במערכת המשפט הישראלית, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט נתפס לעיתים כ "אורים ותומים". דינמיקה זו יכולה להביא להחלטות קריטיות שמשפיעות על חייהם של נפגעים, ולכן חשוב להבין את המשמעויות, האתגרים והאחריות שמוטלת על המעורבים בתהליך.
כידוע, בתיקים משפטיים רבים המתנהלים בבתי הדין בכל הקשור עם תאונות עבודה נוהג בית הדין למנות מומחה רפואי מטעמו לבחינת הקשר הסיבתי שבין הנזק שנגרם לעובד ומקום עבודתו.
בימים אלה דן בית הדין הארצי לעבודה בערעור שהוגש על ידי רעייתו וביתו של המנוח פלוני זכרו לברכה נגד המוסד לביטוח לאומי.
הסוגיה אשר עמדה בפני בית הדין האזורי לעבודה היא האם התקף אסטמה בו לקה המנוח לאחר ישיבה סוערת בעבודה, אשר לטענת רעייתו וביתו הוביל למותו, הוא בגדר פגיעה בעבודה כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי.
בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בשלילה, בהתבסס על חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית הדין.
על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בניסיון לפסול את חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית הדין, ולמנות מומחה אחר.
במסגרת החלטתו, התייחס בית הדין הארצי לעבודה לשאלה מהו המשקל שיש לתת לחוות דעת של מומחה רפואי המתמנה על ידי בית הדין, בין השאר במסגרת בירור של תביעות תאונות עבודה. בדחותו את הערעור שהוגש על ידי רעייתו וביתו של המנוח ז"ל, קבע בית הדין הארצי בפסק דינו כי יש ליתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה הרפואי המתמנה על ידי בית הדין.
בעניין זה חזר בית הדין הארצי על ההלכה כי המומחה הרפואי הוא ה "אורים והתומים" המאיר את עיני בית הדין בשטח הרפואי, וכי במידה ועל פניה, אין בחוות הדעת פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה, אין בסיס לפסילתה.
עוד מזכיר בית הדין הארצי הלכות קודמות לפיהן במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין, יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.
כשבית הדין מקבל את חוות הדעת הרפואית כמקור מובהק לאמת
קביעה זו מעלה את השאלה האם יש טעם או ערך בעריכת חוות דעת רפואית של נפגעי תאונות עבודה המבקשים לממש את זכויותיהם בבית הדין, מקום שממילא ימנה בית הדין בנסיבות המתאימות מומחה מטעמו וייחס לחוות דעתו משקל מכריע. והאם לא נכון יהיה לומר כי בית הדין הוא זה שאמור להיות ה"אורים ותומים", היינו להאזין לקביעת המומחה ולהסיק את המסקנות המתבקשות? על שאלה זו אין בכוונתנו להכביר במילים, אך דומה כי זה הדבר המתבקש והראוי בבירור זכויות במסגרת הערכאות השיפוטיות. אין כל סיבה כי זכויותיו של נפגע יופקדו בידי מומחה (מבלי לנקוט חלילה בשמו של מומחה כזה או אחר) אשר מסקנותיו לעיתים ידועות מראש.
לגופו של עניין, קבע בית הדין הארצי כי במקרה דנא אין מקום לפסילת חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין האזורי.
המומחה קבע כי התקף האסתמה שארע למנוח ז"ל לא היה קשור ללחץ נפשי אשר מקורו בעבודה, אלא לגורמים אחרים הקשורים לעברו הרפואי של המנוח. בחוות דעתו, קבע המומחה כי המנוח ז"ל היה חולה באסטמה קשה לא מאוזנת אשר החמירה טרם פטירתו וכי האירוע הסופני היה התקף אסמטי קשה, חוסר אספקת חמצן למוח שממנו לא התאושש. לסיכום קבע המומחה כי מדובר בחולה צעיר עם אסטמה קשה ביותר בלתי מאוזנת שפיתח התקף קשה שהביא למותו, ולכן אינו יכול לראות קשר בין עבודתו למותו.
סיכום והמלצות
גולשים יקרים, כפי שבוודאי הבחנתם, הליך קביעת הקשר הסיבתי במקרה של תאונות עבודה, מחלה או כל פגיעה אחרת הקשורה לעבודה, אינו פשוט כלל ועיקר. במסגרת הליך שכזה נתון גורל תביעתנו לקביעותיו של מומחה רפואי הממונה על ידי בית הדין. למרות שבתי הדין מעניקים משקל מכריע לחוות דעת המומחים הרפואיים הממונים מטעמם, אנו סבורים כי בכל מקרה ומקרה יש לשקול היוועצות עם מומחה רפואי מטעמכם. דבר זה, אף מומלץ קודם להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי או לבית הדין האזורי לעבודה.
זה המקום לציין, כי רק לאחרונה נפל מומחה זה במקרה אחר לתרגיל עוקץ של נפגע, כאשר נתן המומחה לבית הדין ולנפגע חוות דעת סותרות לאחר שפנה אליו הנפגע באופן פרטי. אמנם בית הדין גינה התנהגות זו הן מצד הנפגע והן מצד עורכי דינו, אולם יש בכך ללמד כי מומחה בית הדין אינו בהכרח ה "אורים והתומים".
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
