בית המשפט העליון: החיפזון נבע אמנם מהלקוח, אך מצופה היה מנציגת חברת הביטוח לא להיכנע לאווירת "החפיף", לצנן את הלהט, להבהיר את מהותיות העניינים הרפואיים הנשאלים, את ההשלכה האפשרית של מענה חלקי ולא לסיים הליך הפקת הביטוח החיים בתוך עשר דקות.
בפסק דין שניתן בימים האחרונים הבהיר בית המשפט העליון, כי בעת הליכי כריתת חוזה ביטוח, על חברת הביטוח להיות "המבוגר האחראי". כך, גם אם דרכו של הלקוח אצה לו, אסור לנציגי חברת הביטוח להקל ראש, אלא יש להבהיר ללקוח את מלוא משמעות העניין, לרבות ההשלכות האפשריות על תוקף הביטוח ותשלום התגמולים מכוחו. על פי בית המשפט העליון, כישלון לעשות זאת עלול להביא במקרים חריגים מסוימים לכך שחברות הביטוח ידרשו לשלם תגמולי ביטוח גם במידה והוכחה כוונת מרמה מצד הלקוח.
סיפור המעשה
המבוטח התקשר טלפונית בשנת 2010 לחברת הביטוח AIG וביקש לרכוש פוליסת ביטוח חיים למשכנתא. בשיחת הטלפון, השיב על שאלון רפואי שהקריאה לו נציגת חברת הביטוח. המוטיב החוזר ונשנה במהלך שיחת הטלפון היה רצונו של המבוטח להשלים את הליך הפקת הפוליסה מהר ככל הניתן, תוך כדי מתן תשובות שהתבררו בהמשך כלא נכונות. כך למשל, השיב ב-'לאו' קצר רוח על כלל השאלות הרפואיות ובכללן על שאלות בדבר קיומה של מחלת לב, סכרת, לחץ דם גבוה או היסטוריה של עישון. זאת, למרות שהמבוטח נהג לעשן וסבל משורה של מחלות ואף טופל בתרופות.
לאחר שיחת הטלפון, נשלחו למבוטח שלושה מסמכים בפקס, עליהם חתם: 'טופס הצהרת בריאות', בהתאם לשאלות שנשאל והתשובות שהשיב בשיחת הטלפון; 'טופס אימות פרטים' שכלל הצהרה לפיה התשובות שמסר לשאלון הרפואי הן מלאות וכנות, והבהיר כי ככל שאין הדבר כן, אזי הביטוח לא יהיה בתוקף; ו-'טופס ויתור סודיות רפואית'.
בשנת 2015 נפטר המבוטח עקב דימום מוחי נרחב, אי-ספיקת כליות חמורה והיפוקלמיה, אשר נבעו, בין השאר, מיתר לחץ דם. בשל הפרת חובת הגילוי, חברת הביטוח היתה מוכנה לשלם רק כ– 203 אלף ₪ מתוך תגמולי ביטוח של כ– 458 אלף ₪. בהמשך לכך הגישה אלמנת המבוטח לבית משפט השלום תביעת ביטוח חיים להשלמת תגמולי הביטוח. המקרה, שנדון בשלוש ערכאות שונות, מספק תובנות הן בנוגע לחובת הגילוי מצד המבוטח והן בנוגע לאופן ההתנהלות המצופה מצד חברות הביטוח במסגרת הליך מכירת הביטוח.
המצב המשפטי
סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח מחייב מועמד לביטוח לענות תשובה מלאה וכנה לשאלות חברת הביטוח בנושאים מהותיים, וכן לבצע גילוי יזום ביחס לעניינים מהותיים, גם אם לא נשאל על אודותם.
סעיף 7 לחוק נותן בידי חברת הביטוח את הזכות לבטל את הפוליסה או לשלם תגמולי ביטוח מופחתים במקרה והמבוטח הפר את חובת הגילוי. עוד קובע הסעיף, כי חברת הביטוח פטורה לחלוטין מתשלום תגמולים כאשר, בין היתר, הפרת חובת הגילוי התבצעה בכוונת מרמה.
בהתאם לסעיף 8 לחוק, במידה וחברת הביטוח תרמה בעצמה להפרת חובת הגילוי מצד המבוטח או ידעה את העובדות לאשורן (חרף המידע החלקי שאותו קיבלה מהמבוטח), חברת הביטוח לא תהיה פטורה מתשלום. עם זאת, במידה והמבוטח הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו מתוך כוונת מרמה, חברת הביטוח אינה חייבת בתשלום גם במידה ותרמה בעצמה להפרת חובת הגילוי או ידעה את העובדות לאשורן.
תוצאות שונות בבית משפט השלום והמחוזי
בית משפט השלום קיבל את תביעת ביטוח החיים של האלמנה בציינו, כי לאור הנסיבות בהן נכרת חוזה הביטוח, לא בטוח שהמבוטח היה מודע, כי השאלות אשר נשאל לעניין המחלות מהוות עניין מהותי.
ערעור שהגישה חברת הביטוח AIG לבית המשפט המחוזי התקבל בחלקו תוך שנקבע, כי במקרה הנדון תשובות המבוטח ניתנו בכוונת מרמה ומתוך ידיעה כי מדובר בעניינים מהותיים.
במסגרת פסק דינו, ביקר בית המשפט המחוזי את נציגת חברת הביטוח AIG אשר הנפיקה את פוליסת ביטוח החיים בעשר דקות, תוך ששיוותה להליך "נופך קליל ושטחי", ההיפך הגמור מהליך רציני כפי המתבקש. על פי בית המשפט המחוזי, היה על נציגת הביטוח לומר למבוטח כי מדובר בהליך רציני האמור להתבצע ביישוב הדעת, תוך מחשבה, ולא "בשיטת אקספרס".
לאור קביעתו בנושא כוונת המרמה של המבוטח פסק בית המשפט המחוזי, כי חברת הביטוח אינה צריכה להשלים את תגמולי הביטוח. עם זאת קבע, כי האלמנה אינה צריכה להשיב את סכום הכסף שכבר שולם לה (כ – 203 אלף ₪).
האלמנה הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט העליון וטענה, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא ייחס משקל מספיק לפגמים שנפלו בהתנהלות חברת הביטוח ולדרך הפזיזה בה הוצגו השאלות הרפואיות למנוח.
העליון דחה את בקשת רשות הערעור אך ביקר את התנהלות חברת הביטוח
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור לאחר שקיבל את קביעות בית המשפט המחוזי, כי לא רק שהמבוטח הפר את חובת הגילוי מתוך כוונת מרמה, אלא כי המבוטח היה מודע למהותיות המידע אותו הסתיר.
בצד דחיית הבקשה, מצא בית המשפט העליון לייחד מספר מילים להתנהלות חברת הביטוח AIG. לדבריו, התנהלות נציגת חברת הביטוח AIG, שנענתה לחיפזון של המנוח ולאווירת ה'חפיף' ששרתה בזמן השיחה, מעוררת אי נוחות. נקבע, כי דווקא מכיוון שעלה באופן ברור במהלך השיחה הרושם שמדובר בלקוח שתשומת ליבו אינה נתונה למלוא המשמעויות של ההתקשרות, מצופה היה מנציגת חברת הביטוח "לצנן" את להט הלקוח, ולהבהיר את מהותיות העניינים הרפואיים ואת ההשלכה האפשרית של מענה חלקי ולא כן מצידו.
לפני סיום, הוסיף בית המשפט העליון "הערת אזהרה" לחברות הביטוח; הודגש, כי אומנם אל למבוטח להקל ראש בהליכי כריתת חוזה הביטוח, אולם גם על חברות הביטוח לתת את הדעת על האחריות המוטלת עליהן ולנהל את הליך החיתום בכובד ראש, גם אל מול לקוחות ש'אצה להם הדרך'. על פי בית המשפט העליון, כישלון לעשות זאת עלול להביא להיווצרות מקרים בהם התנהלות רשלנית במיוחד של חברת הביטוח תמנע ממנה את האפשרות להעלות טענות נגד המבוטח, אפילו בנסיבות של כוונת מרמה מצידו.
סיכום
ראוי לשים לב לשתי קביעות חשובות בפסק דינו של בית המשפט העליון:
ראשית, על חברות הביטוח להתייחס להליך כריתת חוזה הביטוח ברצינות הראויה ובכובד ראש, וזאת גם אם ללקוח "אצה הדרך";
שנית, כישלון לעשות זאת עלול, בנסיבות מרחיקות לכת, להביא לכך כי גם טענה למרמה מצד הלקוח עשויה שלא לעמוד לחברת הביטוח.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
