חברת הביטוח חויבה בריבית מיוחדת כי עיכבה תגמולים

ריבית עונשית

בית המשפט קבע כי חברת "הראל" עיכבה בחוסר תום לב תגמולים בגין נכות צמיתה לעורך דין שנפגע בתאונת עבודה. עקב כך חויבה החברה בריבית בגובה 8,000 ₪.

עורך דין נפל ונחבל במהלך ביקור בנכס שבו טיפל. בעקבות זאת הגיש תביעה לתגמולים לחברת הביטוח "הראל", שאצלה היה מבוטח מפני  נזקי תאונת עבודה. בין הצדדים התגלעו מחלוקות הן בנוגע לשיעור הנכות הצמיתה שנגרמה למבוטח עקב תאונת העבודה והן בנוגע לשיעור אובדן כושר העבודה הזמני שנגרם לו. כיוון שלא הצליחו להגיע לעמק השווה, תבע המבוטח את הראל בבית משפט השלום בבאר שבע.

לאחר שהכריע במחלוקות הנוגעות לנכותו הזמנית והצמיתה של התובע, קיבל בית המשפט את טענת התובע כי הראל עיכבה במשך שנים מספר ובחוסר תום לב תגמולים שהייתה מחויבת לשלם לו בגין 19 אחוזי נכות צמיתה, שמראש לא הייתה לגביהם מחלוקת. בית המשפט הפעיל את שיקול הדעת המוקנה לו בחוק וחייב את הראל לשלם לתובע ריבית מיוחדת בסך 8,000 ש"ח בגין העיכוב.

התובע: המבטחת לא שילמה "במכוון ותוך התעמרות"

לפי המתואר בפסק הדין, התובע הציג בבית המשפט חוות דעת רפואית, לפיה נגרמה לו נכות צמיתה בשיעור של 34 אחוז. המבטחת, לעומת זאת, טענה כי נכותו הצמיתה של התובע עומדת על כ-23 אחוז, ובשלב מסוים אף שינתה את עמדתה והגישה חוות דעת מטעמה לפיה הנכות הצמיתה עומדת על 10 אחוז בלבד.

מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט, קבע כי התובע נותר עם 15 אחוז נכות צמיתה אורתופדית וחמישה אחוז נכות צמיתה נוירולוגית וכן עם חמישה אחוז נכות אסתטית בגין צלקת ניתוחית. בעקבות זאת, הצטמצם סלע המחלוקת בהקשר זה. התובע טען כי הוא זכאי לתגמולים גם בגין נכותו האסתטית ואילו המבטחת טענה כי על פי הפוליסה התובע אינו זכאי לתגמולים בגין נכות זו.

מחלוקת נוספת נוצרה בעקבות קביעת המומחה מטעם בית המשפט כי התובע שב לעבוד חלקית שלושה שבועות אחרי התאונה. המבטחת טענה כי עולה מכך שהתובע לא היה באי כושר מלא בשלושת החודשים הראשונים שלאחר התאונה, ולכן, למעשה שילמה לו תגמולים עודפים בגין אובדן כושר זמני, שכן בעבור התקופה הנדונה שילמה לו תגמולים בגין אובדן כושר בשיעור של מאה אחוז.

לבסוף, הלין התובע  על כך שעד כה קיבל מהמבטחת תגמולים בגין אובדן כושר זמני אך לא בגין נכותו הצמיתה. לטענתו, במשך זמן רב לא חלקה המבטחת על כך שמגיעים לו תגמולים בגין 19 אחוזי נכות צמיתה לפחות, ובכל זאת לא שילמה לו תגמולים אלה, וזאת "במכוון ותוך התעמרות". לפיכך, ביקש מבית המשפט לחייב את המבטחת לשלם לו ריבית מיוחדת, בהתאם לחוק חוזה הביטוח, המאפשר לחייב בריבית מיוחדת מבטחת שלא שילמה תגמולים שאינם שנויים במחלוקת.

התנהלות המבטחת משקפת חוסר תום לב

לגופו של עניין, קיבל בית המשפט את טענת המבטחת כי התובע אינו זכאי לתגמולים בגין הנכות האסתטית שנגרמה לו, אך דחה את טענתה כי שילמה לתובע תגמולים עודפים. זאת לאחר שקבע כי לא הוצגו לו נתונים עובדתיים או רפואיים המאפשרים לקבוע ששיעור אובדן כושר העבודה הזמני של התובע בשלושת החודשים הראשונים היה נמוך ממאה אחוז.

בעניין הריבית המיוחדת הכריע בית המשפט לטובת התובע, לאחר שמצא כי עד שלב מסוים המבטחת אכן לא חלקה על כך שהוא זכאי לתגמולי בגין נכות צמיתה בשיעור של 19 אחוז לפחות. כך, בכתב הגנתה הצהירה כי שילמה לתובע תגמולים בגין נכות צמיתה בשיעור של 19 אחוז, ואף חזרה על כך בתצהיר מאוחר יותר, אף שבפועל לא העבירה את התגמולים.

מכאן הסיק בית המשפט, כי בטרם הגשת התביעה סברה המבטחת כי התובע זכאי לתגמולים בגין נכות צמיתה של 19 אחוז, ורק לאחר הגשת התביעה, ולאחר שהתובע הגיש חוות דעת לפיה שיעור נכותו הצמיתה עומד על 34 אחוז, בחרה לטעון כי שיעור הנכות הצמיתה עומד על 10 אחוז.  "לא ברור אם כן, מדוע לא שילמה הנתבעת לתובע את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת עוד לפני הגשת התביעה, במועד הקבוע בחוק", נאמר בפסק הדין.

עוד ציין בית המשפט, כי המבטחת הציעה שלושה הסברים שונים לאי ביצוע התשלום, שאף אחד מהם אינו מצדיק את התנהלותה. כך באחד הדיונים בתיק טענה שהתובע סירב לחתום על שטר סילוק, ואילו בתצהיר משלים טענה שהתשלום יועבר "בימים אלה" וכי לא בוצע עד כה בשל ניסיון להגיע לפשרה כוללת בתיק". לאחר מכן, בסיכומיה, טענה שהתשלום לא בוצע עקב טעות משרדית.

"גם אם נפלה שגגה אצל הנתבעת", נקבע בפסק הדין, "נראה כי ניהול הליך משך למעלה משלוש שנים מבלי לבדוק כלל אם בוצע תשלום שאינו שנוי במחלוקת אם לאו, מתן הסברים שונים לאי ביצוע התשלום ומתן תצהיר שגוי בעניין זה, משקפים חוסר תום לב." עוד זקף בית המשפט לחובת המבטחת את העובדה שלאחר הגשת התביעה, טענה ששיעור הנכות הצמיתה של התובע נמוך יותר מהשיעור שהסכימה לו קודם לכן, וקבע כי הדבר מוסיף "לתחושה הלא נוחה" מהתנהלות הנתבעת.

בסיכומו של דבר, נקבע, כי המבטחת נהגה שלא כדין בכך שלא שילמה לתובע במשך תקופה ארוכה תגמולים בגין נכות צמיתה, שלא היו שנויים במחלוקת לשיטתה, והיא חויבה לשלם ריבית מיוחדת בשיעור חלקי החל ממועד הגשת התביעה. מועד זה נבחר, מאחר שלא ניתן לדעת אם ומתי לפני כן היו בידי המבטחת המידע והמסמכים שנדרשו לצורך בירור חבותה כלפי התובע.

[ת"א (ב"ש) 55245-09-14 אלפסי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ]