הסיפור על האיש שוויתר על ייצוג משפטי

ייצוג משפטי אינו הכרחי תמיד, אולם לרוב הוא עושה את ההבדל. על המקרה של אדם שבחר במודע לוותר על ייצוג ואחר כך ערער בתואנה שלא היה מיוצג ובית המשפט דחה את ערעורו.

חשיבות הייצוג

הזכות לייצוג משפטי, כלומר ייצוג של אדם המואשם בפלילים על ידי עורך דין, נגזרת מתוך הזכות הרחבה יותר להליך הוגן, שמטרתה משפט צדק ושמירה על זכויות החשוד בפלילים. לזכות לייצוג משפטי שני צדדים עיקריים: מחד, זכותו של החשוד בפלילים לייצוג משפטי ומאידך, מחויבות של המדינה לספק ייצוג משפטי הולם למי שידו אינו משגת, אם בשל סיבה כלכלית או יכולת, למשל מצב נפשי או מצב גופני, זו גם הסיבה לשמה הוקמה הפרקליטות. הזכאות לייצוג משפטי מפורטת בסעיף 18 לחוק הסניגוריה הציבורית התשנ"ו-1995.

עם זאת, החוק קובע כי זכותו של נאשם לא להיות מיוצג משפטית ומחייב את בית המשפט לסייע לו במהלך המשפט, אם באמצעות הסברת זכויותיו, לעזור לו בדרכי הדיון, חקירת עדים ועוד. הסיבה לכך פשוטה – פערי הכוחות בין המדינה לחשוד הם גדולים מכדי שניתן יהיה להבטיח משפט צדק. מה זה אומר? שהחוק, ובעיקר החוק הפלילי, הוא עולם מורכב שיש להבין כיצד הוא בנוי ואת השפה שלו כדי להצליח להתמצא בתוכו. לכן, בלא הכשרה משפטית, עשוי הנאשם לפגוע מהותית בסיכוייו.

השופט חיים כהן כתב במאמר "על זכויות הנאשם": "בעולם משפטי כשלנו, שכל ההליכים מתנהלים בו לפי סדרי דין נוקשים ובשפת המסתורין של החוק והפרוצדורה, זכותו הראשונית והיסודית של כל נאשם היא, או צריכה היא להיות, שיהא מיוצג ע"י מי שיודע רזי התורה ומדבר לשון הסתר". כלומר בתוך יחסי הכוחות המשפטיים, נאשם ללא ייצוג משפטי נמצא מראש בעמדת נחיתות בוודאי בהליך הפלילי.

המקרה המוזר של תביעת הביטוח והנאשם שלא רצה ייצוג

כדי להבין את חשיבות ייצוג של עורך דין, גם בתחום הביטוח, הנה מקרה מעניין שהובא להכרעת בית המשפט העליון באפריל 2011. הסיפור מתחיל בכתב אישום נגד אילן בכור, שהיה בעל מוסך, מיכה זכאי, שמאי ועוד 3 אחרים. מכתב האישום, שכלל 26 סעיפים, עולה כי החמישה חברו יחד כדי להונות חברות ביטוח והגישו תביעות ביטוח כוזבות לחברות הביטוח בגין תאונות פיקטיביות שלא התרחשו מעולם. על סמך התביעות קיבלו הנאשמים כ-800,000 שקלים מחברות הביטוח בין השנים 1996-1998. אחרי משפט ארוך מאוד שהתפרש על שנים, הגיע בית משפט השלום להכרעה והרשיע את מר בכור בדין.

בסופו של פסק דין ארוך מאוד, הנפרש על כ-300 עמודים, הוטלו על מר בכור 55 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 5 מתוכם בגין הפעלת מאסר מותנה בן 8 חודשים, שהופעל חלקו במצטבר וחלקו בחופף, מאסרים מותנים וקנס בסך 30,000 שקלים. אבל בפסק הדין מוקדש גם פרק שלם המוקדש לנושא הייצוג של מר בכור, או בעצם להעדרו. נאמר שם כי נתנו לנאשם הזדמנויות רבות להסדיר את הסוגיה אך בחר מרצונו החופשי שלא לעשות כך. עם זאת מדגיש בית המשפט כי להתרשמותו מר בכור הבין מצוין את ההאשמות המיוחסות לו, הכיר את המסמכים שהוגשו ומשמעותן וכן את משמעות עדותם וחקירתם של עדי התביעה.

הערעור שנדחה גם במחוזי וגם בעליון

מר בכור ערער על הכרעת הדין של בית משפט השלום לבית משפט מחוזי וטענתו התמקדה בעובדה שלא היה מיוצג על ידי עורך דין לאורך מרבית חלקי המשפט. המערער ביקש שפסק הדין יבוטל ויוחזר לערכאה הקודמת למשפט חדש. בנוסף טען המערער שהעונש שהוטל עליו אינו פרופורציוני ביחס לעונשים שקיבלו האחרים בפרשה וביחס לנסיבותיו האישיות.

בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה, דחה את הערעור וקבע שמשום ששלב ההוכחות במשפט של מר בכור הסתיים ב-18.12.2005, בתקופה זו לא היתה חובת מנוי סניגור לנאשמים בהליך פלילי, שכן תיקון 49 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, המחייב ייצוג במקרים בהם עלול להיות מושת עונש מאסר הוחל רק ביום ה-31.12.2206. עם זאת, לבית המשפט ניתנת הזכות למנות לנאשם סניגור במקרה של מגבלות כלכליות. לכן בחן המחוזי את התנהלות הערכאה הנמוכה יותר, כלומר בית משפט השלום, לאורך כל ההליך בנושא הייצוג. כבר בפתח ההליך, כאשר הוגיע מר בכור כי אין בידו האמצעים לממן ייצוג משפטי, הורה בית המשפט למנות למר בכור סניגור, בהנחה שהוא עומד בקריטריונים הכלכליים וזאת כדי למנוע עיוות דין בעניינו ולהבטיח משפט צדק. אלא שלמרות הבטחותיו של מר בכור שישתף פעולה עם הסנגוריה בבדיקת הזכאות, מעולם לא עשה כן. המחוזי דחה את הערעור וקבע שהבחירה של מר בכור לא להיות מיוצג היתה החלטה מושכלת והוא אינו יוכל להיבנות מכך להגנתו ובנוסף שבית משפט השלום פעל כראוי ובענייניות.

למרות דחיית הערעור במחוזי, הגיש מר בכור ערעור על דחיית ערעורו לבית המשפט העליון. לעניין הערעור בחר מר בכור להיות מיוצג על ידי עורך דין וטענתו העיקרית היתה כי יש לקבל את הערעור משום שהנושא חורג מעניינו הפרטי והוא עקרוני ובעל חשיבות ציבורית ומשפטית. בית המשפט העליון דחה את הערעור ממספר סיבות. בין היתר משום שלא מצא בו חשיבות עקרונית. יותר מזה מציין העליון כי חוסר שיתוף הפעולה של מר בכור למינוי סניגור מטעם הסנגוריה הציבורית נעשה במודע ולא היה פגם בהתנהלות בית משפט השלום, אשר פסק דינו מנומק ומפורט. בית המשפט התרשם כי התנהלותו של מר בכור נובעת מחוסר תום לב ומניפולטיבית.

[רע"פ (8083/10) אילן בכור נ' מדינת ישראל]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום דיני ביטוח

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי למבוטח" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך