בית הדין לעבודה הכיר באופה שחלה במחלת ריאות כרונית כנפגע עבודה לפי תורת המיקרוטראומה וזאת למרות שהוא היה מעשן כבד.
תורת המיקרוטראומה מאפשרת להכיר במחלה של עובד שאיננה שמופיעה ברשימה הסגורה של מחלות המקצוע כפגיעת עבודה.
לפי תורה זו מדובר במחלה שנגרמה עקב פגיעות זעירות חוזרות ונשנות (מיקרו= זעיר, טראומות=פגיעות) שאירעו בשל תנאי עבודתו של העובד, ואשר כל אחת מהן בנפרד גרמה לנזק קטן יחסית, אך הצטברותן של כל הפגיעות יחדיו גרמה לנזק בריאותי מוחשי ומשמעותי.
באופן מטאפורי, ניתן להמשיל זאת לנזק שנגרם לאבן עקב טפטוף רציף וממושך של טיפות מים זעירות, להבדיל מנזק שנגרם לאבן כתוצאה מזרם מים חזק מאד וחד פעמי.
בין הדוגמאות לפגיעה כזו ניתן למצוא מחלת סרטן העור שנגרמה למצילים עקב חשיפתם המרובה לשמש, תסמונת התעלה הקרפלית שנגרמה לכפות ידיהם של קלדניות או פסנתרנים, פריצת דיסק שנגרמה לסבלים או נהגים, וכיו"ב.
בפסיקה נקבע שעל מנת להכיר במחלה מסוימת כמחלת מקצוע לפי תורת המיקרוטראומה, על העובד להוכיח את קיומן של הפגיעות החוזרות ונשנות, וכן את קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות הללו ותנאי עבודתו של העובד למחלה שבה לקה, וזאת בסבירות של למעלה מ-50%.
אולם, אין מדובר בנטל שקל לעמוד בו מבחינת המוסד לביטוח לאומי, וזאת כפי שגילה גם אופה שעבד במאפיה במשך כמעט 30 שנה, ולקה במחלת ריאות כרונית, אך נדחה על ידי המל"ל בטענה שמחלתו נגרמה בשל העישון הכבד שלו ולא בשל תנאי עבודתו.
מדובר היה באופה יליד שנת 1947 שעבד כאופה במאפיה בין 1982 – 2011, וזאת במשך 6 ימים בשבוע, וכ-10 שעות בממוצע מדי יום, תוך חשיפה מתמדת לקמח, עשן וחום התנורים.
מטבע הדברים, האופה נחשף לכמויות גדולות של קמח מדי יום ביומו, עת הוא נדרש שוב ושוב לפתוח את חבילות הקמח, לנפות את הקמח, לפזר אותו על שולחן העבודה ותבניות האפיה, לרדד את הבצק, וכדומה. בנוסף, הוא גם נחשף דרך קבע לחום והעשן שנפלטו מתנורי המאפייה. ואם לא די בכך, אז "לקינוח" הוא גם נאלץ לעבוד במקום סגור בתוך המאפיה, ועם חלון אחד בלבד שאף הוא נשאר סגור, מאחר שפתיחת החלונות עלולה לפגוע באיכות הבצק.
לאחר שהאופה לקה במחלת הריאות הכרונית, הוא הגיש תביעה בפני המוסד לביטוח לאומי להכרתו כנפגע עבודה בגינה. אולם, המל"ל דחה כאמור את תביעתו בטענה שמחלת הריאות שלו נגרמה בשל היותו מעשן כבד, ולא בשל תנאי עבודתו. האופה לא ויתר והגיש תביעה כנגד המל"ל בפני בית הדין לעבודה.
המחלוקת: ממה נגרמה מחלת הריאות – מהעישון הכבד או מתנאי העבודה?
המחלוקת העיקרית בין הצדדים עסקה בשאלה ממה למעשה נגרמה מחלת הריאות הכרונית של האופה: האם בשל העישון הכבד של האופה (כטענת המל"ל) או בשל תנאי העבודה שלו (כטענת האופה).
בית הדין מינה מומחה רפואי, שקבע שמחלת הריאות הכרונית של האופה מורכבת למעשה משתי מחלות: אסטמה תעסוקתית שנגרמה בשל עבודתו של האופה, ואמפיזמה שנגרמה בשל העישון הכבד שלו.
המומחה הבהיר שהאסטמה של האופה התפתחה בתהליך תחלואתי עקב רגישותו לאבק הקמח ועשן התנורים, וכי האסטמה הינה גם המחלה הדומיננטית יותר ביחס לאמפיזמה, ועל כן בהחלט קיים קשר סיבתי בין מחלת האופה לעבודתו וזאת בסבירות של מעל 50%.
בנוסף קבע המומחה שאמפיזמה יכולה להתפתח גם בשל חשיפה לעשן התנורים, ולא רק בשל עישון כבד.
כצפוי, האופה ביקש שבית הדין יקבל את תביעתו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי.
אולם, המל"ל התנגד לקבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי, ואף ביקש למנות מומחה אחר, וזאת בהסתמך על הטענות הבאות:
- המומחה הרפואי התבסס על נתון שגוי לפיו האופה עישן במשך 20 שנות חפיסה בלבד, למרות שהופנה לרישום רפואי לפיו הוא עישן במשך 60 שנות חפיסה, דבר שגם מעיד על התבצרותו בדעה שגויה.
- קביעת המומחה הרפואי לגבי החשיפה לעשן התנורים הינה ספקולטיבית מאחר שהיא איננה מבוססת על התיק הרפואי של האופה.
- קביעת המומחה הרפואי לגבי רגישותו של האופה לקמח גם היא איננה מבוססת, מאחר שלא הייתה לו כל בדיקה מתאימה שהוכיחה את קיומה של הרגישות הנ"ל.
לפיכך, טען המל"ל, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחלת האופה לתנאי עבודתו.
מחלת הריאות של האופה נגרמה בעיקרה בשל החשיפה לקמח ועשן התנורים
בית הדין החליט לאמץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה על בית הדין לאמץ ככלל את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידו, למעט במקרים חריגים שבהם קיים צידוק יוצא דופן לא לעשות כן.
בית הדין הבהיר שחוות דעתו של המומחה התבססה על תיעוד רפואי רב משנותיו האחרונות של האופה שבהן האופה הפסיק לעשן, ואשר קבע שיש לו 20 שנות חפיסה בלבד, בעוד הרישום לפיו היו לו 60 שנות חפיסה הינו רישום בודד משנת 1997. לפיכך, העובדה לפיה המומחה לא שינה את דעתו לאור רישום בודד זה איננה מעידה על כך שהוא נעול ומקובע בדעתו.
לגבי טענת המל"ל לפיה קביעת המומחה הרפואי לגבי החשיפה לעשן התנורים הינה ספקולטיבית, קבע בית הדין שלטענה זו אין בסיס, מאחר שקביעתו של המומחה הרפואי הינה קביעה מנומקת, שמבוססת על שילוב של תנאי עבודתו של האופה, תיקו הרפואי, וניתוח הבדיקות שלו. עוד נקבע שגם מסקנת המומחה לגבי רגישותו של האופה לקמח הינה מסקנה מנומקת, אשר מבוססת על הידע הרפואי המקצועי, ועל כן היא איננה בגדר סברה בלבד.
בסיכומו של דבר קבע בית הדין שלא כל ליקויי הריאות של האופה נבעו מתנאי עבודתו, אולם המומחה היה מודע לכך, והוא גם קבע שהאסטמה התעסוקתית של האופה, עקב חשיפתו לקמח ועשן התנורים, הייתה הליקוי הדומיננטי מביניהם.
בהתאם לכך קבע בית הדין שיש להכיר במחלת האופה שפגיעת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה, ופסק לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.
למרבה הצער, האופה נפטר תוך כדי ניהול התביעה, כך שהוא עצמו לא זכה לקבל את פסק הדין שניתן בה, כי אם שאיריו.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
