כספי ביטוח חיים: האם הנושה יכול לגבור על המוטב?  

במקרים מסוימים, זכאים נושיו של מבוטח לתפוס כספי ביטוח המגיעים לו או למוטבים שבחר, אך כשמדובר בביטוח חיים, חלים בעניין כללים מיוחדים. 

נושה מול מוטב

ביטוח חיים נועד להבטיח שיקיריו של המבוטח יקבלו לידיהם כספים לאחר מותו. אך מהו הדין במקרה שבו המבוטח צבר חובות בעודו בחייו, ונושיו דורשים לתפוס את נכסיו וכך לקבל את חובם חזרה? האם בנסיבות כאלה זכאים הנושים להניח את ידיהם על כספי ביטוח החיים שנועדו למוטבים שציין המבוטח בפוליסה?

שאלה זו עלתה לדיון לא אחת בבית המשפט בעקבות סכסוכים בין מוטבי ביטוח חיים לנושיהם של המבוטחים וזכתה למענה מקיף. לפי הפרשנות שהעניק בית המשפט לסעיפי החוק המתייחסים לסוגיה, זכויות המוטבים גוברות בבירור על זכויות הנושים, ככל שמדובר בכספי ביטוח חיים, אך בכל זאת ,בהתקיים נסיבות מסוימות, ייתכן כי הנושים יהיו זכאים לחלק מהכספים.

לא ניתן לעקל את מה שלא שייך למבוטח

סעיף 12 לחוק חוזה הביטוח קובע כי כאשר בפוליסת הביטוח נקבע מוטב שאינו המבוטח, המוטב הוא שזכאי לתגמולי הביטוח ולא המבוטח. עם זאת, סעיף 13 לאותו חוק קובע, כי גם אם נקבע מוטב שאינו שהמבוטח, עדיין אין בכך למנוע מנושי המבוטח לעקל את הזכות לתגמולי ביטוח, כל עוד לא קרה מקרה הביטוח וכל עוד אין מדובר במוטב בלתי חוזר (על מוטב בלתי חוזר – ראו בהמשך).

לכאורה, מקריאה פשוטה של סעיף 13 לחוק עולה כי כספי ביטוח חיים המיועדים למוטבים שאינם המבוטח עצמו אינם מוגנים מפני נושי המבוטח, אך בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט אחרת. דוגמה לכך היא עניין אלכסנדרוביץ' (בשא (י-ם) 8991/06), שנדון בבית משפט השלום בירושלים.

במקרה זה היו למבוטח המנוח חובות לבנק דיסקונט, ועוד לפני מותו רשם הבנק עיקול על פוליסת ביטוח מנהלים שנרכשה למבוטח ע"י מעסיקו וכללה רכיב של ביטוח חיים. לאחר פטירת המבוטח, ביקשו מוטביו על פי הפוליסה לממש את זכאותם והגישו תביעת ביטוח חיים, אך בשל העיקול שהוטל לא שוחררו הכספים לטובתם. ואולם, בבית המשפט הוכרע העניין לטובת המוטבים.

בית המשפט הבהיר, כי מבוטח שרכש ביטוח חיים מלכתחילה אין כל זכאות לכספי הביטוח והוא "לא יזכה לעולם בכספי ביטוח החיים", מאחר שהזכאות לכספים קמה רק לאחר מותו. בהמשך לכך, נושיו של המבוטח אינם יכולים לעקל את זכותו לתגמולי ביטוח, מאחר שזכות זו אינה עומדת לרשותו, אלא רק לרשות המוטבים, ולא ניתן לעקל את מה שאינו שייך למבוטח.

כמו כן התבסס בית המשפט על סעיף 147 לחוק הירושה הקובע, כי "כספים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח" אינם חלק מהעיזבון, כלומר אינם שייכים ל"סל" נכסי המנוח המחולק בין יורשיו ונושיו. מכך למד כי זכותם של המוטבים לכספי ביטוח חיים גוברת על זכות הנושים, וקבע, כי גם אם קיימת סתירה בין סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח לבין סעיף 147 לחוק הירושה, הרי שהוראת חוק הירושה, שהינה הוראה מיוחדת לעניין ביטוח חיים, גוברת על סעיף 13 הכללי יותר.

כספי ה"ריסק" לעומת כספי החיסכון

בחלק ניכר מביטוחי החיים יש כיום שני מרכיבים: מרכיב ה"ריסק" ומרכיב החיסכון. ביטוח ריסק הינו ביטוח חיים במובנו הרגיל, המבטיח למוטבים מעין פיצוי כספי במקרה של מות המבוטח ולעיתים גם במקרה של אובדן כושר עבודה, ורק במקרים כאלה. לעומת זאת, מרכיב החיסכון בביטוחי חיים הוא הרחבה שמאפשרת למבוטח או למוטביו לקבל תגמולים כספיים חודשיים או מענק כספי אחרי גיל פרישה או עם תום תקופת הביטוח. במקרה של מות המבוטח לפני גיל פרישה או במהלך תקופת הביטוח, יהיו מוטביו זכאים בדרך כלל הן לכספי הריסק והן לכספי החיסכון.

כפי שהוסבר לעיל, עם הזמן התגבשה הסכמה בפסיקה, כי כספי הריסק המיועדים למוטבים מכוח ביטוח חיים מוגנים מפני נושיו של המבוטח, אך התעוררה השאלה אם אותו דין חל גם על כספי החיסכון. במקרים מסוימים, כמו למשל בעניין אלכסנדרוביץ' שהוזכר לעיל, הובעה הדעה כספי החיסכון מוגנים מפני נושי המבוטח באותה מידה כמו כספי הריסק, אך בפסקי דין אחרים הוצגה עמדה שונה, שנראה כי היא זו המייצגת את ההלכה הנוכחית בסוגיה.

כך למשל, בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 1341/05) דחתה השופטת את בקשתה של אלמנה לביטול עיקול של בנק הפועלים על כספי החיסכון שהצטברו במסגרת ביטוח החיים שרכש בעלה המנוח. אומנם האלמנה הייתה המוטבת של הכספים לפי הפוליסה, אך השופטת קבעה, כי יש להבחין בין כספי הריסק, שאכן אינם ניתנים לעיקול, לבין כספי החיסכון, שכן כספים אלה הצטברו לטובת המבוטח בעודו חייו והוא היה רשאי לפדותם. לכן, נפסק, העיקול שהוטל על הכספים ע"י הבנק טרם מות המבוטח תקף ואין להעביר כספים אלה לטובת האלמנה.

בפסק דין מאוחר יותר שניתן בבית המשפט העליון בעניין פדן (רע"א 2083/12) הביע השופט יורם דנציגר עמדה דומה, אם כי במסגרת דעת מיעוט, בעוד שתי השופטות האחרות בהרכב נמנעו מלהכריע לגופו של עניין. לדבריו, בעוד שלא ניתן לעקל כספי ריסק המיועדים למוטב שאינו המבוטח, כספי חיסכון שהצטברו במסגרת הביטוח דווקא כן ניתנים לעיקול, גם אם נקבע מוטב שאינו המבוטח. עם זאת, השופט דנציגר הדגיש כי ניתן לממש את העיקול רק במהלך חייו של המבוטח, וכל עוד הפוליסה ניתנת לפדיון. מנגד, אם העיקול לא מומש טרם מות המבוטח, לא ניתן להפעיל את העיקול אחרי מותו, שאז ממילא כבר אין למבוטח זכאות לכספים, והם שייכים למוטבים ולא לנושים.

מוטב בלתי-חוזר

מהסקירה לעיל, עולה כי כיום בית המשפט מעניק הגנה טובה למוטבי ביטוח חיים מפני נושים ככל שמדובר בכספי ריסק, וכי למעשה עיקול שיוטל על כספים אלה לא יהיה תקף. ביטוי ברור לכך הוא הכרעת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין עיקול שהטילה אגודה חקלאית על כספי ביטוח חיים של גמלאי צה"ל מנוח שציין בזמנו את בתו כמוטבת בפוליסה (ע"א (ת"א) 2155/09). בית המשפט קבע שהבת זכאית לכספים חרף העיקול, וכי אין חשיבות לכך שהעיקול הוטל עוד בטרם צוינה כמוטבת, שכן ממילא לאב מעולם לא הייתה זכות לכספי הריסק.

בה בעת, מעמדם של כספי חיסכון המצטברים במסגרת ביטוח חיים הוא רגיש בהרבה. כפי שעולה מהפסיקה, כספים אלה עשויים להיתפס ע"י נושי המבוטח, גם אם המוטב אינו המבוטח, כל עוד פעלו לעיקול הכספים ולמימוש העיקול או לרישום עצמם כמוטבים בפוליסה עוד במהלך חייו של המבוטח.

האם בכל זאת קיימת דרך למנוע מנושי המבוטח גישה לכספי חיסכון שמצטברים במסגרת ביטוח חיים? בהחלט כן. לשם כך יש להגדיר בפוליסה את מוטבי הביטוח כ"מוטב בלתי-חוזר". במקרה כזה, לא ניתן לערוך שינוי בפוליסה או לשנות את זהות המוטב ללא אישור המוטב שנקבע. כמו כן, המבוטח לא יוכל לשעבד את הפוליסה לטובת גורם שלישי, ללא הסכמת המוטב, ועיקול שיטיל גורם שלישי על הפוליסה לא יהיה תקף.

האם בכל מקרה מומלץ להגדיר מוטבים של ביטוח חיים כבלתי-חוזרים? התשובה לכך אינה חד משמעית, מאחר שצעד כזה מפקיע מן המבוטח את האפשרות לשנות בעתיד את זהות המוטבים לפי בחירתו, וללא הסכמת המוטבים שכבר נקבעו.

לאור זאת ועל מנת להבין את מלוא ההשלכות של קביעת מוטב בלתי חוזר בביטוח חיים וכן אם ברצונכם לברר את מלוא זכויותיכם כמבוטחים בביטוח חיים או מוטבי ביטוח חיים, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי אצל עו"ד העוסק בתחום הביטוח.