נהג המשאית נלחץ, לקה בשבץ והוכר כנפגע תאונת עבודה

בית הדין לעבודה קבע שיש קשר סיבתי בין אירוע מלחיץ שחווה נהג משאית במהלך עבודתו לבין אירוע מוחי שלקה בו, והעדיף את חוות דעת הרפואית שמיטיבה עם הנהג. 

אירוע מוחי של נהג משאית

לחץ זמן ומתח הם חוויות אופייניות במהלך יום עבודה. אך מה קורה כאשר עובד לחוץ לוקה בשבץ, כלומר באירוע מוחי? האם אירוע מוחי ייחשב לתאונת עבודה, שמזכה את העובד בתגמולים מהמוסד לביטוח לאומי?

שאלה כזאת עמדה בלב תביעה שהוכרעה לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. את התביעה הגיש נהג משאית במפעל, שהורו לו במפתיע להוסיף נקודת חלוקה לקו החלוקה הקבוע שלו. עקב כך נלחץ הנהג והתרגז וכעבור זמן קצר לקה באירוע מוחי. הביטוח הלאומי סירב להכיר באירוע המוחי כתאונת עבודה, אך בית הדין קיבל את תביעת הנהג, וקבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע המלחיץ שחווה בעבודתו לבין השבץ בו לקה, ולכן יש לראות באירוע המוחי משום תאונת עבודה.

שתי חוות דעת רפואיות שונות

לפי המתואר בפסק הדין, הנהג, כיום בן 60, לקה לפני כחמש שנים באירוע מוחי, במהלך יום עבודתו, לאחר שבבוקר אותו יום הגיע למפעל ארוחות בניר עציון בו הועסק, והודיעו לו באופן פתאומי כי עליו לספק סחורה לנקודת חלוקה נוספת בצריפין, שאינה נמצאת בקו החלוקה הרגיל שלו.

הנהג שחשש כי הוספת נקודת החלוקה בצריפין תגרור עיכובים במסירת המשלוחים לנקודות אחרות, וכי יצטרך להתמודד עם לקוחות זועמים, נתקף לחץ וכעס. הוא התעמת עם מנהל המשלוחים במפעל ובתחילה אף סירב לפתוח את דלתות המשאית לצורך העמסת סחורה. לבסוף, ציית הנהג להוראות המנהל ונוכח לחץ הזמן בו היה נתון, החל לסדר את הסחורה במשאית בעצמו באמצעות מלגזה ידנית, תוך הפעלת מאמץ פיזי חריג, במקום שפועל יבצע את ההעמסה באמצעות מלגזה חשמלית, כנהוג במפעל. תוך כדי כך חש הנהג סחרחורת וכאבי ראש והקיא מספר פעמים. לאחר מנוחה של כמה דקות, התיישב במושב הנוסע במשאית ולפתע חש חולשה בפלג גופו הימני ואז התעלף. הוא פונה לבית החולים ושם אובחן אצלו אירוע מוחי.

סלע המחלוקת בין הצדדים לתיק: הנהג והביטוח הלאומי, לא נגע להשתלשלות העניינים הבסיסית שהתרחשה ביום האירוע. הם הסכימו ביניהם גם כי השתלשלות זו היא בגדר "אירוע חריג" בעבודה, ועל כן המחלוקת צומצמה לשאלה אחת בלבד: האם יש קשר סיבתי בין האירוע המוחי שהנהג לקה בו לבין אותו אירוע חריג שקרה במהלך עבודתו? על מנת להכריע במחלוקת זו, מינה בית הדין שני מומחים רפואיים שונים, שכל אחד מהם הציג חוות דעת משלו בתשובה לשאלה שבמוקד הדיון. בעוד מומחה אחד, טען שאין בהכרח קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האירוע המוחי בו לקה הנהג, המומחית השנייה טענה שדווקא יש קשר סיבתי ישיר בין שני האירועים.

בתחום הביטחון הסוציאלי הספק פועל לטובת המבוטח

המומחה הראשון שמונה, הקנה בחוות דעתו משקל מכריע למחלת הלופוס עם תסמונת נוגדני אנטיפוספוליפיד, ממנה סובל הנהג, העלולה לגרום להיווצרות קרישים בכלי הדם. מומחה זה טען כי הסיכוי ללקות באירוע מוחי על רקע המחלות מהן סובל הנהג, גם ללא אירוע חריג בעבודה, הוא גבוה בהרבה מהסיכוי ללקות באירוע מוחי בעקבות אירוע חריג בעבודה, ללא מחלות רקע אלה. כמו כן, על אף שבחוות הדעתו קבע המומחה, כי ייתכן שיש סיכוי של 50% שהאירוע החריג בעבודה החיש את האירוע המוחי בו לקה הנהג, בהמשך, במענה לשאלות שהוצגו לו, שלל את האפשרות שהאירוע החריג בעבודה החיש את האירוע המוחי.

בניגוד לכך, המומחית השנייה הקנתה בחוות דעתה משקל מכריע לאירוע החריג שחווה הנהג בעבודתו וקבעה כי יש קשר סיבתי בין אירוע זה ו"רמת המתח והסטרס שנגרמו בעטיו" לבין האירוע המוחי בו לקה הנהג. המומחית סברה כי האירוע המוחי היה מתפתח אצל הנהג גם אילולא סבל ממחלת הלופוס, ונימקה זאת בכך שמחלת הלופוס אובחנה אצל הנהג שנים רבות לפני שלקה באירוע מוחי ובכך שהוא לקה בשבץ מוחי בסמיכות זמנים מידית לאירוע החריג בעבודתו.

כיצד ניתן להכריע בין חוות דעות שונות של מומחים שמונו שניהם ע"י בית הדין עצמו? במקרה זה, בית הדין החליט להעדיף את חוות הדעת של המומחית השנייה, ונימק את החלטתו באמצעות שני טעמים. ראשית, ציין בית הדין כי חוות דעת של המומחית "הינה קוהרנטית, מנומקת היטב וחד משמעית", לעומת חוות דעתו של המומחה, שנקט לשון מעורפלת יותר באשר לקשר האפשרי בין האירוע החריג בעבודה לאירוע המוחי. שנית, הסתמך בית הדין על ההלכה הפסוקה של בית הדין הארצי לעבודה, לפיה כשמתעוררת מחלוקת בין מומחים רפואיים שמונו ע"י בית הדין בשאלות של קשר סיבתי, יש "להכריע לפי פרשנות מתחום הביטחון הסוציאלי כך שספק פועל לטובת המבוטח".

[בל (חי') 33346-08-13‏]