האם עבירה על הגבלות רישיון נהיגה שוללת זכאות לפיצויים?

האם ייתכן שנפגעים בתאונת דרכים המערבת נהג ללא רישיון נהיגה מתאים לא יהיו זכאים לפיצויים? בית המשפט נדרש לסוגיה ופסק בתבונה כי בהחלט יש מקום לפיצוי.

תאונה ללא רישיון

נהגת בעלת רישיון נהיגה חדש המוגבל לרכב אוטומטי בלבד היתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית בעת שנהגה ברכב בעל תיבת הילוכים ידנית. הנהגת נהרגה והנוסעת ברכב נפגעה. האם לנהגת שנפגעה לא עומדת הזכות לפיצויים על נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים (הפלת"ד), משום שהנהגת הפוגעת הפרה את תנאי רישיון הנהיגה שלה? לשם כך יש לבחון סוגיה עקרונית יותר – האם הפרת תנאי רישיון הנהיגה כמוה כנהיגה ללא ביטוח חובה, שהוא סייג [סעיף 7(3)] בפלת"ד? והאם הנהגת האשמה, או יורשיה, זכאית בכלל זה לפיצויים? משום שבחוק אין תשובה ברורה, נדרש בית המשפט להחליט בדיוק בסוגיה זו.

האם הפרת תנאי רישיון הנהיגה מקנה כיסוי ביטוחי?

בנובמבר 1999 נסעה הגברת אנה לוין, רופאה כללית במקצועה, ברכב פרטי בו נהגה הגב' סימה אבדולייב ז"ל, כשלפתע סטה הרכב והתנגש בצד הדרך. הגב' אבדולייב נהרגה במקום וגברת לוין נפגעה. בשל הנזקים שספגה בתאונה, תבעה הגברת לוין את חברת הביטוח הפניקס, בה היה מבוטח רכבה של אבדולייב, את אבנר, איגוד לביטוח נפגעי רכב, ואת קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים [ראו בנוסף: נפגעת בתאונת דרכים? אלו הגורמים האחראים לפיצוי].

חשוב לציין שהגברת אבדולייב החזיקה ברישיון נהיגה ברכב פרטי, בו צוינו שתי מגבלות: נהגת חדשה ונהיגה על רכב אוטומטי בלבד. הרכב בו נהגה היה רכב פרטי בעל תיבת הילוכים ידנית.

התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה ונידונה על ידי כבוד השופטת אסתר דודקביץ. חברת הפניקס ואבנר טענו כי משום שהנהגת נהגה ברכב ידני למרות המגבלה המצוינת ברישיון, הרי שרישיון הנהיגה לא היה תקף ולכן אין כיסוי ביטוחי.

לטענתן, ההבדל בין רכב בעל תיבת הילוכים ידנית ורכב אוטומטי הוא מהותי כל כך שניתן לראות בהם שני סוגים שונים של רכבים. עוד טענו כי בעוד שבתקנות התעבורה אין הפרדה בין רכב בעל תיבת הילוכים ידנית ורכב אוטומטי, יש בכל זאת הבדלים משמעותיים בתהליך ההכשרה ובמבחן השליטה ("טסט") ולכן יש לסווג אותם כסוגי רכבים שונים.

הנתבעת השנייה, קרנית, הסכימה שהמגבלה לנהיגה ברכב אוטומטי בלבד היא מהותית אך זהו אינו המבחן הראוי לקביעת זכאות לפיצויים לפי סעיף 7(3) לפלת"ד. טענה שהנהגת נהגה עם רישיון תקף ולא הפרה את הוראות הפוליסה. יתרה מכך היא נסמכה על פסיקת בית המשפט העליון שקבע כי את הסעיף הזה יש לייחד אך ורק למקרים חמורים בהם יש שוני מהותי בממדיו של הרכב ושוני בדרגת הרישוי הנדרשת לנהיגה.

החלטת בית המשפט קובעת את הזכאות לפיצויים

למעשה בית המשפט נדרש לפסוק רק בשאלת החבות. כלומר להחליט במצב העניינים בו נהגה הנהגת ללא רישיון אם היא זכאית לפיצויים על פי הפלת"ד או לא. השאלה היא האם המקרה מתאים לסעיף 7(3) לפלת"ד שקובע כי "מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה", ואז אין זכאות לפיצוי מתוקף הפלת"ד, או אם הוא אינו מתאים ואז קיימת זכאות. במילים פשוטות: אם רישיונה תקף תהיה זכאית לפיצויים מחברת הביטוח ואם לא הרי שתהיה זכאית לפיצויים מטעם קרנית.

מכיוון שתכלית סעיף 7(3) היא הרתעתית, כלומר נועדה להעניש ולהרתיע את מי שנוהג ללא רישיון ומגדיל את הסיכונים על הכביש. בחינת ההלכה הפסוקה, מגלה העדפה לפירוש צר של סעיף זה בשאלות הנוגעות לזכאות לפיצויים. כלומר בחינה עניינית ומצמצמת לסוגיה האם לנהג יש רישיון לנהוג בסוג הרכב המדובר ולא בחינה של אופן השימוש ברכב, או העמידה במגבלות המצוינות ברישיון (כמו: מגבלת נהג חדש, הבדלים בין תיבות הילוכים, שימוש במשקפיים וכיוצא באלה).

לדברי השופטת, במקרה בו מדובר בסייג ברישיון שלא נוגע לסוג הרכב לא תאבד הזכאות לפיצויים מתוקף הפלת"ד, אם כי המפר יהיה חשוף לענישה פלילית מכוח דיני התעבורה. כלומר אם הנהג עבר על מגבלות הרשומות ברישיון הנהיגה שלו הוא חשוף לענישה פלילית בגין העבירה, אך אם נהג בסוג רכב המתאים לרישיון הנהיגה הוא זכאי לפיצויים. כלומר, אם נהג על אופנוע בעוד הרישיון שלו הוא לרכב פרטי אין כיסוי ביטוחי, אך אם נהג ברכב פרטי והוא נושא רישיון נהיגה לרכב פרטי והתאונה נעשתה ברכב פרטי הוא זכאי לפיצויים, שתכליתם סוציאלית, גם אם עבר על המגבלות הרשומות ברישיון.

אחרי בחינת טענות הצדדים ויישום הלכת בית המשפט העליון, פסקה השופטת דודקביץ, כי במקרה זה רישיון הנהיגה של הנהגת התאים לדרגת רישוי הרכב (02) וגם למאפיינים הפיזיים של הרכב. לכן קבעה השופטת כי הנהגת המנוחה היתה זכאית לפיצויים מתוקף הפלת"ד וכי נהגה ברכב המותר לה על פי דרגת רישיונה. לכן פסקה כי גם לגברת לוין זכות לקבל פיצויים מחברות הביטוח המבטחות בשל הנזקים שספגה בשל תאונת הדרכים.

פסק דין זה הוא דוגמא לא רק ליישום ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, שהלכה למעשה מחייבת את הערכאות המשפטיות הנמוכות ממנה, אלא גם לשמירה על האיזון ההכרחי בין הרצון להרתיע נהגים מחד ועם זאת לשמור על העקרונות הסוציאליים המנחים את הפלת"ד מאידך.

[ת"א 5652-08-07 לוין אנה נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום תאונות דרכים

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך