המחוזי: הפועל לא אשם בתאונת העבודה

הכשרה חברה לביטוח טענה בערעור כי יש לייחס אשם תורם לפועל מתכת שנפגע בתאונת עבודה ולהפחית מהפיצוי שנפסק לו בערכאה הראשונה, אך הערעור נדחה.

מלגזן

מלגזן במקצועו, החל לעבוד כפועל ייצור במפעל במתכת בגיל 54, וכעבור פחות מחודש נפלו עליו במהלך עבודתו פרופילים מברזל במשקל של מאות קילוגרמים. בעקבות תביעה שהגיש נגד המעסיק, המפעל והחברה המבטחת את המפעל, קבע בית משפט השלום בחיפה כי מדובר בתאונת עבודה שאירעה בשל רשלנות המעסיק, ופסק לתובע פיצויים בגין פגיעה ברגלו הימנית בתאונה.

בערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה, טענו הנתבעות כי יש להפחית מהפיצויים שנפסקו, שכן התובע הגיע למקום התאונה בלי שנדרש לכך ועל כן יש לייחס לו אשם תורם. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי אין לייחס לעובד אשם תורם שכן התאונה אירעה בשל רשלנות המעביד, שלא נקט אמצעי זהירות כדי לשמור סביבת עבודה בטוחה, ולא בשל רשלנות העובד.

הפרופילים הוצבו ללא קשירה ועיגון

בערכאה הראשונה טען התובע, כי ביום התאונה עסק במיון פרופילים של מתכת, שהונחו על גבי קרשים, בערימה בגובה של כמטר אחד, ללא תמיכה, קשירה או עיגון, מלבד ניילון נצמד בקצוות. לדבריו, תוך כדי המיון נפלה ערימת פרופילים על רגלו הימנית ועקב כך נפגעה ברכו הימנית.

הנתבעות: מנהלת המפעל והכשרה חברה לביטוח, טענו, לעומת זאת, כי התובע לא עסק במיון הפרופילים, אלא עובד בכיר ועובד נוסף, וכי הבכיר הבחין בחוסר יציבות של הפרופילים והתריע על כך בפני שאר העובדים שנכחו במקום, לרבות התובע. עם זאת, בניגוד ליתר העובדים, התובע לא הספיק "לברוח" ונפגע מעגלה שהפרופילים דחפו אותה בעוצמה לעברו.

בית משפט השלום לא ייחס למחלוקת עובדתית זו חשיבות, שכן שתי הגרסאות גם יחד מלמדות שערימת הפרופילים הוצבה "ללא קשירה ראויה וללא עיגון כלשהו, באופן שיוצר סיכון ממשי בעת הזזת הפרופילים, כי העובדים לא היו מצוידים באמצעי מיגון כלשהם ואף העגלה הייתה בלתי בטיחותית". אי לכך, פסק בית המשפט כי בין אם התובע עסק במיון פרופילים ובין אם עמד במקום כצופה, קמה לנתבעים אחריות נזיקית בתאונת העבודה כלפיו, כפועל יוצא של העדר סביבת עבודה בטוחה.

בערעור לבית המשפט המחוזי לא חלקו הנתבעות על הקביעה בדבר עצם אחריות המפעל לתאונה, אך חזרו על טענה שנדחתה בערכאה הראשונה, שלפיה יש לייחס לעובד אשם תורם לתאונה, כיוון שעמד במקום ללא סיבה ממשית, למרות שהוזהר לעזוב את המקום.

כשהמעביד יוצר סיכון, אין אשם תורם

גם בית המשפט המחוזי לא הכריע במחלוקת בדבר נסיבות התאונה ובחן את שאלת האשם התורם מתוך הנחה שהעובד לא עסק במיון פרופילים, אלא עמד בצד ונפגע מהעגלה. לדבריו, גם בנסיבות אלה, אין מקום לקבל את טענת המערערות בדבר אשם תורם מצד העובד.

ראשית, צוין בפסק הדין, אף אם העובד עמד במקום "סתם כך", הדבר אינו עולה כדי רשלנות, שהרי המפעל אמור להיות מקום בטוח, שעובד יצור יכול לעמוד בו ליד עמדת מיון פרופילים מבלי להיחשב לרשלן. כמו כן, "לא יעלה על הדעת להעלות טענה בדבר אשם תורם כלפי עובד ייצור במפעל בשל שהוא לא הספיק לברוח מספיק מהר, או בכלל".

שנית, לפי ההלכה הפסוקה, יש להבחין בין מקרה שבו נגרם לפועל נזק בשל סיכון בלתי מחושב ממשי שנטל בעת עבודתו, לבין מקרה שבו הסיכון נוצר כיוון שהמעסיק לא נקט אמצעי זהירות.

במקרה הראשון, ייתכן כי ייוחס לעובד אשם תורם, אך במקרה השני, האשם כולו מיוחס למעסיק, "לרבות בשל הפער בין העובד למעבידו ויכולתו הרבה יותר של המעביד למנוע את הנזק". כמו כן, יש לקחת בחשבון את ניסיונו של העובד ומידת היכרותו עם מקום העבודה ותהליכי העבודה. יישום הלכה זו על נסיבות המקרה הנוכחי, נקבע, מחייב את המסקנה כי אין לייחס לתובע אשם תורם.

הפיצוי לא גבוה מדי

המערערות חלקו בערעור גם על גובה הפיצוי שנפסק לעובד: 430 אלף ש"ח, בניכוי תקבולים עתידיים מהביטוח הלאומי בסך 334 אלף ש"ח, ועל קביעת הערכאה הראשונה כי שיעור נכותו עוד על 30 אחוז. בין השאר טענו, כי מדובר כיום באדם בן 61 שהשתכר מתחת לשכר הממוצע במשק, וכי נקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 10 אחוז בלבד. לכן הפסדי ההשתכרות העתידיים שלו אינם אמורים להיות גבוהים ואין לקבוע לו נכות תפקודית גבוהה.

גם טענה זו נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי, שקבע שאומנם הפיצוי הוא "על הצד הגבוה", אך אין מקום להתערב בהכרעת בית המשפט קמא. הודגש כי נותרו לעובד שש שנים עד גיל הפרישה, וכי דווקא בשל גילו ויתר נתוניו, וכיוון שעבודת המלגזן כרוכה בהפעלת כוח על הרגל שנפגעה, יש בסיס להערכה כי מגבלתו הרפואית תקשה עליו לחזור למעגל העבודה. עוד צוין, כי לא תמיד יש זהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית לצורך חישוב גריעה מכושר השתכרות עתידי.

אשר על כן, אישר בית המשפט את קביעת הערכאה הראשונה בדבר גובה הפיצוי וחייב את  המערערות לשלם לעובד סך של 95 אלף ש"ח בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

[עא (חי') 16950-02-18 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' סשה מישייב]