פוליסת ביטוח אשר אינה שווה את הנייר עליו היא כתובה

סקירה של פסק דין העוסק בדחיית תביעת ביטוח אובדן כושר עבודה של מבוטח בטענה של הפרת חובת הגילוי.

צדוק שלמה, חשמלאי רכב במקצועו, רכש פוליסות ביטוח אצל הנתבעות חברת הביטוח כלל והדר, המעניקות בין כיסוי ביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה . במהלך חודש מרץ 2002 אובחן צדוק כסובל ממחלת עור בעטייה איבד את כושרו לעבוד כחשמלאי רכב. צדוק פנה אל חברות הביטוח על מנת שתשלמנה לו את תגמולי ביטוח אובדן כושר עבודה להם הוא זכאי. אולם, חברות הביטוח סירבו לשלם לו תגמולי ביטוח על פי הפוליסות שרכש, בטענה, כי הלה הפר את חובת הגילוי המוטל עליו לאחר שהסתיר בהצהרות הבריאות עליהם חתם בעת ההצטרפות לביטוח את עברו הרפואי האמיתי.

 

בפסיקתו, פורש בית משפט השלום בת"א את הוראות חוק הביטוח ובכלל זה את הוראות סעיפים 6-8 ו- 43 של חוק הביטוח העוסקים בהפרת חובת גילוי על ידי מבוטח ופסיקת בתי המשפט בנוגע להוראות אלה.

 

לאחר שמיעת מסכת הראיות, קבע בית המשפט, כי צדוק הפרת את חובת הגילוי ומסר הצהרת בריאות כוזבת ולא מלאה.

 

אף על פי כן, קבע בית משפט השלום בת"א, כי צדוק זכאי לתשלום תגמולי ביטוח אובדן כושר עבודה מכוח פוליסות הביטוח שהוציאו חברות הביטוח כלל והדר. בהוכחת הפרת חובת הגילוי לא די בנסיבות העניין ועל חברות הביטוח היה להוכיח, כי צדוק הפרת את חובת הגילוי בכוונת מרמה. על כוונה זו נקבע כבר בפסיקת בית המשפט העליון בפרשת פיאמנטה, כי נדרשת כוונת מבוטח של מניע שלילי, שאם לא ייעשה כן, קרי לא יסתיר את מצבו הרפואי, לא תבטח אותו חברת הביטוח בביטוח המבוקש.

 

בית המשפט הבהיר, כי חברות הביטוח לא עמדו בנטל הדרוש להוכחת כוונת מרמה. לא אחת נקבע, כי הפרת חובת גילוי בכוונת מרמה היא האשמה חמורה מצד חברת הביטוח ולכן עליה להתכבד ולהציג תשתית ראייתית ברורה ומוצקה. בפסק דין זיקרי המצוטט על ידי בית המשפט, נקבע, כי דרושות "ראיות בעלות משקל רב ונכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים".

 

פסק הדין בא ללמדנו, כי לא כל הפרה של חובת גילוי משמעה דחיית תביעת ביטוח לתשלום תגמולי ביטוח אובדן כושר עבודה מצד חברת הביטוח. חוק הביטוח הוא חוק צרכני וככזה טומן הוא בחובו הוראות וכלליים מיוחדים. במקרה דנן, ראינו, כי אי הצהרה של מגבלה רפואית במסגרת הצהרת בריאות אינה צריכה להוביל באופן אוטומטי למסקנה של דחיית תביעת ביטוח בנימוק של הפרת חובת גילוי ובכוונת מרמה.

 

בית המשפט אף הביע עמדתו בנוגע להליך החיתום שערכו חברות הביטוח.

 

צדוק חתם בעת ההצטרפות לביטוח אצל חברות הביטוח על טופס וויתור על סודיות רפואיות, ועל כן קובע בית המשפט, כי היה לחברות הביטוח מספיק זמן על מנת לתור אחר כדאיות עסקת הביטוח וקבלת החלטה בשאלה האם ברצונן לבטחו.

 

לסיכום נציין, כי אנו מברכים על עמדת בית המשפט, לפיה הדעת אינה סובלת מצב בו ישלם המבוטח במשך שנים על גבי שנים דמי ביטוח, אך בעת פקודה יגלה, כי "פוליסת הביטוח שבידו אינה שווה את הנייר עליו היא כתובה". יש לשמור על תחושת הביטחון והסתמכות של המבוטח, כי אם החליטה חברת הביטוח לבטחו ולא ביטלה את פוליסת הביטוח במשך תקופה סבירה, לא תוכל לעשות כן במועד מאוחר יותר ותהיה חייב לכבד את תנאי הביטוח עליהם התחייבה.