טיפול פסיכולוגי טראומטי

הדיון הזה מכיל 4 תגובות, ויש לו 3 משתתפים, והוא עודכן לאחרונה ע״י  שרון לפני 3 שנים, 6 חודשים.

  • מאת
    דיון
  • #46415 תגובה

    לי

    שלום רב.

    אנוכי בת 34. בגיל 27 פניתי לטיפול פסיכולוגי. לא הבנתי בזה הרבה. הייתי תמימה וחשבתי שאני משלמת עבור קשר עם המטפלת. תוך כדי תהליך היא תסכלה משאלות שונות שהבעתי בפניה ונהגה לומר דברים שמאד קוממו אותי ופגעו בי, ניתן בנקל היה להעריך שאני סובלת מחולשת אגו תפקודית לאור הרגישות שלי. במהלך הטיפול נקשרתי למטפלת וזה הגיע למצב ששחזרתי שם טראומת נטישה לא מודעת וחוויתי דברים מאד טראומטיים ומזעזעים. כמו כן המטפלת לחצה עליי לצאת לעבוד ועקב שחיקה פניתי לסיוע של עוס בשיקום תעסוקתי. העוסית הסבירה לי מהן פגיעות על רקע נפשי ואת מצבי ושיש זכויות בביטוח לאומי עם אחוזי נכות וכיוב. אני בכלל רציתי ללמוד פסיכולוגיה ועשיתי בזמנו אידאליזציה לפסיכולוגית. אבל תוך כדי טיפול לא הבנתי מה קורה לי והתחלתי להרגיש תופעות רגשיות וגופניות וביקשתי פשר ורצון להבין, שתסביר לי. היא מעולם לא הסבירה לי בצורה מפורשת שתהליך טיפול פסיכולוגי אנליטי עשוי להיות כזה. הטיפול לא עלה יפה ויצאתי משם עם זכרונות טראומטיים לא טובים והכעס שזה עורר בי מלווה אותי עד היום – כבר 7 שנים! יש תיעוד לכל הרגשות שלי בפורום שנהגתי לשתף בו בעיתות כעס על כך. אני מרגישה שהטיפול הפסיכולוגי חשף בתוכי איזורים טראומטיים של הנפש אך לא עבד איתם נכון וגרם לי פשוט לזעזוע. כמו כן מבחינה נרקיסיסטית חוויה של פגיעה חמורה בערך ובדימוי העצמי כי חתמתי ביטוח לאומי ואחוזי נכות כי נדרשתי לצאת לעבוד וחיפשתי תמיכה בכך, אבל החלטתי על דרך זו בלי להבין עדיין את המשמעות של צעד שכזה על הדימוי העצמי שלי. האם יש לי יכולת לתבוע את הפסיכולוגית למשל על אבחון לא נכון של כוחות אגו? בתחילת הטיפול היא מאד הדגישה חוזקות שלה עצמה וזה צרם ופגע בי מאוד. ניכר שהיא לא זיהתה את הקשיים התפקודיים שלי כהלכה ולא התייחסה נכון, נקטה בשלל התערבויות לא מותאמות שמבחינתי הסבו נזק נפשי בשל כך. קיבלתי אישור הן מעובדת סוציאלית והן מפסיכיאטרית שמכירות אותי שהפסיכולוגית עשתה מספר טעויות במהלך הטיפול בי. גם 'החוזה' הראשון היה כזה שהסכמתי עם הפסיכולוגית שאני אגיע לפגישות לפי הצורך שלי ומאוחר יותר היא התחילה להתעקש שנחוץ להגיע מסודר, אבל לא הבנתי למה כי לא הבנתי מה תכלית התהליך הטיפול והכל היה לי לחוויה מערערת.

    אני מרגישה שהיה עליה מסביר לי ישר את הקשר בין הבולימיה שסבלתי ממנה לחסמים מיניים או את הקשר בין הנטיה שלי להמנע מיצירת קשרים קרובים עם אנשים לבין חרדות שהן כתוצאה מטראומות מוקדמות בהתפתחות.. היה אפשר להסביר לי את הדברים הללו. לא הוסבר לי . החוויה הטיפולית הייתה לי להתנסות נוראית.. פוגענית מאוד ברמה הנרקיסיטית ממש הרגשתי מושפלת שם ולא ברור לי עד היום מדוע לא הסבירו לי את מצבי כמו שצריך בצורה שקופה ומכבדת . אחכ שהתגלגלתי לעוסית היא כבר הסבירה לי.
    אני רואה בזה רשלנות של פסיכולוגית שהציעה טיפול לא מותאם וכן הערכה לא נכונה שלה לכוחות האגו שלי שגרמה להתייחסויות מצידה שהזיקו במקום להועיל ונחרטו בזכרוני כחוויה פוגענית. הכל מסתכם לתופעה שמלווה אותי מזה שנים של כעסים שעולים בי שוב ושוב , כאב ופגיעה ברווחתי הנפשית. האובססיביות שבה זה 'תקוע' גורמת לי לאחרונה לשקול קבלת טיפול תרופתי כדי להקל עליי מההתעסקות הלא רצונית בזכרונות שלילים (כאמור בטיפול הפסיכולוגי עצמו מהווה עבורי זכרון טראומטי שלילי כי מה שנחשף שם לא טופל ולא עובד בצורה שתאפשר תיקון מטיב לנפשי).
    כאשר פניתי לטיפול פסיכולוגי רציתי להטיב ולהנעים עם חיי, לא להפגע ולהזעזע.
    לא הוסבר לי בשקיפות במה מתעסקים בטיפול ואופיו ולכן הסכמה מדעת לא הייתה. האם ניתן להחשיב זאת פגיעה בזכותיי? כמו כן האם ניתן להחשיב פגיעה נרקיסיסטית קשה שעברתי שם לנזק מוכר משפטית? לאחר שחתמתי אחוזי נכות בביטוח לאומי עשיתי זאת מבלי לחשוב על ההשלכות האפשריות על הדימוי העצמי שלי. פשוט כציות להוראה של הסמכות של הפסיכולוגית שאצא לעבוד- חיפשתי עזרה בזה. אבל בדיעבד זה הכה בתחושת הערך העצמי שלי ופשוט עד היום אני חשה בושה עמוקה! היא מעולם לא דיברה איתי באופן מפורש על קשיי ולא הציעה כלים יעילים כדי להתמודד איתם. מנגד היא שוב ושוב הדגישה חוזקות שלה וזאת הייתה טעות מרה בשיקול הדעת כי זה לא חיזק אותי זה פגע בי. אני מרגישה שכל הטיפול נוהל בצורה מאד לא נכונה ופגע בי מאוד.
    לצערי גם העוסית וגם הפסיכיאטרית על אף שאמרו לי במפורש שקיבלתי טיפול פסיכולוגי לא מותאם וגרוע ושהיא עשתה טעויות , לא הביעו תמיכה ברעיון שאפנה לתביעה משפטית. אני מרגישה לבד במערכה הזאת. משוכנעת שהיה אפשר לנהל את הטיפול אחרת, להתייחס אחרת, לסייע לי אחרת. בצורה שפחות תבזה את תחושת ערכי כבן אדם מרוב יחס לא אמפתי והעדר התייחסות והסברים בנוגע לקשיי וגם ברמה החוזית – לדעתי היה צריך לתת לי מידע שהתהליך הטיפולי עשוי להיות כרוך בשחזורים טראומטיים חוויתיים ולא סתם ככה לגרום לי בהפתעה למצוא את עצמי חווה דברים קשים שם בלי שיש לי שום פשר מה קורה ומדוע. לא ידעתי שרהטראומטיזציה זה סיכון שאני חשופה אליו בכלל כאשר פניתי לטיפול הזה. מרגישה גם כצרכנית ממש שקופה ונטולת זכויות אם היה מותר לה לגבות ממני כסף בלי להסביר לי כהלכה מהו טיפול נפשי מהסוג שהיא מציעה וסיכוניו. היא כן אמרה לי 'אני מאמינה במה שאני עושה'. היא הייתה פסיכולוגית קלינית מומחית. עם הכשרה והכל. לא מדובר בשרלטנית. אבל לדעתי היא אבחנה לא נכון את כוחות האגו שלי ובחרה התייחסויות שבדיעבד היו מאד פוגעניות לי ופוצעות ובמהלך הטיפול עצמו שנחשפו הטראומות היא לא הכילה כראוי את כל העניין הזה והותירה אותי עם 'פצעים פתוחים' בנפש. האם לסוג כזה של פגיעות בנפש המטופל יש לו ערך משפטי ממשי?
    אשמח לשמוע מניסיונך האם יש לי עילה לתביעה והאם הנזק שאני מרגישה אכן אפשר להחשיבו כממשי ולדרוש הכרה ופיצוי בגינו. מרוב שקשה לי להשתחרר כבר שנים מכל מה שהיה ותקועה בזכרונות הפוצעים הללו אני שוקלת כיום להעזר בטיפול תרופתי בשביל ההקלה על התופעה של כאב וכעס פנימי שלא מרפה ממני לאור כל הזעזועים האלה . מבחינת דימוי עצמי שהתרסק אני מתקשה להתרומם. נרקיסיסטית היה צריך לטפל בי בכפפות של משי והיא עשתה את ההיפך הגמור ממש. כמו שפכה חומצה במקום לחבוש. עדיין קשה לי אגב ליצור קשרים באמת קרובים ואינטימיים עם אנשים וכל הזמן מסתירה כאב פנימי שנושאת לבד- בדיוק הכאב שבאותם אזורי נפש שנחשפו בטיפול ולא טופלו נכון. אני פשוט סוחבת את זה בתוכי ככה מאז. פצע פתוח שחשפו בנפש אבל לא עזרו לי שיחלים. נהכופו- חשפו לי אותו בדרך מזעזעת ומשפילה במקום ברגישות המתבקשת! בוודאי מאיש מקצוע.

  • מאת
    תגובות
  • #46416 תגובה

    עו"ד רן שפירא

    שלום רב,
    מאורך הפניה אני יכול רק לתאר כי עברת חוויה לא פשוט בלשון המעטה. יחד עם זאת, טיפול פסיכולוגי הוא דבר עמוק שיש בו גישות שונות. קשה לומר ובוודאי להחליט איזה טיפול הוא נכון. הסיפור מורכב מדי בכדי לאפשר ליתן מענה ענייני באמצעות פורום.

    • #46417 תגובה

      לי

      השאלה האם לחוויות סובייקטיביות קשות שעברתי בטיפול יכול להיות להן מעמד משפטי?
      כמו כן נתקלתי במאמר אקדמי מוסדר של פסיכולוג קליני איש מקצוע שטוען שחור על גבי לבן "במקרה של אנשים בעלי פגיעות מוקדמות בעצמי שלהם אני לא משוכנע שהתהליך של סופי פגישות בחדות בתום הזמן וחידושן מוביל לבנית העמדה הדפרסיבית ולא גורם לרה טראומטיזציה נוספת"

      נחרדתי לקרוא זאת כאשר איש מקצוע מודה בצורה מפורשת שתהליך טיפול אנליטי לא בהכרח מטיב עם מטופלים מסוימים ואפילו מזיק להם. הסיכונים הללו ובכלל אופיו של טיפול פסיכולוגי לא הוסברו לי כאמור

      האם יש לכך מעמד משפטי לכל אלה? שחזרתי טראומת נטישה קשה רגשית ומזעזעת עבור ההכרה שלי. זאת הייתה חוויה אינטנסיבית וקשה מאד. כולל זעקות לעזרה שבקעו בנפשי. הרגשתי מבולבלת מאד ומאוחר יותר כועסת מאד כאשר גיליתי שזה לא דבר חריג ובטיפולי עומק פסיכולוגיים תופעות מעין זה קורות. לא הוסבר לי דבר שיכין אותי לזה ויאפשר הסכמה מדעת.
      כעסי ומידת הזעזוע שלי היה רב ואלה רגשות שליליים מאד ופגעו ברווחתי הנפשית. לא מכבר המליצו לשכוח ולשחרר. להרפות מן העניין. להמשיך הלאה בחיי. אך אני חשה כאילו נפגעתי פגיעה שמאפשר למי שפגע לצאת בידיים נקיות כאילו לא קרו דברים מעולם. אין לי ספק שהסברה טובה יותר לקראת טיפול ותוך כדי טיפול בנוגע לתהליכים הרגשיים היו חוסכים ממני הרבה מאד זעזוע. זה דבר שלא קיבלתי. ויש לפסיכולוגית יד בכך וחלק שעברתי חוויה טיפולית קשה מאד ונותרה כמובלעה מקוממת בזכרוני עד היום (עברו כבר 7 שנים).
      השאלה אם יש סיכוי משפטי בכלל להכיר בחוויות סובייקטיביות ככאלו שמצביעות על פגיעה שנגרמה. מה יהא עליי להוכיח על מנת שיחשב לפגיעה ?

      תודה.

    • #46418 תגובה

      עו"ד רן שפירא

      "לא בהכרח מטיב" אינו מקביל לרשלנות בטיפול. על פניו מדובר בטענות שלטעמי יהיה קשה מאוד להוכיח אבל כמובן שאת רשאית לפנות לייעוץ פרטני בנושא.

  • #46419 תגובה

    שרון

    לכותבת היקרה על הטיפול הטראומתי. מנסיון שלי רב שנים. אחוז לא מבוטל מהמטפלים לוקים בנרקיסיזם. הם רואים רק את עצמם ואת הכסף . לרובם בעיות אגו. כולל התנשאות ותחושה שמעסקי אויר אפשר לעשוק אנשים. תביני שהחברה היום חולה לגמרי. השפיות כבר נגמרה מזמן במיוחד למטפלים השונים שקונים השכלה בגרושים. ועוד מעזים לנצל אותך לרעה . פה צריך עור של פיל ולהראות שאת אסרטיבית . קור רוח ואפילו פסיכופטיות . ככה החברה הישראלית בנויה.

מענה ל־טיפול פסיכולוגי טראומטי