ביטוח יש מאין

על מי חלה האחריות לברר האם חלה חובה חוקית לבטח בביטוח חובה כלי רכב מנועי מסויים – על בעל הרכב או על חברת הביטוח?

ביטוח יש מאין

זו אחת השאלות שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת אגמון-גונן), במהלך דיון בתביעה שחברת אל על הגישה בשנת 2003 כנגד חברת אבנר – אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ וחברת הפניקס.

[במאמר מוסגר יובהר שתאגיד אבנר הוקם על ידי חברות הביטוח בשנת 1976, במקביל לכניסתו לתוקף  של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ("חוק הפלת"ד"), וזאת על מנת לשמש כמבטח משנה של חברות הביטוח לצורך פיזור הסיכונים ביניהן, וכן על מנת למנוע מהן את הצורך במבטחי משנה בחו"ל, לשם החיסכון במט"ח. לימים, ובעקבות רצונן של חברות הביטוח, הוחלט על סגירת התאגיד בשנת 2011.]

תיק זה עסק בפוליסת ביטוח חובה שחברת התעופה אל על רכשה בשנת 1999 לצורך ביטוח כלי הרכב הנגררים שברשותה אצל חברות אבנר והפניקס.

לאחר סיום תקופת הביטוח, שכפי הנראה חלה בסוף שנת 2002, טענה חברת אל על כלפי חברות אבנר והפניקס כי למעשה לא חלה עליה חובה חוקית לבטח את כלי רכב הנגררים שלה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970, ולכן עליהן להשיב לה את כל דמי הביטוח (הפרמיות), שהיא שילמה להן במסגרת הפוליסה שהיא רכשה מהן.

אבנר והפניקס סירבו להשיב לאל על את כספי הפרמיות, ועל כן בשנת 2003 היא הגישה נגדן תביעה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, בה טענה להשבת דמי הפרמיות בהתבסס על עילות עשיית עושר ולא במשפט וטעות בכריתת החוזה (פוליסת הביטוח הינה למעשה חוזה ביטוח בין הצדדים).

אולם, בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של אל על בהסתמך על מספר נימוקים, אחד מהם תמוה במיוחד, וזאת כפי שיוסבר להלן.

"לאל על אין זכות להשבת דמי הפרמיות לאחר שהסכימה לשלמם"

ראשית, קבע בית המשפט כי "אל-על היא חברה גדולה עם מחלקה משפטית ומחלקת ביטוח", ועל כן היא איננה יכולה, לאחר שהיא כבר החליטה לבטח את כל כלי הרכב הנגררים ברשותה, לטעון שלא חלה עליה כל חבות ביטוחית. לטענה זו נשוב בהמשך הדברים להלן.

שנית, בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (שיעור דמי הביטוח) שחלו בתקופת רכישת פוליסת הביטוח ותשלום הפרמיות עד לשנת 2002, נקבע שדמי הביטוח לפי פקודת הרכב המנועי יחולו גם על כלי רכב נגררים.

שלישית, והעיקר: חברת אל-על שילמה את דמי הפרמיה עד לתום תקופת הביטוח, והעלתה את טענותיה לגבי השבתם רק לאחר סיום תקופת הביטוח. לוּ הייתה מתרחשת תאונה בתקופת הביטוח בה היה מעורב אחד הנגררים, חברות הביטוח היו חייבות לשלם לה פיצויים בגינה, מבלי שהן היו יכולות לטעון שמכיוון שלא הייתה כל חובה לבטח את הנגררים, אין עליהם לשלם בגינם. טענת אל על הינה, איפוא, טענה דומה, אם כי מכיוון הפוך. לפיכך, חברת אל על איננה יכולה לסגת מהסכמתה לבטח את הנגררים, וזאת גם אם היא "גילתה" בדיעבד שהמדובר בכלי רכב שאין חובה לבטחם.

בית המשפט העליון קבע במקרה דומה, שנדון בע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, ואשר עסק בפוליסת ביטוח של מחפר, כי מהפוליסה עולה שהצדדים הסכימו לראות במחפר כרכב מנועי כמשמעו בחוק הפלת"ד, ולהחיל עליו את הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי. העובדה שבדיעבד הסתבר שאין מדובר ברכב מנועי לפי חוק הפלת"ד, אינה משנה את תוכן ההסכמה הנ"ל, ואין בה כדי לפגוע בתוקף הפוליסה. לפי פוליסה זו, ההנחה היא שהמחפר מהווה רכב מנועי כמובנו בחוק הפיצויים, ולכן על חברת הביטוח, ביחסיה עם המבוטח, לשלם פיצויים לכל נפגע בתאונה שבה מעורב המחפר, אם חובה כזו הייתה חלה עליה לפי פקודת הביטוח וחוק הפלת"ד.

"לאל על גם אין זכות לטעון לבטלות הפוליסה בשל טעות שהייתה לה בעת רכישתה"

בהמשך דן בית המשפט גם בטענותיה של אל על בדבר השבת דמי הפרמיה בהסתמך על עילות עשיית עושר ולא במשפט וטעות בכריתת החוזה, ודחה גם אותן.

לגבי עילת עשיית העושר קבע בית המשפט שהיא איננה מתקיימת במקרה דנן, מאחר שבמקרה דנן ניתן שירות על ידי חברות הביטוח עבור דמי הפרמיה, הואיל והן נשאו עבור אל על בסיכון שהתקיים לגבי הנגררים בתקופת הביטוח.

לגבי עילת הטעות בכריתת החוזה, קבע בית המשפט שהיא איננה מתקיימת במקרה דנן, בין היתר מאחר שאל על לא הודיעה לחברות הביטוח על ביטול הפוליסה זמן סביר לאחר שנודע לה על "הטעות" כביכול, וזאת כפי שנדרש בסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), ועל כן היא איננה יכולה לטעון לבטלות הפוליסה עקב טעות בכריתתה ולתבוע את השבת דמי הפרמיה שהיא שילמה במסגרתה.

אולם, בית המשפט לא הסתפק בנימוק זה, אלא גם קבע שאל על אף איננה יכולה לטעון שהייתה לה טעות בעת רכישת הפוליסה, תוך שהוא חוזר שוב, על טענתו הקודמת, לפיה המדובר ב-"חברה גדולה, בעלת מחלקת ביטוח שבראשה עומד עורך דין", ואין מדובר במבוטח, שיש אי שוויון מובנה בינו לבין חברת הביטוח, ועל כן אל על הייתה יכולה לבדוק את הדברים לעומק במהלך המשא ומתן לרכישת הפוליסות עם חברות הביטוח.

לדבריו, ניתן לצפות מאל על, שלה עצמה מחלקה משפטית, ובראש מחלקת הביטוח שלה עומד משפטן, שהיא תבדוק מראש האם היא חייבת לבטח את הנגררים שברשותה, ולא תוציא עשרות אלפי שקלים ללא בדיקה הולמת. משלא עשתה כן, אין זה ראוי לגלגל את הנזק שנגרם לה בשל התרשלותה שלה על כתפיהן של חברות הביטוח.

כלומר, בית המשפט גלגל את האחריות לבדיקת נחיצות פוליסת ביטוח החובה מכתפיהן של חברות הביטוח לכתפיו של המבוטח, וזאת רק בגלל שהמדובר במבוטח שיש לו מחלקה משפטית ומחלקת ביטוח משלו.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

ואנו תוהים: האמנם?!

נניח לצורך העניין שאכן לא הייתה כל חובה חוקית לערוך את הביטוח לכלי הרכב הנגררים. האם אין זה ראוי להטיל את האחריות לבדיקת נחיצות פוליסת הביטוח על חברות הביטוח, שכידוע פועלות מכח רישיון ייחודי שניתן להן על ידי המדינה, ואמורות להיות בקיאות ברזי דיני הביטוח, ובכלל זה בחובת עריכת ביטוחים לכלי רכב מנועיים? האם זה באמת משנה לצורך העניין האם למבוטח יש או אין מחלקה משפטית משלו?

יתרה מכך: לחברות הביטוח יש כידוע אינטרס מובהק למכור כמה שיותר פוליסות ביטוח חובה, וזאת בין אם מדובר בכלי רכב מנועיים שחובה לבטחם לפי החוק, ובין אם לאו. עם זאת, הטענה לפיה יש לפטור את חברות הביטוח מהאחריות לבדיקת חובת עריכת ביטוח החובה לגבי כלי רכב מנועי מסויים, ולהטיל אותה על כתפי המבוטח, שמצויד בייעוץ משפטי משלו, עלולה להוות פתח ליצירת תמריץ מסוכן מבחינת חברות הביטוח לניצול אי הבנה משפטית של המבוטחים או לשידול למכירת פוליסות מיותרות למבוטחים, וזאת מתוך ידיעה שהן לא תישאנה בכל אחריות לכך, ואידך זיל גמור.

[ת"א (ת"א) 1686/03 אל על נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ והפניקס]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום תאונות דרכים

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך