפט קבע שהתיעוד שערך הרופא לוקה מאד בחסר, מאחר שבין היתר הוא אינו כולל רישום אנמנזה רפואית, ממצאים קליניים שמהווים בסיס להכנת תוכנית הטיפול, רישום חומרי הטיפול, והנחיות שניתנו למטופלת לאחר כל טיפול.
עוד קבע המומחה שתוכנית הטיפול של הרופא הייתה שגויה ביותר, וכי מחדליו אינם מהווים טעות סבירה או בחירה בין חלופות טיפול סבירות, אלא המדובר בחריגה מסטנדרט הרופא הסביר.
מחדלים אלו כללו, בין היתר, חוסר אבחון נכון של הבעיות מהן סבלה המטופלת, העדר תוכנית טיפול מפורטת והגיונית, העדר מתן הדרכה למטופלת בדבר שמירת ההיגיינה של הפה, התנתקות הכתרים בשל התקנתם ללא תמיכה הולמת, דלקת חניכיים, נסיגת חניכיים, וריח רע מהפה, ועוד.
במילים אחרות, המומחה מטעם בית המשפט קבע למעשה שהרופא אכן התרשל ואף באופן חמור.
לצורך שיקום הלסת העליונה של המטופלת, הציע המומחה תוכנית טיפולית בסך של כ-80,000 ₪.
לצורך שיקום הלסת התחתונה של המטופלת, הוא הציע תוכנית טיפולית בסך של כ-24,000 ₪. יחד עם זאת, הוא גם קבע שהרופא איננו נושא באחריות לנזק שנגרם ללסתה התחתונה של המטופלת, מאחר שהיא הייתה במצב קשה עוד לפני שהיא פנתה לרופא, וזאת כפי הנראה עקב הזנחתה שלה. מצב זה גם הוחמר על ידי המטופלת מאחר שהיא לא טרחה לטפל בפיה גם במשך מספר שנים לאחר שהיא החליטה לעזוב את הטיפול שניתן לה על ידי הרופא. לפיכך סבר המומחה שאין לחייב את הרופא בעלות שיקום הלסת התחתונה, אלא יש לחייבו רק בהחזר עלות הטיפול שהוא ביצע בלסתה התחתונה.
הצדדים ויתרו על חקירתו של המומחה מטעם בית המשפט.
בית המשפט החליט לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמו, כפי שמקובל בדרך כלל, וקבע שהרופא אכן התרשל חמורות בכל הקשור למתן הטיפול למטופלת.
דחיית טענות העדר ההסכמה מדעת והפגיעה באוטונומיה
בית המשפט קבע שהסכמתה של המטופלת לטיפול אכן לא הייתה הסכמה מדעת, מאחר שהרופא הפר את חובתו להציג בפניה את מלוא המידע שרלוונטי לגבי הטיפול, ובין היתר לא יידע אותה לגבי הסיכונים שכרוכים בטיפול ולא הציע לה חלופות טיפול.
יחד עם זאת, בית המשפט גם קבע שלא הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הרופא לקבל את הסכמתה מדעת של המטופלת לטיפול לבין הנזק שנגרם לה, מאחר שהיא הודתה שהיא הייתה בוחרת בתוכנית הטיפול שהרופא מסר לה גם אם הוא היה מציג בפניה חלופות אחרות.
בנוסף, בית המשפט מצא לנכון שלא לפסוק למטופלת פיצוי גם בגין הפגיעה באוטונומיה שלה, שנובעת מעצם אי מסירת המידע הרלוונטי לטיפול וזאת ללא תלות בשאלת הקשר הסיבתי. זאת מאחר שהוא סבר שיש לפצות את המטופלת בגין הכאב והסבל שנגרמו לה עקב רשלנותו של הרופא ובהתחשב בפסיקה שקובעת שאין לפסוק פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצויים בגין כאב וסבל.
שיעור הפיצויים שנפסק למטופלת
מאחר שחוות דעתו של המומחה מטעמו לא נסתרה גם בכל הקשור לתוכנית הטיפול השיקומית שנדרשת למטופלת לצורך תיקון הנזקים שנגרמו לה עקב רשלנותו של הרופא הנתבע, החליט בית המשפט לאמץ גם את מסקנותיו של המומחה מטעמו בעניין זה.
בנוסף, פסק בית המשפט למטופלת פיצויים בגין הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, דמי נסיעות, כאב וסבל, והחזר התמורה שהמטופלת שילמה לרופא, וזאת בסך כולל של 68,000 ₪, וכן תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
