הניתוח לא היה רשלני, התובעת פוצתה

למרות היות הניתוח לא רשלני כפי שנקבע בתביעה משפטית שהוגשה, פסק בית המשפט לתובעת פיצוי. מדוע? עיינו בייחודיות פסק הדין.

ניתוח למתיחת בטן

עינת (שם בדוי) שחשה כי בטנה הפכה רפויה בעקבות לידותיה, פנתה למכון קוסמטי ידוע, העוסק בין היתר בניתוחים פלסטיים, לצורך ביצוע ניתוח מתיחת בטן. בפגישת הייעוץ הסבירו לה רופאי המכון כי יתכן שתיוותר עם צלקת רוחבית ובכל מקרה זו לא תעבור את קו התחתון, כך שניתן יהיה להסתירה בקלות. כל שנאמר באשר לצלקת אנכית הוא, כי גם אם זו תידרש במסגרת הניתוח, מדובר בצלקת קטנה מאוד במיקום נמוך ובכל מקרה לא תגיע עד לטבורה של עינת. לאחר ששוכנעה מדברי רופאי המכון, הסכימה עינת לבצע את הניתוח.

במועד הניתוח, הגיעה עינת למרפאת המכון ולאחר שנטלה בהוראתם 2 כדורים ואף הוכנה לקראת הניתוח, נתבקשה על ידי האחות לחתום על טופס הסכמה לניתוח. כך, בלא שהוסברו לה הסיכונים הכרוכים בביצועו סיכויו להצליח וסיבוכיו האפשריים, חתמה עינת על טופס ההסכמה לניתוח בנוכחות האחות בלבד.

לאחר הניתוח, הוסרו התחבושות מגופה של עינת וזו גילתה לחרדתה כי על בטנה מופיעות 2 צלקות גדולות. האחת רוחבית, עליה ידעה מבעוד מועד והאחרת – אנכית, המגיעה עד לטבורה ועליה לא הוסבר מעולם.

תביעה: הרופאים לא הסבירו את מלוא הסיכונים

בתביעתה טענה עינת כי בשל הצלקות שנותרו לה כתוצאה מהניתוח הפכה לשבר כלי, הפסיקה ללכת לים ולבריכה, הפכה כעוסה, מתוסכלת, חסרת ביטחון וחיי הזוגיות שלה ספגו מהלומה קשה. עוד טענה עינת כי כאשר פנתה לרופאי המכון לצורך קבלת הסבר מדוע ביצעו חתך אנכי המגיע עד לטבורה, נענתה כי הדבר נעשה באופן לא צפוי עקב הפירסינג בטבור אשר חייב חיתוך כאמור בזמן הניתוח.

בית המשפט קבע כי אכן הוכח הצורך בחיתוך האנכי שבוצע לעינת, עקב עומקה של צלקת הפירסינג ומכאן, שלא הייתה התרשלות בביצוע הניתוח. יחד עם זאת, סבר בית המשפט שיש לפצות את עינת בסך 50,000 ש"ח בגין העובדה שלא נתנה את הסכמתה מדעת לניתוח.

בית המשפט קבע כי רופאי המכון ידעו על הפירסינג בטבורה של עינת עוד במועד פגישתם הראשונה. לכן, גם אם היה בלתי אפשרי להעריך את עומקה של צלקת הפירסינג במועד זה, לכל הפחות היה עליהם להתריע בפני עינת על סיבוך אפשרי שידרוש חתך אנכי עד לטבור. לו היו עושים כן, הייתה לעינת אפשרות לשקול מחדש את החלטה לאור המידע ולהחליט באופן מושכל אם היא מעוניינת ליטול סיכון אפשרי זה. משלא עשו כן, הפרו רופאי המכון את חובת הגילוי כלפי עינת.

דעה משפטית

עמדתו של בית המשפט בפרשה זו מתיישבת עם לא מעט פסקי דין בתחום הרשלנות הרפואית בטיפולים הקוסמטיים. ככל שמדובר בניתוח אלקטיבי, ניתוח שאינו דחוף ואינו מחויב המציאות, כך עולה רף חובת הגילוי הנדרשת מהרופא. בניתוחים מסוג זה חייב הרופא לפרוס בפני המטופל את מלוא המידע הדרוש לו על מנת להגיע להחלטה מושכלת ומדעת אם הוא עדיין חפץ בביצוע הניתוח, או שלאור המידע היה מעדיף להימנע ממנו כליל. ברוב פסקי הדין העוסקים בתחום זה ישנו דגש להנחה שאלו המבקשים לבצע ניתוח קוסמטי, ככלל, לא יסכימו לקחת סיכון שיצאו ממנו במצב גרוע משנכנסו. ברור שמי שמבקשת לבצע מתיחת בטן, תהיה מוכנה לכל הפחות לשקול לוותר על הניתוח אם תדע שעשויה להיוותר עם צלקת שאינה ניתנת להסתרה.