בית הדין לעבודה: פציעה שאירעה בעת תרגול יוגה היא תאונה

הביטוח הלאומי סירב להכיר באישה שברכה נפגעה בתרגיל יוגה כנפגעת תאונה, אך בית הדין הארצי לעבודה קבע שהפציעה היא תאונה כי נגרמה ע"י גורם חיצוני.

נפגעה מיוגה

כל אחד מאיתנו עלול להיקלע לתאונה שתפגע בכושר התפקוד שלו ותמנע ממנו לעבוד. חוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) נותן מענה למצבים כאלה וקובע כי נפגעי תאונות שאיבדו את כושר עבודתם ובשל כך לא עבדו, יהיו זכאים לדמי תאונה. ואולם, תיתכן מחלוקת בשאלה מהי "תאונה", כפי שאירע בתביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה והוכרעה לאחרונה.

התובעת נפגעה בברכה בעת שביצעה תרגיל יוגה, המכונה "תנוחת העיט", במסגרת שיעור יוגה קבוצתי, ועקב כך לא יכלה לעבוד למשך מספר חודשים. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר בה כנפגעת ולשלם לה דמי תאונה, בנימוק שהפגיעה במקרה זה לא נגרמה ע"י גורם חיצוני, ולכן אינה עונה להגדרת המונח "תאונה" בסעיף 150 לחוק.

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את עמדת הביטוח הלאומי, אך בעקבות ערעור שהגישה התובעת, הפך בית הדין הארצי לעבודה את החלטת הערכאה הראשונה. נפסק, כי התנועה הסיבובית שביצעה התובעת במהלך תרגיל היוגה הינה בבחינת תקלה וגורם חיצוני שהוביל לפגיעה, במובחן מליקוי פנימי, ולכן יש להכיר באירוע כתאונה.

סיבה "פנימית" או "חיצונית"?

לפי פסק הדין של בית הארצי, המערערת נפצעה במהלך תרגיל יוגה, שבו נדרשה לכופף את ברכיה בעודה עומדת, ואז לשלב את ירכה הימנית מעל רגל שמאל, או להפך, ולהשאיר את הירך מלופפת מעל הרגל, כאשר קרסול הרגל המלופפת נשען על שוק הרגל האחרת. המערערת הצהירה כי במהלך התרגיל שמעה "קליק" ונפלה ואז חשה כאבים חדים ולא יכלה לזוז.

בבדיקה רפואית אובחנו אצלה פריקה של הפיקה בברך שמאל ושבר בסחוס אך הביטוח הלאומי טען, כי הפגיעה אירעה בעקבות תנועה "לא נכונה" שהמערערת ביצעה, ואין מדובר ב"גורם חיצוני" שהוביל לתאונה, כנדרש בסעיף 150 לחוק.

בית הדין האזורי, בתורו, הדגיש כי לפי עדותה, לא חשה המערערת לחץ פיזי או מאמץ פיזי בזמן ביצוע התנוחה, וקבע, כי הפגיעה לא נגרמה כתוצאה מחבלה או נפילה, אלא "כתוצאה מהימצאות בתנוחה מסוימת ללא סיבה חיצונית או מאמץ מיוחד." לפיכך פסק כי הפגיעה אירעה בעקבות "סיבה פנימית" ולא "חיצונית".

עם זאת, בערעור שהגישה לבית הדין הארצי, שבה המערערת ועמדה על כך שהלחץ הפיזי שהפעילה על רגל שמאל הינו בבחינת "גורם חיצוני", וכי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכלית הסעיף, שנועד להבטיח סיוע לאדם שנפגע עקב אירוע פתאומי במובחן מגורם תחלואתי פנימי.

בית הדין הארצי: פרשנות בהתאם לתכלית ולמשמעות המקובלת

"פרשנות חקיקה נעשית בהתאם ללשון החוק ותכליתו", הדגיש בית הדין הארצי בהכרעתו וסקר בפרוטרוט הן את נוסח סעיף 150 והן את הפסיקה הקיימת, שבמסגרתה פורש סעיף זה בעבר.

בית הדין הדגיש כי מטרת פרק ו' לחוק, העוסק בביטוח נפגעי תאונות, היא לספק מעין ביטוח תאונות אישיות למי שאין לו ביטוח כזה ונפגע מתאונה שאינה תאונת עבודה. עוד הדגיש, כי אחד ממרכיבי הגדרת "תאונה" בסעיף 150 הוא "אירוע פתאומי". מכאן עולה, כי המחוקק ביקש להבחין בין "תאונה" לפי המשמעות המילונית המקובלת, שהינה "תקלה בלתי צפויה הגורמת לפגיעה או לנזק", לבין מחלה המקננת בגוף המבוטח ומתפתחת לאורך זמן.

כמו כן, התייחס בית הדין לשורה של פסקי דין, שעסקו בפרשנות סעיף 150 או בפרשנות של פוליסות ביטוח תאונות אישיות. בפסקי דין אלה גם חבלות שאירעו עקב תנועה לא נכונה פורשו כ"תאונה", וכן הודגשה ההבחנה בין אירועים בלתי צפויים שגרמו לחבלה, שיש לראות בהם "תאונה", לבין מחלות שאינן נכללות בהגדרת "תאונה".

בהמשך לכך, קבע בית הדין, כי הגדרת המונח "תאונה" בסעיף 150 והשאלה אם מעורב בפגיעה "גורם חיצוני", צריכות להיבחן לפי תכלית ההגדרה, ו"משמעותה הישירה והמקובלת ולא לפי דקדוק מילוני". על כן, יש לפרש הגדרה זו כמתייחסת לתקלה פתאומית, שניתן לראות בעין ולהצביע עליה, ושהובילה לטראומה פיזית שאירעה כהמשך ישיר ובסמיכות זמנים לתקלה. לעומת זאת, לא נכללות בהגדרה מחלות המקננות בגוף או פגיעות מ"גורם פנימי-טבעי המצוי בגוף האדם" או ממצב גופני שהחמיר או הפך לסימפטומטי.

במקרה שלפנינו, פסק בית הדין, המערערת לא החלה לחוש בכאבים בברכה סתם כך, תוך כדי הליכה או פעילות שגרתית, אלא בעת ביצוע תרגיל יוגה שבו נדרשה לפתל אחת מרגליה סביב הרגל האחרת. בניגוד לטענת הביטוח הלאומי, אין מדובר רק בתרגיל "איזון" של העברת משקל מרגל לרגל, אלא בביצוע תנועה סיבובית עם הברך שגרמה למערערת נזק מיידי ושיבשה את חייה למספר חודשים. לפיכך, יש לראות באירוע הנדון " "אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיזית", בהתאם להגדרת "תאונה" בסעיף 150.

לנוכח הכרעתו זו, הורה בית הדין להחזיר את הדיון בעניינה של המערערת לביטוח הלאומי, על מנת שזה יבחן אם היא עומדת בכל תנאי הזכאות לדמי תאונה, הקבועים בחוק.

[עב"ל (ארצי) 13853-06-15 נעמה מור יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי]

תגובות

2 תגובות

  • 5 באפריל 2019 בשעה 17:04

    אני עברתי תאנת דרכים בשנת 2000. עברתי ניתוח העברת גידים ביד ימין, יש לי שיתוק ביד ימין גם 5 דיסקים מהתאונה וגם יש לי נכות כללית בשיעור 30%.

    • 7 באפריל 2019 בשעה 13:11

      בריאות שלמה. מה שאלתך?