כאבי הגב של הנערה תויגו כ"היסטריה" והביאו לאיחור משמעותי באבחון הגידול הסרטני בגבה. התוצאה? פרפלגיה, שיתוק של שתי הרגליים, שיכול היה להימנע לו אובחנה בזמן. בית המשפט פסק לזכותה פיצויים של מעל 2 מיליון שקלים.
אחת הבעיות עם סרטן העצם היא שלעיתים קרובות לוקח לתסמינים זמן להופיע ושמופיעים התסמינים הראשוניים שלו יכולים להעיד על מספר מצבים רפואיים פחות חמורים וכדי לאבחן סרטן מסוג סרקומה, כלומר סרטן שמתפתח ברקמות חיבור, יש לבצע אבחון מדויק שכולל מספר בדיקות. התסמינים הם לרוב כאב בעצמות, שמתגבר דווקא בזמן מנוחה, נפיחות באזור, מגבלת תנועה, עייפות, ירידה במשקל, חום, אנמיה ולעיתים, תלוי במיקום, גם לתחושת נימול בגפיים, או שברים לא מוסברים. בשל הקושי באבחון על בסיס תלונות המטופל, אלא שכל איחור באבחון המחלה עשוי להיות בעל השלכות שליליות וטרגיות על המטופל. מקרה טרגי כזה, בו איחור באבחון הביא נערה בת 17 ללקות בפרפלגיה, שיתוק של הגפיים התחתונות, הוא נושא הכתבה.
כשאבחון מאוחר בסרטן העצם מוביל לשיתוק
מחלת הסרטן נוצרת כאשר מסיבה כלשהי נוצרת תקלה בחלוקת תאים בגוף מה שמביא לגידול, שעלול להיות שפיר או ממאיר. גידול שפיר לא מתפשט לאברים אחרים בגוף ואילו ממאיר עלול להתפשט לרקמות נוספות וליצור גרורות. הסיבות להיווצרות סרטן העצמות אינה ברורה, הוא יכול להופיע בכל גיל, אך נפוץ במיוחד דווקא בגילאים צעירים. סרקומה ע"ש יואינג היא סוג של סרטן שלרוב תוקף בעשור השני והשלישי, כלומר מגיל 10 ועד 25, בדרך כלל פוגע בעצמות ארוכות. כדי לאבחן לרוב יש לערוך מספר בדיקות החל מרנטגן, מיפוי עצמות, CT, MRI וביופסיה, במקרים של סרקומה ע"ש יואינג לרוב תעשה גם בדיקת מח עצם. תוכנית הטיפול למי שאובחן משתנה ממקרה למקרה, בהתאם לגיל, למיקום הגידול וגודלו ומשלבת לרוב התערבות כירורגית, כימותרפיה וטיפול בהקרנות (רדיותרפיה). אבחון מוקדם מאפשר התערבות כירורגית מוקדמת שלרוב תסיר את הרקמה הפגועה וחלקים מהרקמה הבריאה, זאת כדי למנוע חזרה של הסרטן ולמזער פגיעה תפקודית. אבחון מאוחר של המחלה עלול להביא לסיבוכים, ביניהם פרפלגיה, שהיא שיתוק, חלקי או מלא, של פלג הגוף התחתון שלרוב גם יוצר פגיעה בשליטה בסוגרים. כאמור, סיבוך מסוג זה הוא עניין תביעת רשלנות רפואית באבחון שהגיעה לפתחו של בית משפט המחוזי בירושלים, בפני כבוד השופטת דליה דורנר.
הכאבים סווגו כ"היסטריה", הנערה נותרה משותקת
בשנת 1987, הרגישה תלמידת הפנימיה, שמחה כלפון, כאבים בגבה ופנתה לרופא הפנימיה. הוא שלח אותה לצילום רנטגן, אך משום שזו היתה תקולה, היא חזרה ללימודיה. באחד מסופי השבוע שעשתה בביתה שבאופקים, שכנעה אותה אמה לפנות לסניף קופת חולים. הרופא במרפאה הפנה אותה לצילום רנטגן, שנערך כבר באותו היום בבאר שבע. לנוכח כאבי ילדתה, החליטה האם לא להמתין לתשובות הצילום ופנתה למוקד טלפוני, אך שם נאמר לה כי הכל יהיה בסדר, בעוד בתה בוכה מכאבים במיטתה. בסופו של דבר, משהתייאשו מתשובות קופת החולים ומגן דוד אדום, החליטו ההורים לפנות את בתם לחדר המיון בבית החולים סורוקה במכוניתם. רופא המיון פסק לאחר בדיקה גופנית קצרה, וללא קיום הליך אבחון נוסף, כי אין בעיה אורטופדית, אלא פסיכיאטרית. היא נשלחה לשיחה עם פסיכיאטר, שקבע כי היא סובלת מהיסטריה, והנערה שוחררה ממיון לביתה. אלא שהכאבים לא פסקו, אך הרופא מקופת החולים פסק טלפונית כי זה יעבור. בליל המחרת איבדה הנערה, למצער, את השליטה על הסוגרים ואף חשה בשיתוק בגפיים. בבוקר הגיע רופא קופת החולים ואחרי מספר שאלות פסק כי יש לשלוח אותה לבית חולים פסיכיאטרי. הנערה סרבה בבכי וההורים התקשרו לבית החולים הפסיכיאטרי ולאחר שיחה עם הפסיכיאטר, הוחלט לפנות שוב למיון בבית החולים סורוקה. הפעם באבחון של נוירוכירורג התגלה הגידול. מנהל המחלקה הכירורגית הוזעק לבית החולים ובנערה נערך ניתוח חירום להסרת הגידול. הסרת הגידול הסרטני הצליחה, אולם הנערה כבר נפגעה משיתוק ומהעדר שליטה בסוגרים. לאחר הניתוח היא המשיכה לטיפול הקרנות וכימותרפיה בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים כדי למנוע חזרה של הסרטן.
כאמור, הנערה והוריה החליטו לתבוע את קופת החולים ורופא חדר המיון תביעת רשלנות רפואית. בכתב התביעה נטען כי הגידול הסרטני יצר לחץ שהביא בסופו של דבר לשיתוק. לטענתם לו היתה מאובחנת בשלב בו עוד יכלה לעמוד, ניתן היה למנוע את השיתוק. כלומר ההחלטה שלא לבצע בירור מעמיק, גם אם לרופאים היה יסוד להאמין שהתלונה מקורה בבעיה פסיכיאטרית, מנעה אבחון מוקדם שעשוי היה להציל את הנערה ולמנוע את השיתוק, הפרפלגיה ואבן השליטה על הסוגרים.
טעות רשלנית או טעות טרגית אך סבירה בנסיבות?
כידוע, לא כל טעות שנעשית על ידי רופא היא רשלנות רפואית. טעות באבחנה, או אבחון מאוחר, עשויים לקרות גם כאשר רופא עוקב אחר הנוהל המקובל, השאלה הנשאלת היא האם נהג הרופא באופן סביר ואם לא ואם קיים נזק, יש להבין האם הנזק נגרם בשל הטעות. חוות הדעת של מומחית שמינה בית המשפט היתה פסקנית, לאור תלונות הנערה, הרופא היה צריך לשלול כל ממצא גופני וממצא אובייקטיבי אחר לפני שקבע שהבעיה היא נפשית. מכיוון שחלון ההזדמנויות לפעולה, מרגע התלונה על כאבים ועד לשיתוק הוא מוגבל ורק בתקופה זו המצב הפיך, ברי כי לו היתה הנערה מטופלת בזמן, יש להניח כי שיעור הנשק ממנו היא סובלת היה נמוך משמעותית ובמידה גבוהה של וודאות השיתוק היה נמנע. מכיון שעל פי העדויות, בביקורה הראשון בחדר המיון בסורוקה היא עוד לא סבלה משיתוק, יש להניח שלו אובחנה כראוי, הנזק היה נמנע. לאור זאת קבע בית המשפט את הפיצוי לנערה על סך כ-2 מיליון שקלים.
[תא (י-ם) 942/88 שמחה כלפון נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל]
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
