בית המשפט דחה את טענתה של חברת הביטוח שומרה לפיה מבוטחת שלה העמיסה במרמה על רכבה שנפגע בתאונת דרכים נזקים נוספים שאינם קשורים כלל לאותה תאונה.
חוק חוזה הביטוח מטיל על המבוטח חובות גילוי שונות, וזאת הן בעת רכישת הפוליסה והן לאחר קרות מקרה הביטוח שאמור לזכות את המבוטח בפיצויים לפי הפוליסה.
כדי למנוע מסירת פרטים כוזבים או הסתרת פרטים רלוונטיים, החוק מקנה לחברות הביטוח פטור מלא מתשלום פיצויים במקרה שבו הופרה חובת הגילוי מצד המבוטח בכוונת מרמה. נטל ההוכחה לגבי כוונת המרמה מוטל על חברת הביטוח. מכיוון שמדובר בסנקציה חריפה ביותר, שגם מכתימה את שמו של המבוטח, קבעה הפסיקה שעל חברת הביטוח להמציא ראיות כבדות משקל כדי שטענת המרמה תתקבל. לשם כך על חברת הביטוח להוכיח שהמבוטח מסר עובדות לא נכונות או כוזבות, שהוא היה מודע להיותן לא נכונות או כוזבות, ושהוא עשה זאת בכוונה לקבל ממנה פיצויים שלא כדין.
כדי לעמוד בנטל הראיה הכבד המוטל עליהן, נוהגות חברות הביטוח להיעזר לעתים בבעלי מקצוע שונים כגון חוקרים פרטיים, או בוחני תנועה במקרים של תאונות דרכים, ולהגיש את הדו"חות שלהם כראיה לבית המשפט. ניתן לזמן את אותם בעלי מקצוע לעדות ולחקור אותם נגדית על ממצאי הדו"חות שלהם.
אולם, לא כך אירע במקרה שנדון בבית המשפט, ואשר עסק בתביעת ביטוח שהגישה חברה הפצה כנגד חברת הביטוח שומרה לאחר שאחד מרכבי החברה נפגע וניזוק מרכב אחר, וזאת כפי שיוסבר להלן.
גדר המחלוקת: מהו היקף הנזקים שנגרמו לרכב עקב התאונה?
הרכב שניזוק היה בשימושה של אחד מעובדות החברה במהלך יום עבודתה. לטענתה, היא החנתה אותו לפני שיצאה לפגישה עם לקוח, אולם כאשר היא שבה אליו כעבור חצי שעה, היא הבחינה בנזקים שונים שאירעו לו בצידו הימני בזמן היעדרה מהמקום, וצילמה אותם לפני שהרכב הועבר למוסך.
החברה הגישה דרישת ביטוח בפני שומרה כדי לקבל פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לרכב עקב התאונה. שומרה לא הכחישה את עצם קרות התאונה, אולם היא דחתה את דרישת הפיצויים של החברה בטענה שהיא העמיסה עליו נזקים שונים שאינם קשורים כלל לתאונה, וזאת בהסתמך על סעיפים 23 ו-25 לחוק חוזה הביטוח.
לטענת שומרה, התמונות שצולמו ביום התאונה הראו שנזקי הרכב באותו מועד הסתכמו בניתוק המגן הקדמי של הרכב ממקומו ושפשופים קלים בחלקו התחתון של המגן, וזאת בלבד. לעומת זאת, לחוו"ד שמאי שמטעם החברה צורפו תמונות שצולמו 4 ימים לאחר קרות התאונה, ואשר מציגים שלושה מוקדי נזק נפרדים, שלא ייתכן שכולם אירעו בתאונה אחת.
עוד טענה שומרה שהמבוטחת הייתה צריכה לתחם את הנזק ולהוכיח איזה נזקים למעשה נגרמו מהתאונה, ובהתאם לכך לכמת את הפיצוי בגינם. אולם, מאחר שהיא לא עמדה בנטל להוכחת תיחום הנזק, ממילא אין גם משמעות לכימות הנזק.
בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק, העידו מטעם החברה העובדת שנהגה ברכב והבעלים של החברה, שדחו באופן תקיף את טענות המרמה של שומרה, בעוד שומרה נמנעה לחלוטין מלהביא עדים כלשהם או מסמכים נוספים מטעמה.
שומרה לא הוכיחה שלא ייתכן שכל נזקי הרכב אירעו עקב תאונה אחת
טענתה של שומרה לגבי שלושת מוקדי הנזק הנפרדים של הרכב הינה טענה לגיטימית לכאורה, אולם הייתה לגביה בעיה בסיסית אחת: היא ביססה אותה על קביעה של בוחן התנועה מטעמה, בשעה שהיא לא טרחה להגיש אף מסמך מטעמו שיציג את ממצאי בדיקתו, לא חוות דעת, ואף לא מזכר כלשהו, כך שלא ניתן היה לדעת כלל מיהו אותו בוחן עלום, והאם הוא התייחס בעת קביעת עמדתו למיקום הרכב במועד התאונה, ולהיתכנות של האפשרות שכל הנזקים שלו אירעו עקב תאונה אחת.
בית המשפט קבע שמאחר שמהתמונות עולה שכל הנזקים אירעו בצידו הימני של הרכב, לא ניתן לקבוע שלא ייתכן שכל הנזקים נגרמו עקב אותה תאונה, מה גם שאותו הרכב עבר תאונה נוספת ותוקן כחודש וחצי לפני התאונה הנוכחית, אולם בדו"ח השמאי של אותה תאונה לא צוינו נזקים בצידו הימני.
עוד קבע בית המשפט ששומרה לא הצליחה לסתור את עדותם של עובדת החברה ומנהלה, שעשתה עליו רושם אמין, וכי הוא לא מצא כל מקום לסבור שהיה להם אינטרס להעמיס על הרכב נזקים שלא נגרמו עקב אותה תאונה.
בית המשפט גם מתח ביקורת על אופן התנהלותה של שומרה, שבמקום לפחות לשלם לחברה את הפיצויים שמגיעים לה בניכוי הנזקים הנפרדים, לטענתה, היא בחרה לא לשלם לה בכלל פיצויים, וזאת ללא חוות דעת מקצועית שתתמוך בדעתה, ובכך אילצה אותה להתגונן מול עמדה מקצועית שכלל איננה מוצגת בפניה, ואף לא בפני בית המשפט.
בית המשפט קבע שעל חברת הביטוח לשלם למבוטחת שלה לפחות את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, ובמקביל לנהל את המחלוקת בין הצדדים בתום לב, "תוך היזקקות לכלל הקלפים הפתוחים", ובאופן שיאפשר לצדדים לכלכל צעדיהם על בסיס נתונים מלאים וברורים.
אולם, התנהגותה של השומרה במקרה דנן הייתה רחוקה מן הסטנדרט המצופה מחברת ביטוח, ופעולתה, תוך הסתרת הבסיס המקצועי להתנהלותה, מהווה התנהלות שאין לעודד אותה, ומצדיקה פסיקת הוצאות כמבוקש ע"י החברה.
בסיכומו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את שומרה לשלם לחברה פיצויים בסך של כ-7,000 ₪, בצירוף אגרה משפט, שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪, והוצאות בסך של 1,000 ₪.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
