כאשר איננו חשים בטוב, אנו פונים בד"כ לרופא המשפחה מתוך האמונה כי זה ידע לזהות ולאבחן את הבעיה הרפואית ממנה אנו סובלים או לחילופין, להפנות אותנו לרופא מומחה בתחום. אבחון לקוי, או איחור משמעותי באבחון עשויים להביא במקרים רבים להתרחשות רשלנות רפואית חמורה אשר עלולה להותיר במטופל נכות לצמיתות ואף לסכן את חייו.
כמו כן, לעיתים להתנהגותו של המטופל יש השפעה מכרעת על אבחון הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל, וגם אם אכן היה כשל בטיפול בו, להתנהגותו של המטופל השפעה רבה הן על הכרעת בית המשפט בעניין האחריות והן בעניין גובה הפיצוי. במצבים שכאלה, עשוי בית המשפט לנכות מסך הפיצוי, את תרומתו של החולה, להתרחשות הנזק וגובהו. במלים אחרות, בית המשפט מנכה מסך הפיצוי את אשמו התורם של החולה.
המקרה הבא הינו דוגמה לאיחור באבחון סרטן אשר נגרם עקב רשלנות של רופאת המשפחה מחד וכן מאשמתה התורמת (רשלנות תורמת) של המטופלת מאידך.
איחור באבחון סרטן ותרומתה של המטופלת
בשנת 2004 החלה מלי (שם בדוי), בחורה צעירה כבת 30 לסבול מכאבי בטן והופעה של דימום בזמן היציאות. בשל כך פנתה ביום 6.2.2004 אל רופאת המשפחה שלה. במשך כמעט שנה, נאלצה מלי להגיע למרפאה בשל הכאבים אחת למספר חודשים ועל אף זאת עד ליום 24.01.2005 לא התגלה ממה סבלה מלי ומהו המקור לכאבים החזקים אשר פקדו אותה בבטנה. ביום 24.01.2005 אושפזה מלי עקב כאבים בלתי נסבלים בבטנה בבית החולים הדסה ובבדיקת CT נמצא כי היא סובלת מגידול סרטני במעי הגס אשר חדר את כל שכבות דופן המעי ובו ביום הובהלה מלי לניתוח דחוף אשר בו נכרת כל המעי הגס שלה. לאחר הניתוח נדרשה מלי לעבור טיפולי כימותרפיה קשים במשך חצי שנה נוספת אשר בסופם הבריאה ממחלת הסרטן.
למרות שהבריאה, החליטה מלי, לאור התנהלות קופת החולים בעניינה, להגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד רופאת המשפחה וקופת החולים. לטענתה, עקב התרשלות רופאת המשפחה באבחון הסרטן נגרם לה נזק רב אשר הותיר אותה נכה לצמיתות. נזק זה יכול היה להימנע אילו היה מאובחן הסרטן במועד מוקדם יותר.
עוד טענה מלי בתביעתה כי מאחר ולא אובחן הסרטן במועד מוקדם יותר נגרם לה נזק ראייתי, שכן אין ביכולתה להוכיח כי לו אכן התבצע גילוי מוקדם יותר הייתה נמנעת הנכות הרפואית באופן מלא או למצער נגרמת נכות רפואית בשיעור נמוך בהרבה. על כן נטל ההוכחה צריך להיות מועבר לכתפי הנתבעת להוכיח כי גם אם האבחון היה מתבצע במועד מוקדם יותר לא הייתה לכך השפעה על הנכות אשר נותרה לה.
פסק דין: לא בדקה מה עלה בגורל המטופלת ולכן נהגה ברשלנות
לאחר בחינה של חוות הדעת אשר הוגשו על ידי הצדדים במסגרת כתבי הטענות של תביעת רשלנות רפואית זו, קבע בית המשפט כי הייתה התרשלות בהתנהלות הרופאה, וזאת למרות ששלחה את התובעת עוד בביקורה השני לבצע בדיקות דם מקיפות ובדיקת "קולונוסקופיה קצרה" במכון גסטרונומי, דבר אשר בוצע על ידי התובעת רק בחלוף למעלה משלושה חודשים ממועד ההפניה. בית המשפט קבע כי לאור תלונותיה של התובעת במשך שבעה חודשים על כאבי הבטן והדימומים הרקטאליים שלא נפסקו גם לאחר טיפולים של משחות בטחורים וכדומה, לפי המלצת הרופא, ולאור ההחמרה במצבה, היה על הרופא להפנות את התובעת לבדיקת "קולונסקופיה מלאה" ולא קצרה.
כמו כן, קובע בית המשפט כי מקום בו הייתה הרופאה סבורה כי חלה החמרה במצבה של התובעת, והפנייתה למיון עקב תחנוניה של התובעת וכאביה העזים, וזאת בטרם סיום הבירור הרפואי בעניינה, מחייב את הרופאה לבדוק מה עלה בגורלה של המטופלת גם אם זו נמנעה מלחזור אל הרופאה לאחר המיון. מחובתה של הרופאה היה לבחון את הממצאים שעלו במיון ולהפנות את המטופלת להמשך בירור במרפאה הגסטרונומית, משלא עשתה זאת, קובע בית המשפט כי נהגה בצורה העולה כדי רשלנות רפואית.
בית המשפט קבע כי הנתבעות לא עמדו בנטל ההוכחה כי לו היה מתבצע גילוי מוקדם הייתה נותרת לתובעת נכות פחותה על כן משייך הוא את כל הנכות שנותרה לתובעת לאבחון המאוחר, ומעריך את הנזק שנגרם לה בסך של 1,230,000 ש"ח.
ניכוי אשם תורם
על אף כל זאת קובע בית המשפט כי התנהלותה של מלי עצמה תרמה באופן משמעותי ביותר לאיחור באבחון הסרטן. ביקורים אצל רופא המשפחה בתדירות של אחת לשלושה או ארבעה חודשים אינם מעידים על אדם אשר סובל באופן יום יומי ותדיר מכאבים. כמו כן, ביצוע בדיקת הקולונוסקופיה בשיהוי של שלושה חודשים גם כן מלמדת על חוסר שיתוף פעולה של התובעת בבירור הסיבות למכאוביה. על כן, קובע בית המשפט כי התנהלותה של התובעת הביאה לכדי 50% של אשם תורם (רשלנות תורמת) לאיחור בגילוי הסרטן ולכן מפחית הוא ב 50% אחוז מהפיצוי בגין אשם תורם.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
