בית המשפט קבע כי עיכוב תשלום תגמולי ביטוח חיים לאלמנה במשך חודשיים וחצי, מצדיק הטלת ריבית עונשית מקסימלית על המבטחת, וחייב אותה בחצי מיליון ש"ח.
מבוטחים שתובעים דמי ביטוח נקלעים לא אחת למאבק מול חברת הביטוח, לנוכח סירובה לשלם להם את המגיע להם. ואולם, לעיתים תלאות המבוטחים לא מסתיימות גם כשהם מגיעים להסכמה עם המבטחת, שכן זו עשויה לעכב את העברת כספי הביטוח למבוטח, בתירוצים מתירוצים שונים.
בתביעת ביטוח שנדונה לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים, בחר השופט אמיר דהאן להעביר מסר ברור, לפיו עיכוב בהעברת תשלום למבוטח ללא הצדקה הוא פסול בתכלית. בהכרעתו, קיבל את דרישתה של אלמנה שתבעה דמי ביטוח חיים מחברת הפניקס לחייב את המבטחת בריבית עונשית מקסימלית, בגובה פי עשרים מהריבית הרגילה, בשל עיכוב בתשלום תגמולי הביטוח שהוסכם עליהם. כמו כן, חייב את המבטחת בשכר טרחה מוגדל לעומת שכר הטרחה שהוסכם עליו.
[ראו גם: למה הוטלה על "מגדל" ריבית עונשית חריגה בתביעת סיעוד?]
סחבת מתמשכת וזלזול בוטה כלפי בית המשפט
התובעת בתיק היא אלמנתו של חקלאי שנפטר לפתע במהלך עבודתו בספטמבר 2018, בהיותו בן 36. כיוון שלמנוח היה ביטוח חיים של הפניקס, האלמנה, שנותרה עם שלושה ילדים קטנים, פנתה למבטחת שבועיים לאחר מות המנוח בדרישה לקבל את תגמולי ביטוח החיים שהיא זכאית להם. משדרישתה לא נענתה, הגישה תביעת ביטוח לבית המשפט נגד המבטחת בנובמבר 2018.
בפסק דינו תיאר השופט דהאן את מסכת התלאות הנרחבת שעברה התובעת מעת הגשת התביעה ועד שקיבלה לידיה את תגמולי הביטוח בפועל, בסוף מאי 2019.
בשלב הראשון, המבטחת כלל לא הגישה כתב הגנה, ורק לאחר שניתן פסק דין נגדה, ביקשה להאריך את המועד להגשת כתב הגנה. בקשתה התקבלה אך יום לפני תום החודשיים שני חודשי ההארכה, ב-14 במרץ 2019, הודיעה המבטחת לבית המשפט כי היא מסכימה לשלם לתובעת את סכום התביעה, שעמד על כ-2.1 מיליון ש"ח. בהמשך לכך, דרשה התובעת כי המבטחת תוסיף לסכום התביעה הפרשי ריבית והצמדה וכן שכר טרחה נוסף, לאור העיכובים בתיק עד כה, אך המבטחת סירבה לכך, ובינתיים עיכבה גם את תשלום הסכום המקורי, שכבר לא היה שנוי במחלוקת.
העיכוב נמשך חודשיים וחצי, והמבטחת שילמה את סכום התביעה המקורי לתובעת רק בעקבות פסק דין חלקי של בית המשפט שחייב אותה לעשות כן. עד אז דרשה מהתובעת מסמכים שונים, כגון צו ירושה וטופס ויתור על סודיות רפואית, ובא כוחה אף חקר את התובעת בבית המשפט על מסמכים אלה ועל נושאים נוספים, כגון נסיבות פטירתו של בעלה. כשהתובעת דרשה לחייב את המבטחת בריבית מיוחדת בגין העיכוב, טענה הפניקס להגנתה שהתובעת לא העבירה לה מסמכים נחוצים.
השופט דחה מכל וכול את טענת המבטחת, וקבע כי התנהלותה הייתה כרוכה ב"זלזול בוטה בבית המשפט" וב"סחבת לא ברורה בקשר עם התשלום". בין השאר, נקבע כי המסמכים שהמבטחת דרשה, נדרשו "טיפין טיפין", ולא מראש, ומבלי שהוכח שאכן כל המסמכים אכן נחוצים למבטחת. לפיכך, לא הייתה כל הצדקה לעיכובים השונים אשר עיכבה הנתבעת את התשלום לתובעת".
השלמה עם העיכוב מסכלת את כוונת המנוח
לנוכח ביקורתו על התנהלות המבטחת, פנה השופט לסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, המחייב להטיל על מבטחת ריבית עונשית אם תשלום של תגמולי ביטוח שלא היו שנויים במחלוקת. לדברי השופט, סעיף זה נועד למקרים מעין אלה שלפנינו, שבו התבדתה ציפיית התובעת, כי הסדרת התשלום "תהיה פשוטה ממש כמו חוויית השירות שחוותה כאשר התקשרו היא והמנוח בחוזי ביטוח".
עוד הדגיש השופט כי במקרה זה עיכבה המבטחת תשלום תגמולים לאלמנה ויתומים, וכי יש בכך חומרה מיוחדת, כפי שעולה מהמשפט העברי, הרואה בעיכוב מסוג זה עינוי. "אם יקבל בית המשפט כמוצדק את העיכוב", כתב השופט, "נמצא מסכל את כוונת המנוח, ואיתו את כוונתו של כל אדם הסומך ידיו על חברת ביטוח ומבטח את חייו גם ליום שבו לא יהיה שם כדי לעמוד על זכויותיו".
בהמשך לכך, בחר בית המשפט להטיל על המבטחת לשלם ריבית מיוחדת מקסימלית בגין חודשיים וחצי של עיכוב התשלום מרגע שהסכימה לתביעה ועד שהעבירה את התשלום בפועל, וכן בשכר טרחה מוגדל. לפיכך, בנוסף לסכום התביעה המקורי, חויבה המבטחת בהוצאות משפט נוספות, בשכר טרחה בשיעור של 10 אחוז מסכום התביעה ובהפרשי הצמדה ריבית בסך כ-480 אלף ש"ח.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
