נפילה ממשאית מנוף הוכרה כתאונת דרכים

נהג משאית מעד ונפל בעת ירידה מהרכב לאחר העמסת מטען. בית המשפט הכיר באירוע כתאונת דרכים וקבע כי יש לפצות את הנהג על נזקיו.

משאית מנוף

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חוק הפלת"ד) קובע, כי תאונת דרכים היא אירוע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. בנסיבות אלה זכאי הנפגע לפיצוי על נזקיו. האם נפילה בעת ירידה ממשאית חונה לאחר העמסת מטען על המשאית עונה על ההגדרה הנ"ל, על אף שהאירוע לא התרחש במהלך נסיעה?

במקרים מסוימים, אכן כן, כפי שקבע לאחרונה, בית משפט השלום בחיפה. בפסק דין שניתן בתביעה שהגיש נהג משאית נגד מנורה חברה לביטוח, בעקבות אירוע כאמור, הכיר בית המשפט בנפילת הנהג מהמשאית כתאונת דרכים, מהנימוק שבמקרה הנדון, סידור המטען במשאית נועד לאפשר את הובלת המטען בבטחה בעת הנסיעה, ולכן הירידה מהרכב לאחר הטעינה נעשתה למטרות תחבורה.

עיגון המטען נועד למנוע סיכון תעבורתי

בין הצדדים לתיק התגלעה הן מחלוקת עובדתית באשר לנסיבות האירוע והן מחלוקת משפטית בשאלה אם מדובר בתאונת דרכים או לא.

במישור העובדתי, קיבל בית המשפט את גרסת התובע, לאחר בחינת העדויות בתיק. לפי גרסה זו, התובע הגיע עם המשאית מסכנין לחיפה בהזמנת קבלן שביקש פינוי מטען, ואז העמיס את המטען על ארגז המשאית באמצעות המנוף וקשר וסידר אותו על הארגז. לאחר שעלה למשאית כדי לנסוע חזרה לסכנין, הבחין בבליטה של מריצה שהועמסה על הארגז, והחליט להזיז אותה למקום בטיחותי יותר כדי שלא תעוף מהארגז במהלך הנסיעה. לכן, עלה שוב לארגז המשאית וסידר את המריצה מחדש. במהלך ירידתו מהארגז, החליק ונפל מעבר לדופן הארגז.

על בסיס עובדות אלה ניגש בית המשפט להכרעה במחלוקת המשפטית ובחן אם התאונה אירעה בעת שימוש ברכב מנועי, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, ואם השימוש נעשה למטרות תחבורה, כנדרש בחוק על מנת שהאירוע יוגדר כתאונה דרכים.

בהקשר זה הבחין בית המשפט בין נפילה מקרית במהלך סידור המטען על הארגז לבין נסיבות המקרה הנוכחי. לדברי השופט יואב פרידמן, לו היה האירוע מתרחש במהלך סידור המטען ניתן היה לומר כי אין זה שימוש ברכב מנועי, שכן אפשרות זו אינה נמנית בהגדרת שימוש ברכב מנועי בחוק. ואולם, בהגדרה נאמר מפורשות כי "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו", היא בגדר שימוש ברכב מנועי. כיוון שבמקרה הנדון התאונה אירעה לאחר שהסתיים שלב סידור המטען, כשהתובע החל בירידה מהמשאית, מתקיים התנאי של שימוש ברכב מנועי.

האם שימוש זה נעשה למטרות תחבורה? גם על כך השיב השופט בחיוב, שכן, "עיגון המטען לצורך הגבלתו באופן בטיחותי במהלך הנסיעה ולקראת הנסיעה קשורה באופן הדוק לתהליך ההובלה, והיא מקיימת את מטרות התחבורה".

את מסקנתו זו תמך בדוגמאות מהפסיקה, שגם בהן הוכר עיגון מטען כפעולה חיונית, שאומנם לא נועדה להבטיח את בטיחות הרכב עצמו, אך נועדה למנוע סיכון תעבורתי שייווצר מהשימוש התעבורתי ברכב, אלמלא העיגון. עוד הדגיש , כי מתקיים קשר סיבתי ברור בין נפילת התובע מהמשאית  לבין השימוש ברכב למטרות תחבורה, שכן מדובר ב"סיכון שהתממש הקשור בטבורו ליעד התעבורתי של הובלת המטען בבטחה, לו משמשת משאית מנוף מעצם מהותה".

נוכח זאת, הכיר השופט באירוע הנדון כתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפלת"ד, והורה לצדדים להגיש ראיות לגבי גובה הנזק הנגרם לתובע כתוצאה מנפילתו, לשם חישוב הפיצויים המגיעים לו.

[תא (חי') 32447-04-16 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ]