חובת ההנמקה מתחזקת, וכך גם כוחם של המבוטחים

פסיקה של בית המשפט העליון במקרה של טביעה בצימר מחזקת את חובת ההנמקה – בכך היא מקשה על חברות הביטוח להעלות בבית המשפט טענות שלא הוזכרו במכתב הדחייה, ומאפשרת למבוטחים לכלכל את צעדיהם המשפטיים. 

טביעה בבריכה

אין זה סוד כי חברות הביטוח דואגות לרווחיהן, ונוהגות פעמים רבות לדחות את תביעות המבוטחים אף אם הן מוצדקות. בעוד נתח לא מבוטל מהמבוטחים משלים בלית ברירה עם הדחייה, מדי שנה יותר ויותר תביעות נגד חברות ביטוח מגיעות לבתי המשפט.

במטרה לאזן את פערי הכוחות בין התובעים לחברות הביטוח, וכדי לאפשר לתובעים לכלכל היטב את צעדיהם המשפטיים, הוציא המפקח על הביטוח הנחיה לפיה כאשר חברת ביטוח דוחה תביעה של מבוטח, עליה למסור לו מכתב דחייה המכיל את כל נימוקי הדחייה. חברות הביטוח תהיינה מנועות מלהעלות נימוק שלא הוזכר במכתב הדחייה בשלב מאוחר יותר בבית המשפט. חובה זו המכונה "חובת ההנמקה" מונעת מחברות הביטוח לערוך "מקצה שיפורים" בבית המשפט, ולהעלות טיעונים שונים או נוספים.

חובת ההנמקה הינה חובה מהותית. כלומר, אין לדקדק בכל מילה ותו המופיעים במכתב הדחייה, אלא דיי בכך שמכתב הדחייה מעביר בצורה ברורה למבוטח את הנימוקים שבגינם נדחתה תביעתו, ומאפשר לו לכלכל את צעדיו המשפטיים תוך ידיעה מראש של קו ההגנה של המבטחת.

בעוד הפסיקה אט אט קבעה חריגים לחובת ההנמקה, השופטת וילנר צמצמה לאחרונה את המקרים בהם ראוי להכיל את החריגים, והשיבה לחובת ההנמקה את כוחה.

בית המשפט המחוזי התיר למבטחת להעלות טענות הגנה חדשות

במוקדו של פסק הדין עומד אירוע טראגי – ילד בן 4 טבע למוות בבריכת הצימר שבו שהה עם אמו ובן-זוגה. בעת המקרה בעלי הצימר היו מבוטחים בפוליסה שכללה הרחבה בגין החזקת בריכה. כאשר פנו בעלי הצימר למבטחת (ביטוח חקלאי) בדרישה לקבל את תגמולי הביטוח על פי הפוליסה, דחתה חברת הביטוח את תביעתם. במכתב הדחייה כתבה המבטחת כי האירוע אינו מכוסה על פי תנאי הפוליסה משום שהכניסה למתחם הבריכה לא הייתה סגורה ונעולה כראוי.

עקב כך הגישו אמו של הילד ובן זוגה תביעה נזיקית בבית המשפט המחוזי נגד בעלי הצימר ונגד המבטחת. בכתב ההגנה של המבטחת הועלו שתי טענות עיקריות: טענה ראשונה עוסקת בכך שבעלי הצימר הפרו את תנאי הנעילה שכן השערים המובילים אל הבריכה לא היו נעולים, ומכאן שבריכת השחייה לא גודרה באופן ראוי.

טענתה השנייה של המבטחת היא שאמו של הילד ובן זוגה הפרו את תנאי ההשגחה לפיו רחצה של קטינים בבריכה תתבצע רק כאשר אדם בוגר אשר שוחה היטב, משגיח על הקטינים. שני התנאים הם תנאים מוקדמים בפוליסה שהפרתם שוללת מהמבוטח את תגמולי הביטוח.

המבוטחים טענו כי מאחר שבמכתב הדחייה הוזכר נימוק אחד בלבד העוסק בסגירה ונעילה של הכניסה לחצר, יש למחוק מכתב ההגנה את הטענות בדבר חובת ההשגחה וגידורה של הבריכה. זאת משום שחובת ההנמקה מונעת מהמבטחת לטעון טענות שלא הועלו במכתב הדחייה.

בית המשפט המחוזי דחה את טענותיהם. באשר לטענה הראשונה, פסק בית המשפט כי המבטחת התייחסה במכתב הדחייה לנעילה של דרכי הגישה לבריכה, וכי גם אם טענות אלה מפורטות יותר בכתב ההגנה, ניתן היה להבין ממכתב הדחייה את קו ההגנה שנוקטת בו המבטחת. בכך המבטחת עמדה במבחן המהותי של חובת ההנמקה.

באשר לטענה השנייה בדבר תנאי ההשגחה נקבע כי אמנם הטענה לא הוזכרה במכתב הדחייה, אולם בגלל שמדובר בתנאי מוקדם שקובע את ההיקף הביטוחי, יש לאפשרה, וזאת בהתאם לחריג שנקבע בפסיקה.

חריג לחובת ההנמקה

בית המשפט העליון: אין לרוקן מתוכן את חובת ההנמקה

בערעור לעליון שהגישו המבוטחים, התייחסה השופטת וילנר לחריג שנקבע בפסיקה לחובת ההנמקה לפיו המבטח רשאי שלא לציין במכתב הדחייה נימוקים אשר מצמצמים את ההיקף הביטוחי. וילנר הסבירה כי החריג חל רק בנוגע לתנאים בפוליסה הקובעים את היקפו של הכיסוי הביטוחי מלכתחילה. תנאי ההשגחה לעומת זאת הוא תנאי המאפשר להחריג בדיעבד את היקף הכיסוי הביטוחי עקב התנהגותו של המבוטח.

טענה שכזאת, פסקה וילנר, צריכה להיכתב למבוטח במכתב הדחייה על מנת שזה יוכל להתמודד עמה. וילנר הדגישה כי החריג הפסיקתי נועד רק כדי למנוע מצב של יצירת כיסוי ביטוחי עבור סיכונים שלא בוטחו מלכתחילה. לפיכך המבטח מנוע מלטעון בכתב ההגנה טענות הנוגעות להפרת תנאי ההשגחה, וזאת למרות שמדובר בתנאי מוקדם.

[רע"א 629/20 רויטל פרץ נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום דיני ביטוח

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך