במסגרת כתבה זו נסקור את תסמיני המחלה וכיצד היא נגרמת. בנוסף, בכתבה דוג' למקרה מהפסיקה של תביעה של Jולה במחלה שעברה ניתוח להסרת אבנים בכליות שכשל והותיר בה נזקים.
אבנים בכליות, או בשמם הלועזי Nephrolithiasis, הינה תופעה רפואית במסגרתה מופיעים אבנים בדרכי השתן ובכליות, זאת בעקבות הימצאותם של מלחים בריכוז גבוה בשתן. אותם מלחים גורמים להיווצרות גבישים המורכבים ממינרלים, אשר בעקבות כישלון הגוף בפירוקם, נוצרות האבנים. ישנם מצבים שבהם מופרשות האבנים מהגוף דרך מערכת השתן, אולם במידה והאבן גדולה מדי, היא עלולה ליצור מחסום במעבר השתן ולגרום לכאבים חריפים ואף לפגיעה חמורה בתפקודי הכליות.
הטיפול הרפואי המומלץ משתנה בהתאם לגודל האבן. כך, כאשר עסקינן באבן שגודלה קטן מחמישה מילימטרים, נוהגים הרופאים להמליץ על שתייה מרובה, בכדי להביא להוצאת האבן באמצעות השתן. לעומת זאת, כאשר מדובר באבן הגדולה משישה מילימטרים, הפרקטיקה הרפואית המקובלת היא טיפול על ידי גלים על קוליים, המפוררים את האבן לגרגירים המופרשים על ידי השתן. יחד עם זאת, כאשר מדובר באבנים גדולות במיוחד, נדרש טיפול פולשני, במהלכו חודרים לכליה ומרסקים את האבנים.
גברת שטיין סבלה מאבנים בכליות והופנתה בעקבות כך לטיפול ריסוק האבנים בבית החולים. לאחר ששלושה טיפולים לריסוק האבנים בכלייתה הימנית נכשלו, היא אושפזה לצורך ביצוע הניתוח החודרני (המכונה נפרוסטומיה). לאחר קבלת זריקה בידה, איבדה המטופלת את הכרתה ולאחר שזו שבה אליה, נאמר לה על ידי הצוות הרפואי כי עליה לעבור ניתוח מיידי שכן בוצעה בטעות חדירה לכיס המרה, אשר הובילה לזיהומים חמורים בבטנה. לאחר מכן נתברר לגברת שטיין כי היא סבלה משני נקבים בכיס המרה, אשר חייבו את כריתתו.
בעקבות מסכת האירועים המפורטת לעיל הגישה המטופלת כתב תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים, במסגרתו טענה כי בשל חוסר זהירות הצוות הרפואי המועסק על ידו, יש לחייבו לפצותה בסכום העולה כדי מאה וחמישים אלף שקלים.
בכתב ההגנה שהוגש על ידי בית החולים הנתבע מוכחשת כל רשלנות רפואית מצידו של הצוות הרפואי. לטענתו, האבן בכלייתה של התובעת הייתה גדולה מדי, באופן שחייב את הרופאים לנסות לרסקה באמצעות שימוש במחט עבה במיוחד. למרבה הצער, דקרה המחט את דפנות כיס המרה של המטופלת, עובדה שהובילה לטיפול מהיר ומיידי מצידו של הצוות הרפואי. על פי חוות הדעת הרפואית שהוגשה על ידי הנתבע, אמנם דקירת כיס המרה נעשתה בטעות, אולם לא כל טעות שמתבצעת במהלך ניתוח עולה כדי רשלנות רפואית. במקרה דנן הסיבוך שארע לתובעת הוא סיבוך שמתואר בספרות הרפואית, אשר יש לקחת אותו בחשבון במסגרת כל טיפול נפרוסטומיה.
חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעת מציירת תמונה שונה לחלוטין, אשר לפיה טעו הרופאים באופן שבו החדירו את המחט לגופה של המטופלת ובעשותם כאמור סטו לחלוטין מהסטנדרטים הרפואיים המקובלים ופגעו בצורה ישירה בכיס המרה של התובעת.
בית המשפט מקבל את תביעת רשלנות רפואית דנן ומאמץ את חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעת ואת עדות המומחים מטעמה. עוד קובע בית המשפט כי גרסת עדיה של הנתבע הייתה מגמתית ואין להישען עליה, היות וכל מטרתה הייתה לחמוק מחובת בית החולים לפצות את התובעת על הנזקים שנגרמו לה בעקבות אותה רשלנות רפואית. על כן, בסופו של יום, פוסק בית המשפט כי על בית החולים לפצות את התובעת בסך של כשמונים אלף שקלים.
(ת"א 8068/95)
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
