הכרה בקשר סיבתי בין תאונת דרכים לטנטון וסחרחורות

בית המשפט קבע שיש להכיר בקשר הסיבתי שבין תאונת דרכים לטנטון וסחרחורת של עו"ד שנפגעה בתאונת שרשרת, תוך דחיית טענתה של חברת הפניקס לפיה בעיות אלו לא נבעו מהתאונה כי אם מעברה הרפואי.

צליפת שוט

כאשר נפגע תאונת דרכים מגיש תביעת פיצויים, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין נזקיו הפיזיים לתאונה. כלומר, עליו להוכיח שבעיותיו הבריאותיות אכן נגרמו מתאונת הדרכים, ולא מסיבה אחרת, כגון רקע רפואי בעייתי עוד מלפני התאונה או פגמים גנטיים כלשהם.

לשם כך, עליו להצטייד בתיעוד רפואי מתאים המהווה תשתית רפואית ראויה לצורך מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט וקביעת קשר סיבתי שכזה. יחד עם זאת, עליו לקחת בחשבון שחברות הביטוח עלולות להתנגד לחוות הדעת ולחלוק עליה, למרות שמדובר בחוות דעת של מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט בכבודו ובעצמו.

כך גם אירע לעו"ד בת 48 שנפגעה בתאונת שרשרת שהתרחשה באפריל 2010, באופן לפיו רכבה נפגע מרכב אחר.

עוה"ד הגישה תביעת פיצויים כנגד נהג הרכב האחר וחברת הפניקס שביטחה אותו.

הצדדים הסכימו שהתאונה מהווה "תאונת דרכים" לפי הגדרות חוק הפיצויים לתאונות דרכים, כך שהמחלוקת ביניהם עסקה בעיקרה בשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה לבעיותיה הבריאותיות של עוה"ד.

עוה"ד טענה שהתאונה פגעה בראשה, צווארה, וגבה התחתון, וכי מאז היא סובלת מכאבי ראש וצוואר, סחרחורות, ירידה בשמיעה, וטנטון שמאלץ אותה להשתמש במרכיב שמיעה. לדבריה, פגיעות אלו מקשות על עבודתה כעו"ד, מאחר שהיא מתקשה לשבת באופן ממושך, לרבות מול מחשב, וכן לנהל שיחות ולהתנייד.

ממסמכי התיעוד הרפואי שהציגה עוה"ד, עלה שהיא החלה לחוש בכאבים בראש ובעורף יומיים לאחר התאונה, ובעקבות זאת היא פנתה לחדר המיון בבית חולים, ואחר כך לקופת החולים. הפיזיותרפיסט של קופת החולים איבחן אותה עם צליפת שוט וכאבים בגב, וציין שהיא התלוננה על סחרחורות.

ביולי 2011 היא ביצעה לראשונה בדיקת שמיעה, שקבעה שהיא סובלת מליקוי שמיעה קל וטנטון בשני אוזניה. בשנים שלאחר מכן היא ביצעה בדיקות נוספות, לרבות בשנת 2016, שמהם עלה שהיא סובלת מטנטון וסחרחורות, והומלץ לה להשתמש במכשירי שמיעה.

המחלוקת: האם מצבה של הנפגעת נובע מהתאונה או מעברה הרפואי?

הפניקס התכחשה לטענות עוה"ד, וטענה שמצבה הבריאותי לא נגרם מהתאונה כי אם מעברה הרפואי.

כפי שמקובל במחלוקות מסוג זה, בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים מטעמו, האחד אורטופד והשני רופא א.א.ג.

המומחה האורטופדי קבע לעוה"ד נכות זמנית בלבד, ואילו המומחה לא.א.ג. קבע בתחילה שליקוי השמיעה של עוה"ד נובע מפגם גנטי ולא מטראומה, ועל כן הוא אינו נובע מהתאונה.

אולם, לאחר שהועברו אליו מסמכים רפואיים נוספים, הוא קבע בחוות דעת שניה שקיימות עדויות על תלונות חוזרות ונשנות של עוה"ד על טנטון, שגם נתמכות בבדיקות השמיעה, ומאחר שהיא לא התלוננה על טנטון לפני התאונה, אזי יש לקבוע שהטנטון נגרם כולו מהתאונה.

לעומת זאת, לגבי הסחרחורות, הוא קבע שעוה"ד התלוננה על סחרחורות לא רק לאחר התאונה, אלא גם לפניה.  עם זאת, לא קיימים ממצאים קליניים לגבי הסחרחורות שהיא חשה לפני התאונה, אלא רק לגבי הסחרחורות שהיא לאחר התאונה, וזאת בדיקות שנערכו לה סמוך לאחר התאונה ומספר שנים לאחר מכן. כתוצאה מכך הוא קבע שיש לייחס את 20% נכותה של עוה"ד בגין הסחרחורות הן לעברה הרפואי והן לתאונה, וזאת בחלקים שווים ביניהם.

בהתאם לכך הוא קבע לעוה"ד 19% נכות משוקללת, וזאת בשל 10% נכות קבועה בגין הטנטון, ו-10% נכות קבועה בגין הסחרחורות.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

אין צורך להוכיח סמיכות זמנים בין התאונה לתלונות על סחרחורות וטנטון

במסגרת חקירתו הנגדית של המומחה לא.א.ג, עמדה הפניקס עמדה על טענתה לפיה הסחרחורות והטנטון של עוה"ד לא נגרמו מהתאונה, וזאת מאחר שאין סמיכות זמנים בין מועד התאונה למועד תלונותיה של עוה"ד על הסחרחורות והטנטון.

המומחה לא.א.ג. דחה טענה זו. לדבריו, אם היו ממצאים קליניים לגבי הסחרחורות של עוה"ד עוד לפני התאונה, הוא לא היה קובע לה בכלל אחוזי נכות בגין התאונה. אולם, מאחר שאין ממצאים כאלו, בעוד ישנם ממצאים קליניים לגבי הסחרחורות לאחר התאונה, אזי יש לייחס את מחצית אחוזי הנכות בגין הסחרחורות לתאונה.

עוד טען המומחה שהטענה בדבר סמיכות זמנים שצריכה להתקיים בין התלונות על סחרחורות לבין התאונה לצורך קביעת הקשר הסיבתי ביניהן הינה בגדר גישה שאינה שלטת עוד בעולם הרפואה, וכי בהתאם לספרות הרפואית העדכנית, טענה ראשונה על טנטון יכולה להופיע אף שנתיים או שלוש שנים לאחר התאונה.

למרות זאת, הפניקס שבה וטענה בסיכומיה שנזקי הסחרחורות והטנטון של עוה"ד אינם נובעים מהתאונה, מאחר שהיא לא התלוננה עליהם סמוך לאחר התאונה, ועל כן יש לדחות את חוות דעתו השניה של המומחה לא.א.ג.

בית המשפט דחה את טענתה של הפניקס, בהתאם להלכה שקובעת שככלל אין לסטות מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט אלא במקרים שבהם הוכח שהוא שגה, בעוד שבמקרה דנן, לא הוכח כך, בפרט מאחר שהפניקס לא המציאה כל אסמכתא מהספרות הרפואית שתומכת בטענתה בדבר הצורך בקיום סמיכות זמנים בין התאונה לתלונות.

בהתאם לכך, אימץ בית המשפט את חוות הדעת של המומחה לא.א.ג, וקבע לעוה"ד 19% נכות משוקללת.

בסיכומו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה של עוה"ד, ופסק לה פיצויים בסך כולל של 201,680 ₪, בגין כאב וסבל, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, הפסדי שכר, פנסיה, וזכויות סוציאליות.

בנוסף הוא פסק לה גם שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ והוצאות משפט.

[ת"א (י-ם) 24527-10-14 פלונית נ' יוסף דותן והפניקס]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום דיני נזיקין

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך