חולה פרקינסון הוכר כנפגע עבודה

בית הדין לעבודה קבע כי תובע שהיה חקלאי בעברו לקה בפרקינסון עקב עיסוקו בריסוס. לפיכך חייב את הביטוח הלאומי להכיר במחלת התובע כמחלת מקצוע.

פרקינסון ומחלת מקצוע

מחלת הפרקינסון היא מחלה כרונית קשה שמתבטאת בניוון הדרגתי במערכת העצבים ובקשיי תפקוד חמורים. קשה להצביע בוודאות על גורמי התפתחות המחלה אצל חולה כזה או אחר, אך מחקרים קושרים בין פרקינסון לגורמי סיכון גנטיים וכן גורמים הקשורים באורח חיים. כמו כן, נמצא קשר בין התפתחות המחלה לבין היחשפות לחומרים רעילים.

על רקע זה, האם ניתן לקבל את הטענה כי מחלת פרקינסון שהתפתחה אצל אדם שעסק בעברו בהדברה, ועקב כך נחשף לחומרי הדברה, היא, למעשה, מחלת מקצוע, שהתפתחה עקב תנאי עבודתו? שאלה זו עמדה למבחן בתיק שנדון בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, והוכרע לאחרונה.

התובע בתיק, שלמרבה הצער, נפטר במהלך התנהלות הדיון בעניינו, היה חולה פרקינסון שעבד כחקלאי בקיבוץ בין 1962 ל-1976. במסגרת זאת, עסק, בין השאר, בריסוס באמצעות חומרי הדברה. המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר בו כנפגע עבודה ודחה את תביעתו לדמי פגיעה, אך בית הדין קיבל את טענת התובע ועזבונו, שנתמכה בחוות דעת של מומחית רפואית מטעם בית הדין, כי לקה בפרקינסון עקב תנאי עבודתו.

חשוף לחומרי הדברה בשיאוף ובמגע עורי

בפסק דינו תיאר בית הדין בפירוט את טיב ותנאי עבודתו של התובע המנוח בתקופה הרלוונטית.

כך, בין השנים 1962 ל-1965, נהג התובע לערוך במטעי הקיבוץ ריסוס עם מרסס גב אחת לשבוע וכן שימש כדגלן למטוסי ריסוס בשדות כותנה 4-3 פעמים בשנה, וזאת ללא מסכה. בין השנים 1972 ל-1970 נהג התובע לערוך ריסוס בחצר הקיבוץ ובאסם אחת לשבועיים, בעוד חומר הריסוס נוזל על גבו, וכן ערך אחת לחודש ריסוס נוסף באמצעות זרחנים אורגניים. בארבע השנים שאחר כך, עבד כמרכז ענף המטעים בקיבוץ וכמנהל מחסן רעלים, ועבודתו כללה ריסוסים רבים ותכופים נגד עשבים באמצעות חומרי הדברה שונים, ללא מסכות או חומרי הגנה.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים בדבר תנאי עבודתו של התובע, והוסכם ביניהם, כי במסגרת עיסוקו היה חשוף "בשיאוף ובמגע עורי" לחומרי הריסוס השונים שבהם השתמש. ואולם, בעוד התובע הציג חוות דעת של מומחה, המתבססת על ניתוח עשרות מחקרים רפואיים, כי חשיפתו לחומרי הדברה היוותה גורם כבד משקל להופעת מחלתו, הביטוח הלאומי עמד על כך שלא הוכח קשר סיבתי בין מחלת הפרקינסון של התובע לבין עיסוקו.

שתי מומחיות מטעם בית המשפט

לצורך הכרעה במחלוקת מינה בית הדין מומחית רפואית מטעמו. בחוות דעתה, קבעה המומחית כי לא ניתן לקבוע בסבירות של למעלה מחמישים אחוז כי אכן יש קשר סיבתי בין מחלת הפרקינסון של התובע לבין עבודתו.

כנימוקים לכך, ציינה כי התובע לא היה חשוף לתערובות חומרים המוגדרות בספרות המקצועית כגורמים וודאיים לפרקינסון, וכן כי נחשף לחומרי ההדברה למשך זמן מועט בכל פעם, עם הפסקות ארוכות בין החשיפות. עוד ציינה כי לא היו לתובע תלונות מחלה לאורך תקופת החשיפה עצמה.

עם זאת, בית הדין סבר, כי המומחית נתנה משקל רב למשך החשיפה המועט של התובע לחומרי הדברה וכי חסרה בחוות דעתה התייחסות לחשיפתו הרבה לחומרי הדברה בתקופת עבודתו השלישית. לפיכך, החליט למנות מומחית רפואית נוספת שתחווה את דעתה בסוגיה שבמחלוקת.

בניגוד למומחית הראשונה, קבעה המומחית הנוספת, כי ישנה סבירות של מעל 50 אחוז לקיומו של קשר סיבתי לבין מחלת הפרקינסון של התובע לבין היחשפותו לחומרי ההדברה במסגרת עבודתו, ללא מיגון מתאים, ובייחוד חומרי ההדברה: דקטלון, מנב וזרחנים אורגניים. עוד ציינה כי רשימת מחלות המקצוע המופיעה בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), כוללת הרעלת מנגן והרעלת זרחנים אורגניים כתוצאה מחשיפה לחומרים אלה בעבודה, וכי מחלת התובע עונה על הגדרה.

את מסקנתה ביססה המומחית הנוספת על מחקרים רפואיים עדכניים שמצאו קשר בין התפתחות פרקינסון לבין חשיפה  לחומרי הדברה לבין התפתחות פרקינסון, ובכלל זה זרחן אורגני. היא אף ציינה כי כיום מניחים שברוב המקרים, מחלת הפרקינסון נגרמת ע"י השפעה משולבת של גורמים גנטיים עם גורמים סביבתיים.

עוד ציינה, כי מלבד היחשפותו לחומרי ההדברה והגיל המבוגר שבו לקה במחלה, לא התקיימו במקרה של התובע גורמי סיכון ידועים אחרים לפרקינסון, כמו היסטוריה משפחתית של פרקינסון. זאת למעט השמנה, שכיום מעמדה כגורם סיכון לפרקינסון מוטל בספק. יתר על כן, עישון סיגריות שהיה נהוג אצל התובע בעבר, דווקא צמצם את הסיכון שלו ללקות בפרקינסון.

חוות דעת המומחית הנוספת: מעמיקה ומבוססת יותר

בית הדין לא מינה את המומחית השנייה במקום המומחית הראשונה, אלא כמומחית נוספת. עם זאת, בחר לאמץ את מסקנתה של המומחית הנוספת, מאחר שחוות דעתה "אשר מתבססת בין השאר על התפתחויות אשר חלו במחקר … מעמיקה ומבוססת יותר".

חרף מסקנת המומחית הנוספת, טען הביטוח הלאומי כי יש לדחות את התביעה, מאחר שלפי מדריך של האיחוד האירופי מ-2009, מחלת הפרקינסון אינה מוכרת בדרך כלל כמחלת מקצוע, אלא בנסיבות של חשיפה תעסוקתית ניכרת למנגן או לפחמן דו-גופריתי, ואילו התובע נחשף למנגן רק במידה זעומה.

טענה זו נדחתה ע"י בית הדין, בנימוק שהמומחית ביססה את מסקנתה על מחקרים חדשים יותר מאלה שאליהם הפנה הנתבע, אשר מצביעים על חשיפה לחומרי הדברה שונים, כמו דקטלון וזרחן אורגני, ולא רק מנגן, כגורם סיכון לפרקינסון. כמו כן, המומחית ציינה את עצם השילוב בין חומרי ההדברה השונים שאליהם נחשף התובע כגורם סיכון למחלה.

בסיכומו של דבר, לא מצא בית הדין סיבה "לסטות מן הכלל לפיו חוות דעתו של המומחה מטעמו של בית הדין היא בבחינת 'אורים ותומים' לבין הדין בתחום הרפואי, אשר יש לייחס לה משקל מיוחד". אי לכך, קיבל את התביעה, וקבע כי יש לראות בתובע המנוח כמי שחלה בפרקינסון עקב תנאי עבודתו.

[בל (נצ') 2286-08-13 עיזבון המנוח XXX נ' המוסד לביטוח לאומי]