דיכאון בגין מות ארוסת הנהג מתאונה הוכר כנזק ישיר מהתאונה

כאשר חושבים על נזקים שנגרמים עקב תאונת דרכים, דומה שהאסוציאציה הראשונית שעולה בדרך כלל הינה אודות נזקי הגוף. פחות מקובל לחשוב על הנזקים הנפשיים שנגרמו בעטיה, למרות שגם אלו עלולים להיות כבדים ומשמעותיים ביותר. 

דיכאון מתאונה

עוד פחות מקובל לחשוב על נזקים נפשיים שנגרמו לבן משפחה של מי שנפגע בנזקי גוף עקב התאונה. ואולם, בית המשפט העליון הכיר זה מכבר גם בנזקים אלו כנזקים שהינם ברי פיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וזאת במסגרת הלכת אלסוחה שניתנה בשנת 1990 (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן). [ראו בנוסף מאמר שפרסמנו בנושא: נגרם לך נזק נפשי עקב צפייה בתאונה בלבד? מגיע לך פיצוי].

מי שנפגע באופן פיזי מהתאונה מכונה "נפגע ישיר/עיקרי", בעוד מי שנפגע באופן נפשי כתוצאה מהפגיעה הפיזית שנגרמה לנפגע הישיר, מכונה "נפגע עקיף/משני". בהתאם להלכת אלסוחה, זכאותו של הניזוק המשני לקבלת פיצויים בגין הנזקים הנפשיים שנגרמו לו עקב הנזקים הפיזיים שנגרמו לניזוק העיקרי, תיקבע לפי עמידתו בארבעה תנאים מצטברים, שעוסקים בעיקרם במידת הקרבה של הנפגע המשני לנפגע העיקרי ואירוע התאונה, ועוצמת הנזק הנפשי שנגרם לו.

במסגרת תיק שנדון בפני בית משפט השלום בתל אביב, נדון מקרה מצער של תאונת דרכים שאירעה בשנת 2012, ואשר בה נהרגה ארוסתו של הנהג, לאחר שהבלמים של הרכב לא הגיבו וכתוצאה מכך הרכב התנגש חזיתית במחסום.

הנהג עצמו, שהיה בן 23 במועד התאונה, ספג פגיעות פיזיות קלות בלבד, אולם בעקבות מות ארוסתו הוא החל לסבול מתסמיני פוסט טראומה, דיכאון, קהות רגשית, הפרעות שינה, מחשבות על מוות, וחוסר יכולת ליצור קשרים זוגיים, אם כי בשנת 2018 הוא נישא בעקבות שידוך.

הנהג הגיש תביעת פיצויים בפני חברת הביטוח הפניקס, מבטחת הרכב הנפגע, בגין הנזקים הנפשיים שנגרמו לו בעקבות התאונה, אולם החברה דחתה את תביעתו.

הנהג לא ויתר והגיש תביעה כנגד הפניקס בפני בית המשפט.

האם הנהג אכן סובל מנזקים נפשיים בעקבות התאונה?

המחלוקת הראשונה בין הצדדים עסקה בשאלה האם הנהג אכן סובל מנזקים נפשיים בעקבות התאונה.

הנהג העיד שעד לאירוע התאונה הוא היה בחור דינמי, שאפתן, ומלא חיים, אולם לאחר התאונה הוא איבד את יכולתו להיות "אדם רגיל", לעבוד ולהתקדם בחייו. לדבריו, מצבו הנפשי גורם לקשיים בכל מישורי חייו, לרבות בעיות פיזיות עקב קשיי נשימה ועייפות, בעיות תפקודיות, בעיות חברתיות, קשיים בזוגיות, התפרצויות זעם ואף מחשבות אובדניות.

המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו שהנהג סובל מנכות נפשית בשיעור של 10%.

אולם, הפניקס טענה שהנהג הוליך שולל את המומחה ולא הוכיח את התסמינים לפיהם המומחה ביסס את חוות דעתו, ועל כן אין לקבל את דרגת הנכות שהמומחה קבע לו. לדבריה, הנהג לא הוכיח שיש לו קשיים תפקודיים, חברתיים, או זוגיים, מאחר שהוא עובד כקבלן שיפוצים עצמאי, ואף התחתן לאחר התאונה ואשתו בהריון.

אולם, בית המשפט החליט לאמץ את חוות דעתו של המומחה, בנימוק שהיא התבססה על בדיקה קלינית שערך המומחה לנהג, בעוד הפניקס לא הציגה ראיות כלשהן שסותרות את טענות הנהג. מצד שני, גם הנהג עצמו לא הציג ראיות שיתמכו בפגיעה בכושר התפקוד שלו, אם כי עדותו בעניין זה נראתה אמינה כשלעצמה, ובהתאם לכך נקבעה לו נכות תפקודית בשיעור של 7% בלבד.

אופן סיווגו של ניזוק נוכח כניזוק ישיר או משני לפי הלכת אלסוחה

המחלוקת השניה בין הצדדים עסקה בשאלה האם הנהג הינו ניזוק ישיר או משני של התאונה לפי הלכת אלסוחה.

בהתאם להלכת אלסוחה, זכאותו של הניזוק המשני לקבלת פיצויים בגין הנזקים הנפשיים שנגרמו לו עקב הנזקים הפיזיים שנגרמו לניזוק העיקרי, תיקבע לפי עמידתו בארבעת התנאים הבאים:

  • זהות הניזוק המשני. על הנפגע המשני להיות קרוב משפחה של הנפגע העיקרי. בהלכת אלסוחה נקבע שמדובר בעיקרון בקרבת משפחה מדרגה ראשונה, אולם בפסקי דין מאוחרים יותר תנאי זה הוגמש באופן שכלל גם קרובי משפחה רחוקים יותר, ככל שהיו יחסים מיוחדים ביניהם לבין הנפגע העיקרי (כגון אחיינית ואף חבר טוב וקרוב שלו).
  • התרשמות ישירה של הנפגע המשני מהאירוע. כלומר, האם הוא נכח בעצמו בזירת התאונה או לאו. ככל שהתרשמות הנפגע המשני הינה ישירה יותר, כך תגדל הנטיה להכיר בזכאותו לפיצויים, אם כי פסקי דין מאוחרים הכירו גם בנזק נפשי שנגרם למי שלא נכח בזירת התאונה, אלא קיבל הודעה טלפונית על התרחשות התאונה.
  • מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע. ככל שהנזק הנפשי של הנפגע המשני קרוב יותר מבחינת הזמן והמקום לתאונה, כך תגדל הנטיה להכיר בזכאותו לפיצויים.
  • מידת הנזק הנפשי של הניזוק המשני. על הנזק הנפשי להיות נזק משמעותי ולצמיתות כדי שהוא יוכר כבר פיצוי. בתחילה נקבע בפסיקה שנדרשים לפחות 15% נכות נפשית, אולם מאוחר יותר נקבע שעוצמת הנזק הנפשי תיקבע בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה לגופו.

הפסיקה לאחר הלכת אלסוחה עסקה בשאלה אם התנאים שנקבעו בהלכה זו יחולו גם על אדם שהיה מעורב בעצמו בתאונה אולם סבל מנזק נפשי שנגרם לו עקב פגיעה בקרוב משפחה שהיה מעורב בה.

ניזוק זה, כונה "ניזוק נוכח", להבדיל מ-"ניזוק נעדר", שלא היה נוכח פיזית בזירת התאונה ולא היה מעורב בה כלל.

אם הניזוק הנוכח יסווג כניזוק ישיר, אזי לא יחולו עליו התנאים של הלכת אלסוחה, והוא יהיה זכאי לפיצויים בכל מקרה.

אם הניזוק הנוכח יסווג כניזוק משני, אזי יחולו עליו התנאים של הלכת אלסוחה, כך שהוא יהיה זכאי לפיצויים רק אם הוא יעמוד בהם.

פסיקה זו החמירה למעשה עם הניזוק הנוכח, מאחר שהפסיקה שקדמה לה קבעה שניזוק נוכח, קרי, מי שהיה מעורב בתאונה ונגרם לו נזק נפשי כתוצאה ממנה, זכאי בכל מקרה לפיצוי, וזאת ללא קשר לשאלה האם הנזק הנפשי נגרם לו כתוצאה מהתאונה עצמה או כתוצאה מחשיפתו לפגיעה בקרוב משפחה אחר, וממילא ללא כל קשר למידת הנזק הנפשי שנגרם לו עקב כך.

בתי המשפט יישמו את הפסיקה החדשה במקרים שבהם נקבע עובדתית שהנזק הנפשי אירע עקב חשיפה לפגיעה בקרוב המשפחה ולא עקב מעורבות בתאונה עצמה.

לגבי מקרים שבהם גם הניזוק עצמו היה מעורב בתאונה ולא ניתן היה להפריד בין הסיבות לנזק הנפשי, נטו בתי המשפט לראות בו ניזוק ישיר ולקבוע שהוא זכאי לפיצויים.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, הפניקס טענה שהנהג הינו ניזוק משני בלבד של התאונה, מאחר שהנזק הנפשי שהוא חש נגרם כולו בגין מות ארוסתו בתאונה ולא בגלל מעורבותו שלו בתאונה, וזאת מאחר שהתאונה לא הותירה לו נכות פיזית. לפיכך, יש להחיל עליו את התנאים של הלכת אלסוחה, ומאחר שהוא אינו עומד בהם, ובעיקר בתנאי שדורש נכות נפשית בשיעור גבוה, הוא אינו זכאי לפיצויים.

אולם, המומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע שלא ניתן להפריד בין הנזקים הנפשיים שנגרמו לנהג בשל הפוסט טראומה שחש עקב מעורבותו בתאונה לבין הנזקים הנפשיים שנגרמו לו בשל הדיכאון שחש עקב מות ארוסתו בשל התאונה.

בית המשפט אימץ גם בעניין זה את חוות דעתו של המומחה מטעמו, וקבע שלא ניתן להפריד בין הנכות הנפשית שנגרמה לנהג עקב מעורבותו בתאונה הטראומטית (התנגשות חזיתית במחסום) לבין הנכות הנפשית שנגרמה לו עקב מות ארוסתו, ועל כן יש לראות בו כניזוק ישיר,  שתנאי הלכת אלסוחה אינם חלים עליו.

בהתאם לכך התקבלה תביעתו של הנהג, ובית המשפט פסק לו פיצויים בסך כולל של 289,400 ₪, בעיקר עקב אובדן כושר השתכרות ופנסיה. בנוסף נפסקו לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

[ת"א (ת"א) 31826-05-16 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום דיני נזיקין

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך