מרמה כברירת מחדל

באתר זה מידע משפטי רב אודות תביעות ביטוח ובכלל זה התמודדות עם טענת מרמה המועלית על ידי חברות הביטוח. ניתן לקבל באתר ייעוץ משפטי על ידי עורך דין ביטוח ללא תשלום או התחייבות.

בית המשפט העליון חזר והדגיש לא אחת, כי על חברת ביטוח המעלה כלפי מבוטחיה טענות כבדות משקל ובעלות גוון פלילי כטענת מרמה, להביא ראיות חותכות ומוצקות לשם הוכחת טענות אלה. למרות שפעמים רבות אין באמתחתן ראיות אלה, עושות חברות הביטוח שימוש ציני ניתן לומר בטענת מרמה. קלות הדעת בעשיית שימוש בטענה כה כבדה כטענת המרמה, אשר יש בה משום הכתמת שמו הטוב של המבוטח לעיתים בלתי נסבלת. חברות הביטוח עושות כן פעמים רבות אף שכל שיש בידן הוא "חשד", או לכל היותר צירוף מקרים שאין בו כדי להעיד על דבר.
נדמה, כי בכל זאת הפכה טענת המרמה לאחרונה לטענה טרנדית וחברות ביטוח רבות נוהגות להעלותה השכם לבקרים. ייתכן, וחברות הביטוח עושות כן משום שיש בכך להרתיע מבוטחים רבים מלתבוע את זכויותיהם בהליך משפטי. וחבל. חבל גם שמבוטחים רבים, נופלים בפח, נרתעים מעוצמת הטענה וזונחים את זכויותיהם.
המקרה שלפנינו הינו דוגמה מיני רבים לקלות הבלתי נסבלת והשימוש הציני בו עושות חברות הביטוח בטענת "מרמה".
מקרה שהיה כך היה:
יצחק ביקש לבטח את דירתו ותכולתה, לרבות התכשיטים בה, בפוליסת ביטוח כל הסיכונים אצל חברת הפניקס. במסגרת פוליסת הביטוח ביקש יצחק לבטח גם תכשיטים בשווי של כ- 65,000 ₪, וזאת לאחר שסוקר מטעם חברת הביטוח בדק את התכשיטים לפני כריתת חוזה הביטוח.
במהלך חודש אוקטובר 2006 לקח עימו יצחק את תכשיטים ונסע לחנות בתל אביב על מנת לקבל הצעת מחיר לניקויים וחידושם. לאחר שהגיע לחנות וקיבל הצעת מחיר הכניס את התכשיטים לכיס מכנסיו. במהלך היום נחלץ לעזרת אשתו בשל תקלה ברכבה ולהערכתו בעת ניסיון תיקון התקלה ברכב, נפלה השקית עם התכשיטים מכיס מכנסיו.
משלא מצא את התכשיטים הודיע יצחק למשטרה על אובדן התכשיטים ופנה אל הפניקס בדרישה כי הלה תשללם לו את תגמולי הביטוח.
ואולם, לאחר בירור חבותה על פי הפוליסה, דחתה חברת הביטוח את תביעתו של יצחק בטענה כי יש חשד שהתכשיטים הנתבעים נתבעו כבר בעבר באירוע נטען של אובדן. מכאן אגב, הסיקה חברת הפניקס כי מדובר בתביעת מרמה. חברת הביטוח אף דחתה את התביעה בשל הפרת חובת הגילוי על אי דיווח האירוע הקודם של הגניבה.
לאור דחיית התביעה, הגיש יצחק את תביעתו לבית המשפט.
בכתב הגנתה, נותרה חברת הביטוח נאמנה לטענותיה וטענה כי בעת כריתת חוזה הביטוח לא דווח לה יצחק על מקרה הביטוח הקודם, עת היה מבוטח בחברת ביטוח אחרת, וכי בנסיבות המקרה לאור הדמיון שבין התכשיטים הנתבעים מדובר בתביעת מרמה.
בית המשפט השלום ברמלה דן בטענות חברת הביטוח ודחה אותן. בכל הנוגע להפרת חובת הגילוי, קבע בית המשפט כי היה על חברת הביטוח לצרף לראיותיה את הצעת הביטוח המצויה ברשותה, ואשר ממנה ניתן היה ללמוד על השאלות עליהן השיב יצחק בעת ההצטרפות לביטוח. משלא צירפה חברת הביטוח הפיקס את הצעת הביטוח, פועל מחדל זה לרעתה. עוד קבע בית המשפט בעניין זה כי סוכן הביטוח שלוחה של חברת הביטוח אשר העיד במשפט ידע על מקרה הביטוח הקודם, ולכן יש לראות בידיעתו כידיעת חברת הביטוח.
בהתייחס לטענה בדבר זהות התכשיטים שנתבעו במקרה הביטוח הקודם, החליט בית המשפט לקבל את עדותו של יצחק המבוטח,לפיה לאחר אירוע הביטוח הקודם רכש לאשתו תכשיטים דומים לאלו שאבדו. בית המשפט אף קיבל את נימוקו של יצחק לשאלת העדר קבלות בגין רכישת התכשיטים, בכך שרכש את התכשיטים בבורסה, באמצעות חבר, על מנת להוזיל עלויות ולכן לא קיבל על רכישתם קבלה. בית המשפט החליט בעניין זה כי החשוב הוא שהסוקרים מטעם חברת הביטוח ראו בעין את התכשיטים המבוטחים בעת כריתת חוזה הביטוח ולא קבלות הרכישה.
באשר להוכחת מקרה הביטוח, הסתפק בית המשפט בעדותו של יצחק, ובכך עבר הנטל לכתפיה של הנתבעת להוכיח כי מתקיים סייג לחבותה.
לאחר בחינת הראיות, דחה בית המשפט את טענת המרמה, אשר הועלתה לעניות דעתנו על ידי חברת הפניקס בקלות יתרה. בדחותו טענה זו, פסק בית המשפט כי יש מרחק גדול מאד בין חשד לבין תרמית וכי במקרה דנא מדובר לכל היותר בחשד (!). הנטל המוטל על בעל דין במשפט אזרחי במקרה של טענת מרמה הוא כבד וגבוה מן הרגיל. בנטל זה, קבע בית המשפט לא עמדה חברת הפניקס.
לאור כל האמור לעיל קיבל בית המשפט השלום ברמלה את תביעת יצחק וחייב את חברת הביטוח לשלם לו את תגמולי הביטוח.
אף על פי, לא נעתר בית המשפט לבקשת המבוטח לחיוב חברת הפניקס בריבית עונשית. בית המשפט נמנע מלחייב את חברת הביטוח בריבית עונשית משום שלטענתו הדבר לא נתבע בכתב התביעה, ועל כן לא יכולה היתה חברת הביטוח להתגונן.
אנו סבורים כי בהימנעות מחיוב חברת הפניקס בריבית עונשית, נקלע בית המשפט לכלל טעות. שהרי, מדובר בטענה משפטית שטען בא כוחו של יצחק במסגרת ההליך המשפטי, ואין כל חובה להעלותה כבר במסגרת כתב התביעה. בית המשפט היה רשאי לעשות שימוש בסעיף 28א של חוק חוזה הביטוח מכוח העובדות שהוכחו בפניו. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, על בעל דין לפרט בכתב תביעתו את עיקרי העובדות המקימות את עילתו ואין הוא חייב לפרט טענות משפטיות. למעלה מכך, פעמים רבות חוסר תום הלב שבדחיית תביעת ביטוח מתברר רק במסגרת ההליך המשפטי, ואין כל יכולת לטעון טענה זו כבר בכתב התביעה.  לפיכך, אנו סבורים, כי כאשר מתברר במסגרת ההליך המשפטי כי חברת ביטוח דחתה את תביעת המבוטח בטענת מרמה מבלי שיש באמתחתה ולו בדל של ראיה, הרי שיש בכך משום דחייה של תביעת הביטוח בחוסר תום לב.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום דיני ביטוח

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי למבוטח" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך