אישה שעבדה בחברה של בעלה מבלי שהייתה בה בעלת שליטה בפועל, זכאית לדמי אבטלה

בית הדין לעבודה קבע שאשה שעבדה בחברה השייכת לבעלה, ופוטרה ממנה, זכאית אף היא לתשלום דמי אבטלה, כמו כל עובדת שכירה, וזאת מאחר שלא הוכח שהיא הייתה בעלת שליטה "בפועל" בחברה.

דמי אבטלה

חוק הביטוח הלאומי קובע שבעל שליטה בחברת מעטים (דהיינו, חברה שיש בה 5 בעלי שליטה לכל היותר), אשר עבד כשכיר בחברה שלו, אינו זכאי לתשלום דמי אבטלה.

שלילת הזכאות לקבלת דמי אבטלה מבעל שליטה בחברת מעטים, נובעת מהחשש לפיו בעלי שליטה בחברת מעטים ייצרו מצבי שווא פיקטיביים כדי לזכות שלא כדין בדמי אבטלה. ולמשל, באופן לפיו הם "יקפיצו" את השכר שהחברה משלמת להם כשכירים שלה, ואז "ייפטרו" את עצמם, וזאת כדי לזכות בדמי אבטלה, ובסכום גבוה. כדי למנוע זאת, החוק מחיל על בעל שליטה בחברת מעטים, שעובד כשכיר בחברה שלו, את אותו הדין שחל על עובד עצמאי, שאף הוא כידוע אינו זכאי כיום לדמי אבטלה, וזאת מאחר שמערכת היחסים שבין בעל השליטה לחברה שלו דומה יותר לפעילותו של עובד עצמאי, מאשר לפעילות של עובד שכיר.

לפי החוק, בעל שליטה הינו מי שמחזיק ב-10% ממניות החברה, או ב-10% מכוח ההצבעה, או בזכות לקבל 10% רווחים, או בזכות למנות מנהל, וזאת כאמור בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה. התובעת בתיק זה, אשר עבדה כשכירה בחברה ששייכת במלואה לבעלה, ופוטרה ממנה, לא ענתה מבחינה פורמאלית על אף אחד מהתנאים הללו. למרות זאת, המוסד לביטוח לאומי טען שהיא למעשה שימשה כבעלת שליטה "בפועל" בחברה, ועל כן היא אינה זכאית לתשלום דמי אבטלה. בית הדין קבע שטענה זו לא הוכחה על ידי המוסד לביטוח הלאומי, ואם כבר הוכח ההיפך, ועל כן מדובר בעובדת שכירה רגילה לכל דבר ועניין, אשר זכאית אף היא לתשלום דמי אבטלה כדין.

מהם המבחנים לקביעת המעמד של בעל שליטה "בפועל" בחברה?

תיק זה עסק בעובדת – היא התובעת, אשר עבדה במשך 7 שנים כאחראית רכש וספקים בחברה שנוסדה על ידי בעלה, והייתה שייכת לו במלואה.

כעבור שנתיים לאחר תחילת העסקתה של התובעת בחברה, הבעל מינה מנכ"ל חדש לחברה, במקומו. בעקבות שינויים שערך המנכ"ל בחברה, צומצם תפקידה של התובעת בחברה, אולם בהמשך התגלעו ביניהם חילוקי דעות מהותיים, עד שהמנכ"ל החליט לבסוף לפטרה, וזאת לאחר שקיבל את גיבוי הבעל לכך.

כאשר הגישה האישה תביעה לקבלת דמי אבטלה, סירב המוסד לביטוח הלאומי לאשר את תביעתה, בטענה שהיא שימשה כ-"בעלת שליטה בפועל" בחברה, ועל כן היא אינה זכאית לתשלום דמי אבטלה.

בית הדין הבהיר כי לפי הפסיקה, על מנת לקבוע האם יש לעובד מעמד כשל בעל שליטה בפועל בחברת מעטים, גם אם הוא אינו מוגדר רשמית ככזה, וזאת לצורך קביעת זכאותו לדמי אבטלה, יש לערוך בחינה מהותית הנוגעת למידת ההשפעה של העובד על התנהלות החברה.

בחינה זו צריכה להתרכז בתנאים שנקבעו לשם כך בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה (בדבר שליטה בהון המניות, בזכויות ההצבעה, בזכות לקבל רווחים, או בזכות למנות מנהל), וזאת תוך התמקדות בבחינת היקף ההשפעה שניתן לייחס לעובד על התנהלות החברה לגבי ההיבטים שבהם נהוג להצדיק את החרגתו של בעל השליטה בחברת מעטים מגדר הזכאים לדמי אבטלה. בכלל אלו, מדובר בקבלת ההחלטות הנוגעות להיקף, לסוג ההכנסות וההוצאות של החברה ולעיתוין; לאופן ולעיתוי חלוקת הרווחים של החברה; להיקף התשלומים וההטבות שמהם נהנה מי שנטען לגביו שהוא בעל שליטה, וזאת בהשוואה לבעלי שליטה אחרים; וכן להיקף השליטה שלו על הפסקת ההתקשרות של החברה עם עובדים ונותני שירות.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

מן הכלל אל הפרט

בית הדין קבע שהמוסד לביטוח הלאומי לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שתובעת הייתה בעלת שליטה בפועל בחברה בהתאם לסממנים שמאפיינים בעל שליטה בחברה כפי שנקבע בפסיקה, ואם כבר, הוכח ההיפך.

ראשית, למרות שהיה לתובעת תפקיד בכיר בחברה, הוכח בבירור שהיא הייתה כפופה להוראות מנכ"ל החברה ולדרישותיו, עד כדי כך שבסופו של דבר החליט המנכ"ל על פיטוריה, וזאת בניגוד לרצונה.

שנית, העובדה שהתובעת לא החתימה שעון נוכחות, וזאת בשונה מיתר העובדים, הוסברה על ידי בעלה כוויתור שהמנכ"ל בחר בו, וזאת לנוכח מחלוקות מהותיות יותר שהיו בינו לבין העובדת, ונוכח מעמדה כאשת הבעלים של החברה. בית הדין קבע שהסברו של הבעל היה משכנע ואמין, ואין המדובר בסוגיה מהותית שיש בה כדי להצביע, לבדה, על היותה של התובעת בעלת שליטה בחברה.

שלישית, שכרה של התובעת היה השלישי בחברה, לאחר המנכ"ל והסמנכ"ל, אך לא בפער בלתי סביר משכרו של מנהל אזור, ומכל מקום לא הוכח שלתובעת הייתה שליטה על שכרה. בשים לב לתפקידה הבכיר  בחברה, ולוותק שלה במקום העבודה, לא ניתן לומר ששכרה מעיד על היותה בעלת שליטה.

רביעית, גם העובדה שהתובעת קיבלה רכב מהחברה אינה מהווה סממן לשליטה בחברה, מה גם שהוכח שגם עובדים נוספים בחברה קיבלו רכב צמוד.

לאור כל האמור לעיל נקבע שהמוסד לביטוח הלאומי לא הוכיח שהתובעת שימשה כבעלת שליטה בחברה, ועל כן תביעתה מתקבלת, והיא זכאית לקבלת דמי אבטלה בגין תקופת עבודתה בחברה.

בנוסף נפסקו לתובעת הוצאות משפט בסך של 6,500 ₪.

[ב"ל (ת"א) 10204-09-17 ענבל כהן נ' המוסד לביטוח לאומי]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום דיני נזיקין

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי למבוטח" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך