בית המשפט קבע כי פגיעה ברכב בעת הימלטות מהמשטרה אינה תאונה שנגרמה במתכוון ע"י המבוטח, ולכן חברת הביטוח אינה פטורה מלפצות את בעלת הרכב שניזוק.
סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח פוטר מבטחות מלשלם תגמולי ביטוח במקרה שהאירוע הביטוח נגרם במתכוון בידי המבוטח. חברת הביטוח איילון ניסתה להיאחז בסעיף כזה כדי להימנע מלפצות בעלת רכב, שמבוטח של איילון פגע ברכבה בעת שנמלט מהמשטרה ועקב כך גרם להרס הרכב.
המבטחת הדגישה כי המבוטח שתה אלכוהול לפני הנהיגה, ומשום כך ניסה להימלט מהמשטרה. בנסיבות אלה, טענה, יש לראות בתאונה בה אירוע שנגרם במתכוון, המחריג את הכיסוי הביטוחי של הנהג המבוטח במסגרת הביטוח המקיף לרכב.
בית משפט השלום ברמלה, שם נדונה תביעת הביטוח, אומנם דחה את טענת המבוטח כי כלל לא נמלט מהמשטרה, אך קבע כי למרות שהתאונה אירעה במהלך מרדף משטרתי, תוקף הכיסוי הביטוחי לא נפגע, מאחר שהמבוטח לא שם לו למטרה לגרום לאירוע הביטוחי. אי לכך, התקבלה התביעה שהגישה בעלת הרכב נגד איילון, וזו חויבה בפיצוי על נזקי התובעת.
יש לפרש את החריג בצמצום
בשלב הראשון התייחס בית המשפט למישור העובדתי וקבע כי אכן התאונה התרחשה בעת שהמבוטח נמלט מהמשטרה. הדבר אירע, לפי המתואר בפסק הדין, לאחר ששוטרים הבחינו בנהיגה חריגה של המבוטח, שבלם את רכבו מספר פעמים בפתאומיות ללא סיבה, והחלו לנסוע בעקבותיו. סמוך לאחר מכן עלה המבוטח עם רכבו, בחציו, על המדרכה ופגע ברכב התובעת שחנה במקום.
לפי דו"חות השוטרים, נדף מהמבוטח ריח חריף של אלכוהול, אך הוא סירב שתיבדק רמת האלכוהול בדמו וכן תקף וקילל את השוטרים. בית המשפט לא נתן אמון בגרסת המבוטח, לפיה לא ניסה להימלט מהמשטרה אלא נבהל ולכן לא עצר את הרכבו, ולאור הנסיבות הכוללות, הסיק כי לכל הפחות, ניסה המבוטח לברוח מהמשטרה מחשש שתימצא בגופו כמות אלכוהול שמעבר למותר.
עם זאת, בבואו לבחון את ההשלכות המשפטיות של נסיבות עובדתיות אלה, קבע בית המשפט כי אין מדובר בתאונה שנגרמה במתכוון, העונה על דרישת סעיף 26 לחוק ופוגעת בתוקף הכיסוי הביטוחי. פרשנות הסעיף, נקבע, צריכה להיות מצומצמת, לנוכח תכלית דיני הביטוח, ולבטח במקרה של ביטוח רכב, כשהמבטחת ממילא יודעת כי תצטרך לשלם תגמולי ביטוח דווקא כאשר המבוטח נהג שלא כדין, ודווקא כאשר הפר את חובותיו כלפי צד שלישי וכשידיעה זו טמונה בבסיס הפוליסה.
בית המשפט הזכיר פסיקה של בית המשפט העליון, שבה נקבע כי מבטחת אינה פטורה מחבותה כלפי מבוטח שנהג תחת השפעת אלכוהול וגרם לתאונה, והבהיר כי לצורך העניין, אין הבדל, למעשה, בין נהיגה בשכרות לבין ניסיון להתחמק מהמשטרה או כל נהיגה רשלנית אחרת.
הודגש כי עצם הסבירות שתתרחש תאונה בנסיבות כאלה או אחרות ועצם היכולת האובייקטיבית לצפות את התרחשות התאונה אינן מספיקות כדי לקבוע שהתאונה נגרמה במתכוון. לעומת זאת, "קיים צורך בהוכחת מטרת המבוטח להתרחשות האירוע הביטוחי".
במקרה הנדון, קבע בית המשפט, לא הוכח כי המבוטח חפץ בתאונה או ביצע אותה במתכוון במטרה לגרום לאירוע הביטוחי, אלא הוא "התחמק מהמשטרה כשהתאונה דווקא עמדה בניגוד למטרתו". לפיכך, המבטחת אינה פטורה מחבותה לשלם את נזקי הצד השלישי.
נוכח זאת, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת בעלת הרכב, שבמקרה זה הייתה חברת השכרת רכב, תגמולים בסך של כ-49 אלף ש"ח, בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.