מוכרת במעדניה שסובלת מצרידות הוכרה כנפגעת עבודה

בית הדין לעבודה הכיר במוכרת במעדניה שסובלת מצרידות עקב פגיעה במיתרי קולה כנפגעת עבודה, לאחר שנקבע שתנאי עבודתה החמירו את בעיית הצרידות הבסיסית ממנה סבלה.

צרידות מעבודה

כידוע, בעלי מקצוע שתנאי עבודתם מאלצים אותם להשתמש ולאמץ באופן אינטנסיבי את מיתרי קולם לאורך שנים רבות, עלולים לעתים לסבול מפגיעה במיתרי קולם וצרידות עקב כך. במקרים מסוימים, המוסד לביטוח לאומי עשוי להכיר בחלק מהם כנפגעי עבודה. בדרך כלל מדובר במורות, גננות, מרצים, וכדומה. אולם, בפסק דין יוצא דופן, הכיר בית הדין בעבודה גם במוכרת במעדניה שסבלה מצרידות כנפגעת עבודה, וזאת לפי תורת המיקרוטראומה (תורת המיקרוטראומה מכירה בפגיעת עבודה שנגרמה עקב רצף מתמשך של פגיעות זעירות שגרמו במצטבר לנזק פיזי, וזאת להבדיל מנזק שנגרם עקב תאונה אחת וחד פעמית).

תיק זה עסק בתובעת בת כ-45 שנים, אשר במשך 17 שנים, בין 2003 – 2020, עובדת ברציפות כמוכרת במעדניה בסופר מרקט בחדרה, בהיקף משרה של 6 ימים בשבוע, בין השעות 06:30 – 15:00.

התובעת הגישה תביעה בפני המל"ל להכרתה כנפגעת עבודה בטענה שתנאי עבודה גרמו לצרידות בקולה או שהם החמירו אותה, וזאת מאחר שבמסגרת עבודתה היא מרבה לאמץ את קולה ולדבר עם הלקוחות, הספקים, ויתר העובדים. בשנת 2018 היא גם נאלצה לעבור שני ניתוחים במיתרי הקול שלה, שלאחריהם היא נאלצה לנוח ולשתוק לחלוטין במשך 10 ימים, אולם – ללא הועיל. עוד הבהירה התובעת שהיא איננה מעשנת וגם לא עישנה בעבר.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה בטענה שהיא לא הציגה תשתית עובדתית מספקת אשר נדרשת בעילת  מיקרוטראומה, ועל כן התובעת הגישה תביעה נגד הביטוח הלאומי בפני בית הדין לעבודה.

האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של המוכרת לבעיית צרידותה?

מטבע הדברים, המחלוקת העיקרית בתיק נגעה לשאלה האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבעיית הצרידות שלה, בין במובן של גרימת הצרידות מלכתחילה, ובין במובן של החמרתה.

לאחר דיון הוכחות שהתקיים בתיק שבמהלכו העידה התובעת, הגיע בית הדין למסקנה שהיא הפריזה לגבי היקף הדיבור שלה במסגרת עבודתה, אולם עם זאת עבודתה אכן כרוכה גם בדיבור, והיא נאלצת להמשיך בה בהיותה אם חד הורית לשני ילדים קטנים, שעול פרנסתם מוטל עליה.

לפיכך החליט בית הדין למנות מומחה רפואי מטעמו בתחום א.א.ג, על מנת שהוא יחווה דעתו בשאלה האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לגרימתה או החמרתה של בעיית הצרידות שלה.

בחוות דעתו קבע המומחה הרפואי מטעם בית הדין שהתובעת התלוננה על בעיית צרידות לראשונה כבר בשנת 2003, אולם עיקר תלונותיה על בעיה זו מופיעות בשנת 2017, עקב דיבור ומאמץ קולי רבים ומתמשכים. שני הניתוחים שעברה התובעת בשנת 2018 לא הועילו ולא שיפרו את מצבה, מאחר שגם לאחריהם היא המשיכה לסבול מצרידות רבה שהפריעה לה לתפקד בעבודתה ובחייה בכלל. אמנם, הומלץ לתובעת להפחית בהיקף עבודתה כדי להפחית מהיקף המאמץ הקולי שלה, אולם בשל היותה מפרנסת יחידה של שני ילדיה הקטנים, אין באפשרותה לעשות כן.

המומחה הרפואי ציין בחוות דעתו תהיות שונות, כגון הכיצד צרידותה של התובעת הופיעה שוב לאחר 14 שנות עבודה, וכן מדוע היא סובלת מצרידות בשעה שאנשי מכירות רבים שמדברים במהלך עבודתם אינם מצטרדים, להבדיל ממנה. בנוסף תהה המומחה כיצד התובעת סובלת מפגיעה רק במיתר קולה הימני, שמתבטאת ברפלוקס ונגע בצקתי, בשעה שפגיעה במיתרי הקול עקב מאמץ קולי אמורה לפגוע בשני המיתרים יחדיו.

המומחה הרפואי הבהיר בחוות דעתו שהוא לא מצא הסבר לתהיות אלו, וכי הוא אינו יכול לקבוע בוודאות מה גרם לצרידותה של התובעת. לדבריו, סביר שבעייתה הבסיסית של התובעת איננה קשורה לתנאי עבודתה בשל מאמץ קולי מוגבר, מאחר שבמקרה כזה הפגיעה הייתה אמורה להופיע בשני מיתרי קולה יחדיו. עם זאת, הוא גם הגיע למסקנה שסביר שהמאמץ הקולי שלה במסגרת תנאי עבודתה החמיר את בעייתה הבסיסית, וזאת בשיעור של למעלה מ-50%. לדבריו, די בתכיפות הדיבור של התובעת במהלך עבודתה כדי להוות עומס קולי שמחמיר את מצבה הבסיסי בסבירות של למעלה מ-50%.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

גם תנאי עבודה של מוכרות במעדניה עלולים לגרום או להחמיר צרידות

בית הדין קבע שאמנם, העומס הקולי והאינטנסיביות של היקף הדיבור של התובעת הינם נמוכים מאלו של מורות וגננות, שהמל"ל כאמור מכיר בתנאי עבודתן ככאלו שיוצרים תשתית עובדתית מספיקה לעילת מיקרוטראומה, אולם אין זה אומר שגם תנאי עבודתה של התובעת בהכרח אינם יוצרים תשתית כזו.

בית הדין ציין שיתכן שלגבי אדם שאינו סובל מהבעיה במיתרי הקול של התובעת, תנאי עבודתה היו בגדר דיבור בהיקף רגיל בלבד, אולם לגבי התובעת, שסובלת מבעיה זו, תנאי עבודתה היו בגדר עומס קולי שאימץ את מיתרי הקול שלה.

בהמשך דבריו, וכפי שמקובל ברוב המקרים, החליט בית הדין לאמץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו, אשר כאמור קבעה, מחד גיסא, שבעיית הצרידות הבסיסית של התובעת לא נבעה מתנאי עבודתה, מאחר שבמקרה כזה הנזק אמור היה להופיע בשני מיתרי קולה ובאופן דומה, אולם, מאידך גיסא, סביר שהעומס הקולי שחל עליה במסגרת עבודתה החמיר את בעייתה הבסיסית, וזאת בסבירות של מעל 50%.

כלומר, בשורה התחתונה נקבע שיש קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לפגיעה במיתרי הקול שלה וזאת באופן לפיו תנאי עבודתה החמירו את מצבה הרפואי.

בהתאם לכך, התקבלה תביעתה של התובעת, וגם נפסק לה שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

[עב"ל (חיפה) 30784-01-19 א.א. נ' המוסד לביטוח לאומי]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום דיני נזיקין

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי למבוטח" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

תגובות

2 תגובות

  • 30 באוגוסט 2021 בשעה 2:15

    אני סובלת מצרידות חמורה מאד.
    כרגע עברתי ניתוח כריתת יבלות.שמעתי שאני זכאית אולי לקבל ביטוח לאומי. אשמח לדעת פרטים נוספים.
    בוואצאפ אם אפשר כי כרגע אסור לי לדבר. אחרי ניתוח

    • 30 באוגוסט 2021 בשעה 9:42

      נשמח לנסות לסייע ולעזור. אנא השאירי פרטים למשלוח הודעת ואטסאפ בטופס יצירת הקשר ונתכתב בשמחה.

התגובה שלך