נזקי גוף הנגרמים במהלך גניבה

האם נזקי גוף הנגרמים תוך כדי ועקב ניסיון למנוע גניבת רכב נמנים על המקרים המוכרים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים? עורכי הדין אלמוג-שפירא משיבים. עיינו בסקירה החשובה. 

גניבת רכב

הגדרת המונח תאונה בחוק

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הינו חוק המגן על אנשים שנפגעו כתוצאה מתאונת דרכים ומאפשר להם לתבוע פיצויים בגין נזקי הגוף אשר נגרמו להם בזמן התאונה.

לחוק הגדרה רחבה למונח "תאונת דרכים" והיא כוללת בתוכה כל "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", לרבות מאורע שנתרחש עקב התלקחות הרכב, מאורע שארע עקב ניצול הכוח המכני של הרכב וכן נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב.

עברתם תאונה? בחנו כעת את זכויותיכם בעזרת עורכי דין: פורום תאונות דרכים.

חריג: נזק במתכוון

והנה, חרף ההגדרה הרחבה המאפשרת מתן פיצוי לנפגעים רבים מתאונות דרכים, ישנו חריג בחוק (חזקה ממעטת) הקובע כי לא ייחשב כתאונת דרכים "מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם". פרשנות לחריג זה התעוררה בפסיקה כאשר נאלצו השופטים להתמודד עם הסוגיה האם נזקי גוף שנגרמו לאדם במהלך גניבת רכבו על ידי אחר נחשבים כ"מעשה שנעשה במתכוון" והאם יש לפרש אירוע זה כתאונת דרכים.

בפסק דין שניתן בעליון ביום 1.8.11 (ע"א 1510-09 קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' יוסף בר ששת), קבע בית המשפט כי גניבת רכב על ידי טרמפיסט אינו סיכון הנובע באופן רגיל מהשימוש ברכב למטרות תחבורה, ולכן אין לפרש אירוע זה כתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ואין לתת פיצויים לנהג אשר רכבו נפגע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו תוך כדי האירוע.

במקרה המדובר, נהג אדם (יוסף בר ששת) ברכבו ואסף טרמפיסט. בשלב כלשהו של הנסיעה, דחף הטרמפיסט את הנהג ודחק אותו ממושב הנהג תוך שהוא נוהג במהירות על מנת להימלט עם הרכב. הנהג, אשר ניסה להציל את רכבו נתפס בדלת האוטו אך לאחר נסיעה מהירה של כמה מטרים נפל על הקרקע ונפצע.

בתביעה שהוגשה על ידי הנהג לבית משפט השלום כנגד קרנית קיבל בית משפט השלום את טענת הנהג כי התאונה נחשבת כתאונת דרכים תוך שהוא קובע כי כדי לטעון ל"כוונה" במובנה על פי החוק יש להוכיח כוונה ספציפית וברורה לפגיעה בגופו של אדם. בשל העובדה שגנב הרכב התכוון לגנוב את הרכב בלבד ולא התכוון באופן ממוקד לפגוע בנהג, יש לפרש בצמצום את המושג "כוונה",  ולתת לנהג את הפיצויים המגיעים לו משום שהדבר מהווה תאונת דרכים על פי החוק.

העליון: פגיעה במכוון במהלך גניבת רכב אינה מכוסה בחוק

על החלטה זו של בית המשפט ערערה קרנית לבית המשפט המחוזי, שם קיבל בית המשפט את ערעורה וקבע כי אמנם מטרתו הסופית של הגנב הינה גניבת הרכב, אך מטרה זו אינה עומדת לבדה משום שכדי לקדמה עליו לפגוע בנהג, וזאת עשה תוך כוונה ברורה. בית המשפט הוסיף וקבע כי גניבת רכב על ידי טרמפיסט אינו סיכון הנובע באופן רגיל מהשימוש ברכב למטרות תחבורה, ולכן יש להחיל במקרה זה את החזקה הממעטת בהגדרת תאונת דרכים.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי ערער הנהג הנפגע לעליון, אך ערעור זה נדחה על ידי השופטים.

מקרה דומה ארע לרבקה אליצור, נהגת אשר במהלך נסיעה לביתה סימן לה נהג רכב שנסע במקביל כי יש לה תקר בגלגל. רבקה עצרה את רכבה בצד הכביש וירדה ממנו (כאשר רכבה ממונע) במטרה לבדוק את הגלגל. תוך שהיא יוצאת ממכוניתה אדם אחר שעמד בסמוך סימן לה כי הבעיה היא בחזית הרכב, וכשהלכה רבקה לכיוון חזית הרכב כדי לבדוק את פשר הבעיה נכנס למכוניתה הגנב החל בנסיעה. רבקה נפלה על מכסה המנוע ונשארה עליו תוך שהגנב נוהג ברכב במהירות. לאחר עשרות מטרים של נסיעה נפלה רבקה על הקרקע וספגה חבטות קשות.

בתביעה שהגישה רבקה לבית משפט השלום מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, דחה הרכב השופטים את תביעתה של רבקה תוך שהוא קובע כי אין המדובר בתאונת דרכים. ערעורה של רבקה למחוזי נתקבל והוחלט כי הדבר מהווה תאונת דרכים ויש לפצות את רבקה לפי חוק הפלת"ד אך בערעור שהוגש לעליון (רע"א 6284/10 קרנית- הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' רבקה אליצור) התהפכה ההחלטה על פיה ובית המשפט קבע ברוב דעות כי מטרת הגנב היתה "להיפטר" מהנהגת שנאחזה ברכבה ולהימלט עם הרכב הגנוב, תוך שאין חולק כי הגנב הבחין בנהגת וניסה להפילה. לפיכך קבע בית המשפט העליון, נחשב הדבר כ"כוונה" המהווה את החזקה הממעטת שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד ולכן אין האירוע עונה להגדרת "תאונת דרכים" בהגדרתה בסעיף 1 לחוק ואין לפצות את נהגת הרכב לפי חוק זה.

ביקורת כנגד הפסיקה

הנה כי כן, עיננו הרואות את פסיקת בית המשפט הנכבד בכל הקשור לנזקי גוף הנגרמים לאדם בעת שרכבו נגנב והוא מנסה להיאחז ברכבו ואולי למנוע בכך את גניבת הרכב. פסיקה זו של העליון ייתכן ואינה מובנת לרבים מאיתנו, שלא מבינים מדוע לא משלמים לאדם אשר אך טבעי כי ינסה להיאחז ברכבו ולנסות למנוע את גניבתו, ומדוע לאותו אדם אשר נפגע כתוצאה ממעשה זה לא משולם כל פיצוי, שיוכל אולי להקל ולו קצת, על כאבו.

לאור הפסיקה האמורה, אל לאדם לנסות בצורה זו למנוע את הגניבה בלתי נמנעת, לעיתים, שכן הנזק לרכב שנגנב הינו בר פיצוי וברוב המקרים חוסה תחת הכיסוי הביטוחי של חברות הביטוח, שמשלמות פיצויים עבור הרכב שנגנב.

לנו, כבעלי רכב, לא נותר אלא לקוות כי לא יגנבו את רכבנו ואם ייווצר מצב בו ינסה גנב לקחת את רכבנו, עלינו לשים בראש מעייננו באותו רגע את עצמנו ואת גופנו ולא לנסות למנוע את הגניבה מעבר ליכולתנו הסבירות, שכן מי שעלול להיפגע בכך, זה אנו בלבד.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום תאונות דרכים

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך