פסק דין: גם חברת כוח האדם אחראית לתאונת עבודה של עובד

עובד מטבח שהועסק מטעם חברת כוח אדם נפל מקומה חמישית במקום העבודה. בית המשפט קבע כי החברה אחראית לפצות את העובד, מכיוון שלא וידאה מראש כי תנאי העבודה במקום בטיחותיים דיים.

פגיעה ביד

האם חברת כוח אדם, ששולחת מי מעובדיה למקום עבודה מסוים, אחראית לנזק שנגרם לעובד כתוצאה מתאונת עבודה שמתרחשת במהלך עבודתו? מסתבר שהתשובה לשאלה זו עשויה להיות חיובית. כך עולה מפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים בתביעת נזיקין שהגיש עובד של חברת כוח אדם נגד החברה.

בית המשפט דן בשאלת אחריותה של חברת כוח אדם ששלחה את אחד מעובדיה לישיבה דתית, בה הועסק כעובד מטבח. באחד בימי עבודתו, כאשר העמיס העובד מגשי מזון על כננת – מעין מעלית קטנה המופעלת באמצעות כבלים ומנוע – השתחרר אחד הכבלים בכננת, והעובד נפל עם הכננת מהקומה החמישית ארצה ונפצע בידו ובכתפו. בפסק הדין נקבע כי אמנם הישיבה התרשלה (בכך שלא דאגה לבטיחות הכננת), ולכן אחראית לרוב נזקו של העובד. יחד עם זאת, גם חברת כוח האדם אחראית לחלק מנזקו של העובד מכיוון שלא וידאה שתנאי הישיבה בעבודה בטיחותיים דיים.

חוות דעת המהנדס חיזקה את גרסת התובע

בשלב הראשון בחן בית המשפט את גרסאות הצדדים לתיק ביחס לעובדות אירוע התאונה. העובד טען כי בעת העמסת מגשי המזון על הכננת בחדר האוכל רק התכופף אל עבר הכננת, אך לא נכנס אליה. לטענתו, הוא נשמט לתוך הכננת בעקבות חבטה שחש בגבו, כתוצאה מהשתחררותו של אחד הכבלים, שבאמצעותם מחוברת הכננת למטבח שבקומה הראשונה, וכך נפל עם הכננת למטה. הישיבה, לעומת זאת, שהיתה נתבעת הנוספת בתיק לצד חברת הכוח האדם, טענה כי העובד נכנס מיוזמתו לכננת עוד בטרם התאונה, על אף שידע כי הדבר אסור.

אחרי שבחן את העדויות בתיק, וכן את חוות דעתו של מהנדס מטעם משרד התמ"ת שחקר את אירוע התאונה, הכריע בית המשפט לטובת גרסת העובד וקבע כי הוא מאמין לו שלא נכנס לכננת מיוזמתו. בית המשפט קיבל גם את מסקנת המהנדס שקבע כי התאונה אירעה כתוצאה מפגם במנגנון התילוי של הכננת, "אשר נבנה ותוחזק ברמה ירודה". בפסק הדין צוין כי חוות דעתו של המהנדס מחזקת את גרסת התובע בדבר החבטה שהפילה אותו לתוך הכננת, בייחוד נוכח העובדה שהתובע מסר גרסה זו כבר בחקירתו הראשונית במשטרה, מבלי שיכול היה לדעת מה יהיו ממצאי המהנדס.

מי אחראי: המעביד או המעסיק?

ראשית בחן בית המשפט את מידת אחריות המעסיק לתאונה (הישיבה), וקבע שאכן הישיבה (בתור המעבידה בפועל של העובד) הפרה את חובת הזהירות ולא סיפקה לעובדיה סביבת עבודה בטוחה. נמצא כי היא לא דאגה לכך שהכננת תיבדק על ידי בודק מוסמך, כפי שמוטל עליה לעשות על פי החוק. לו היתה הכננת נבדקת, נקבע, יש להניח שהליקויים בה היו מתגלים מבעוד מועד.

לצד זאת קיבל בית המשפט את טענתו של התובע כי גם לחברת כוח האדם יש אחריות לתאונה. לאחר שבחן את הפסיקה בנושא זה, קבע כי "על מעסיק, שהוא חברת כוח אדם, מוטלת החובה לוודא שהמקומות אליהם הוא שולח את עובדיו עומדים בסטנדרטים של בטיחות". לגבי המקרה הנדון, קבע כי "לא ניתן לומר שהמעסיק יכול היה לסמוך בעיניים עצומות על הישיבה". בהמשך לכך, צוין בפסק הדין, כי "לא ניתן לומר שהמעסיק יצא ידי חובתו כלפי העובד, שנשלח על ידו לעבוד במקום בו הוא עלול היה לצנוח מגובה חמש קומות יחד עם כננת לשינוע סחורה".

מבחן האשם המוסרי

האם הישיבה וחברת כוח האדם נושאים באחריות זהה לתאונת העבודה? על כך השיב בית המשפט בשלילה, וייחס את מרב האחריות לתאונה לישיבה, בנימוק כי ב"מבחן האשם המוסרי" חלקה בתאונה גדול מחלקה של חברת כוח האדם. בעוד החברה רק עצמה עיניה מלבדוק את תנאי ההעסקה בישיבה, נאמר בפסק הדין, הישיבה היא מי שייצרה את סביבת העבודה הלא בטוחה וגם מי שהיתה אמורה להדריך את העובדים בדבר כללי הבטיחות ולפקח עליהם.

לאחר שקבע כי הישיבה נושאת באחריות ל-90 אחוזים מנזקו של התובע, בעוד חברת כוח האדם נושאת באחריות לעשרה האחוזים הנותרים, בחן בית המשפט את שאלת היקף הפיצוי. נוכח קביעתו כי התובע נותר עם נכות רפואית צמיתה בשיעור של 12 אחוזים, העמיד בית המשפט את שיעור הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו השונים על כ-424 אלף שקלים. עם זאת, מאחר שלפי הדין יש להתחשב גם בסכום התגמולים שמקבל התובע מהביטוח הלאומי בעקבות פציעתו, הטיל בית המשפט על הישיבה לפצות את התובע בכ-95 אלף שקלים ואילו את חברת כוח האדם חייב לשלם לתובע כ-5.5 אלף שקלים.  כמו כן, הוטל על הנתבעות להוסיף לפיצוי גם שכר טרחה והוצאות משפט.

[תא (י-ם) 30917-07-10 ל. כ. נ. נ' בית מדרש גבוה לתורה עטרת ישראל ואח']