לא ניתן להסתמך על סייג לכיסוי ביטוחי שלא הובלט כנדרש

אין זה סוד שחברות הביטוח אינן ששות לשלם פיצויים, וזאת מטעמים מובנים. לשם כך הן לא מהססות להשתמש בתירוצים מתירוצים שונים, ולהשקיע בהם יצירתיות רבה.

תאונת הפלגה

כך גם אירע במקרה של תובע שנחבל באגודל יד ימינו בעת שהפליג בשנת 2016 בסירת יאכטה בכניסה למרינה של תל אביב, וזאת עקב כריכת חבל המפרש הראשי של הסירה סביב אצבעו. בעקבות זאת נזקק התובע לניתוח אורטופדי.

היאכטה לא הייתה שייכת לתובע, אולם בעליה דאג לבטח אותה בפוליסה לביטוח סירות מטעם חברת מנורה, שכללה גם כיסוי בגין תאונות אישיות בסך של עד 100,000 דולרים לפי 100% נכות.

לפיכך, התובע הגיש תביעת פיצויים בסך של 88,500 ₪ כנגד הבעלים של היאכטה וחברת מנורה. המומחה הרפואי מטעם התובע קבע לו נכות רפואית בשיעור של 24%, בעוד המומחה מטעם מנורה קבע לו נכות בשיעור של 10% בלבד. נוכח פערים אלו, מונה בתיק מומחה מטעם בית המשפט, שקבע לו נכות בשיעור של 16.3%, שהתקבלה על דעת שני הצדדים.

בעקבות זאת המחלוקת בין הצדדים התמקדה בעיקר בגובה הפיצויים שייפסקו לתובע, וזאת כפי שיוסבר להלן.

הפיכת פוליסת ביטוח התאונות האישיות לביטוח תאונות קבוצתי

הפוליסה של מנורה, שכמובן נוסחה כולה על ידה, כללה סעיף ייחודי ביותר אשר קבע שיש לחלק את סכום הביטוח לתאונות אישיות בין מספר האנשים שהפליגו ביאכטה בעת התאונה, וזאת ללא כל קשר לשאלה האם גם הם עצמם נפגעו במהלך ההפלגה או לאו.

במילים אחרות, באמצעות סעיף זה הפכה מנורה את ביטוח התאונות האישיות לביטוח תאונות קבוצתי.

ואם לא די בכך, אזי סעיף זה גם נוסח באנגלית (בניגוד ליתר סעיפי הפוליסה שנוסחו בעברית), ואף באופן לא ברור, כך שאפילו סוכן הביטוח שמכר את הפוליסה העיד שהוא כלל לא הבין אותו ואת משמעותו.

אולם, כל העובדות הללו לא מנעו ממנורה מלהסתמך על סעיף זה, ולטעון שמאחר במהלך ההפלגה נכחו ביאכטה שלושה שאנשים (כולל התובע), אזי התובע זכאי רק לשליש מסכום הכיסוי הביטוחי הנקוב בפוליסה, וזאת לפי החישוב הבא:  33,000 דולרים X 16.3% = 5,433 דולרים.

התובע טען שאין ליתן כל תוקף לאותו סעיף ייחודי בפוליסה, בין היתר מאחר שמנורה לא טרחה להבליט אותו כנדרש, לא בהצעת הביטוח ולא בפוליסה עצמה, וזאת בניגוד לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה מטיל על חברות הביטוח את החובה לפרט או להדגיש בהבלטה מיוחדת בפוליסה כל סייג לגבי חבות המבטח או היקפה, ואף קובע שחברת הביטוח איננה רשאית להסתמך על סייג שהפר חובה זו. [ראו בנוסף: חובה להבליט הגבלות של הכיסוי הביטוחי]

עוד טען התובע שהבלטה זו נדרשה שבעתיים ובאופן מיוחד, מאחר שמדובר בסעיף יוצא דופן וייחודי מאין כמוהו בעולם הביטוח.

לפיכך, טען התובע שמגיע לו פיצוי לפי מלוא הכיסוי הביטוחי, וזאת לפי החישוב הבא:  100,000 דולרים X 16.3% = 16,300 דולרים.

כאשר לפוליסה יש מספר תכליות, יש לבחור בתכלית שמטיבה עם המבוטח

בית המשפט קבע שבנסיבות המקרה דנן יש להפעיל את כלל הפרשנות המיוחד שקיים בדיני ביטוח, לפיו כאשר החיפוש אחר תכלית הפוליסה (כפי שניתן ללמוד עליה מכוונת הצדדים, לשון הפוליסה, ומקורות חיצוניים) אינו מביא לתוצאה חד משמעית, לרבות מאחר שיש חוסר וודאות לגבי תכלית הפוליסה ופער בין פרשנות הצדדים, אזי יש לבחור בתכלית שמיטיבה עם המבוטח.

בנוסף, סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בדבר קיום חובת ניהול מו"מ בתום לב ובהגינות, מטיל על חברת הביטוח, בין היתר, את החובה ליזום ולמסור בעת הנפקת הפוליסה פרטים מהותיים, ולרבות חלוקת סכום הפיצוי המקסימלי של פוליסת תאונות אישיות במספר המפליגים בכלי השייט.

לפיכך, מנורה איננה יכולה לחמוק מחובתה זו באמצעות הכנסת הסעיף בדבר חלוקת סכום הביטוח בין כלל המפליגים בסירה, ועוד בשפה האנגלית. דבר זה נעשה על ידה בחוסר תום לב. מה גם שנוכח שמו של הביטוח, שעוסק בביטוח תאונות אישיות, סביר יותר להגיע למסקנה שסכום הביטוח מכסה כולו את התאונה האישית של הנפגע, מבלי שהוא יחולק בין מספר המפליגים בסירה, שמספרם אינו ידוע מראש והם אף לא נפגעו וכלל אינם דורשים פיצוי.

ואם לא די בכך, אזי אותו סעיף תמוה אף סותר סעיפים אחרים שנכללו בפוליסה, ואשר קבעו בין היתר שהפיצויים ישולמו לנפגע לפי אחוזי הנכות שייקבעו לו, מבלי להזכיר כלל את חלוקת סכום הביטוח במספר הנוסעים הנוספים בסירה.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

לגבי אופן ניסוח הלא ברור של הסעיף באנגלית, קבע בית המשפט שאם סוכן הביטוח שמכר את הפוליסה העיד שהוא אינו מבין את פשר הסעיף, אזי איך יוכל להבין אותו הדיוט? המשפט בארץ כפוף לדין הישראלי, שמנוסח בשפה העברית בלבד, בעוד השפה האנגלית אינה השפה הרשמית בארץ.

לפיכך קבע בית המשפט שאם מנורה רצתה להחיל את התנאי לגבי חלוקת סכום הביטוח בכלל המפליגים בסירה, והפיכתו מביטוח תאונות אישיות לביטוח תאונות קבוצתי, היה עליה לכתוב זאת בפוליסה באופן מפורש בולט, מה שלא נעשה על ידה במקרה דנן.

בסיכומו של דבר קבע בית המשפט שחברת מנורה הפרה את חובת הגילוי שמוטלת עליה בעת עריכת הפוליסה, וכי מחובתה היה להבהיר את אותו תנאי באופן חד משמעי, ובתרגום מדוייק ומחייב לשפה העברית.

בנסיבות אלו פרשנות הפוליסה לפי מבחן הציפיה של המבוטח מובילה למסקנה הבלעדית לפיה לתובע מגיע סכום הכיסוי הביטוחי המלא בהתחשב באחוז הנכות שנקבעה לו, כלומר: 100,000 דולרים X 16.3% (סך של 58,810 ₪, לפי שער הדולר היציג במועד מתן פסק הדין).

בנוסף נפסקו לתובע גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

[ת"א (ת"א) 39542-02-18  פלוני נ' יונגלסון ומנורה]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום דיני ביטוח

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי למבוטח" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך