אובדן כושר עבודה לעצמאי

 

האם יש הבדל בין ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי ובין אלה הנרכשים על ידי שכירים ? במה בא לידי ביטוי השוני ? האם בהיקף הכיסוי הביטוחי ? בתנאים ? על שאלות אלה עוד – בכתבה.

ההבדלים בין עצמאיים לשכירים בכל הנוגע לביטוח אובדן כושר עבודה:
הבדל ראשון ובסיסי בין ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי לבין ביטוח דומה המבטח עובד שכיר, טמון באופן שבו נרכש הביטוח. ודוק, כיום מוטלת חובה על כל מעסיק לבטח את עובדיו השכירים בביטוח פנסיוני, אשר מכיל במרבית המקרים גם ביטוח מפני אובדן כושר עבודה. לעומת זאת, עובד עצמאי חייב לרכוש בעצמו ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי. המשמעות של הבדל זה הינה כי לעובד העצמאי יש יותר חופש בבחירת סוג הפוליסה והתוספות הנרכשות על ידו והוא אינו מוגבל בזמן לצורך כך. בהקשר זה יש לציין כי לעובד השכיר אמנם קיימת אפשרות לבחור את סוג הגוף שיבטח אותו, אולם עליו לעשות זאת בתוך זמן מסוים והוא אינו "בעל" הפוליסה.
משמעות נוספת הנובעת מההבדל האמור, טמונה באופן שבו חברת הביטוח מקבלת את התשלומים החודשיים (דמי הביטוח). כך, בכל הנוגע לפוליסת אובדן כושר עבודה לעצמאי, האחריות להעברת התשלומים הקבועים למבטחת מוטלת עליו, בעוד בכל הנוגע לעובדים השכירים, המעסיק הוא זה שמפריש בכל חודש סכום קבוע מכיסו וממשכורתו של המבוטח, לצורך העברתו לחברת הביטוח, ואילו חלק נוסף מופרש על ידי העובד.
הבדל נוסף בין סוגי הפוליסות הוא סכום הפיצוי שיתקבל בעקבות קבלת תביעת ביטוח שהוגשה על ידי המבוטח. כך, עובד שכיר שאיבד את כושרו לעבוד בעבודתו יקבל, לכל היותר, פיצוי בסך של שבעים וחמישה אחוזים ממשכורתו הממוצעת בשנים עשר החודשים שקדמו למקרה הביטוחי.
לעומת זאת, בשל מאפייניה המיוחדים של אופן העבודה כעצמאי, לעובד המבוטח בביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי בדרך כלל אין הכנסה חודשית קבועה. על כן, בבואו של המבוטח לרכוש פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי, עליו להעריך את ממוצע הכנסותיו ולבטח שבעים וחמישה אחוז מסכום זה. יש לציין כי ככל שגדלה משכורתו החודשית של המבוטח, כך גדל גובה הפרמיה המשולמת בגין פוליסת הביטוח.
אנקדוטה חשובה בעניין של שכר העבודה הממוצע הינה כי העובד השכיר מתוגמל בגין שעות עבודה נוספות שהוא עובד בכל יום, כאשר בכל הקשור לעצמאיים, אין כל משמעות לשעות העבודה. השכר הממוצע לצורך קבלת התגמול על פי פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי נקבע ללא כל קשר לשעות העבודה שעבד העצמאי בשנים עשר החודשים שקדמו לאירוע הביטוחי.
לא זו אף זו, בהקשר אובדן כושר עבודה זמני, חוק דמי מחלה מעניק לעובדים שכירים זכות לקבל תשלום מהמעסיק בגין ימים בהם נעדרו מהעבודה בשל מחלה, זאת עד לתשעים ימי היעדרות. במידה והיעדרותו של העובד נמשכת מעבר למכסת הימים האמורה, הוא יקבל תגמולים מכוח ביטוח אובדן כושר עבודה. דע עקא, הדין אינו קובע זכאות לתשלום בגין איבוד כושר העבודה של עובדים עצמאיים, למעט מקרים חריגים של היעדרות מהעבודה בשל אירוע טרור, מילואים, תאונות דרכים או תאונות עבודה.

 

אשר על כן, על אותם עובדים לדאוג כי ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי שנרכש על ידם מכסה אותם באופן הולם, כך שהוא מתחשב בעובדה כי החוק אינו מעניק להם זכאות לקבל תשלומי שכר בשל אי יכולתם לעבוד בין אם באופן זמני ובין אם אופן קבוע עקב מחלה.