איבד את אשכיו בעקבות אבחון שגוי של האורולוג

בית-המשפט קיבל תביעת רשלנות רפואית שהגיש אדם בוגר נגד רופא שבדק אותו בילדותו, וקבע כי הרופא התרשל בכך שלא זיהה שהתובע סובל מ"תסביב אשך".

בעיות אורולוגיות

תסביב אשך הוא מצב שבו האשך מתפתל על צינור הזרע בתוך שק האשכים, וכך נוצרת חסימה של זרימת הדם לאשך. בעיה רפואית זו מופיעה לרוב אצל נערים, אך לפעמים גם בגילאים מוקדמים יותר, ומצריכה ניתוח דחוף להתרת התסביב, כיוון שהתסביב עלול לגרום לנמק באשך ולאובדנו.

מקרה של תסביב אשך עמד במוקד תביעת רשלנות רפואית שנידונה בבית-משפט השלום בתל-אביב והוכרעה לאחרונה. השופטת יעל הניג קיבלה את טענת התובע, גבר בשנות ה-30 לחייו, כי האשך השמאלי שלו נמק בעקבות התרשלות רופא מבית החולים "שיבא" בתל השומר, שבדק אותו בילדותו. השופטת קבעה, כי כישלונו של הרופא לזהות כי התובע סובל מתסביב אשך הוא בגדר טעות בלתי-סבירה, ופסקה לתובע פיצויים בסך 420 אלף ש"ח בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

גילה בלשכת הגיוס כי אשכיו נמקו

לפי פסק-הדין, בהיותו בן שלוש שנים, הגיע התובע עם אביו לרופאת המשפחה, בעקבות כאבי בטן שתקפו אותו. הרופאה מצאה כי האשך השמאלי של התובע חם ונפוח והפנתה אותו לחדר מיון, שם נבדק ע"י הרופא האורולוג התורן. האורולוג אבחן כי התובע סובל ממיימת, כלומר מהצטברות מים סביב האשך, ושחרר אותו לביתו עם המלצה לטיפול נגד עוויתות מעי. כעבור יומיים חזר התובע לבית-החולים, כשהוא סובל מכאבים עזים ומנפיחות ובצקת בשק האשכים, ואז הוחלט לנתחו. בניתוח התגלה תסביב באשך של התובע, והתסביב הותר. הרופאים קבעו כי הניתוח עבר בהצלחה, ולא הנחו את התובע להמשיך במעקב. רק כשנבדק בלשכת הגיוס לפני גיוסו לצה"ל, הסתבר לתובע כי שני אשכיו נמקו, וכי איבד את פוריותו.

בתביעתו נגד בית-החולים, אותה הגיש בשנת 2007 כאדם בוגר, ייחס התובע את אובדן האשך השמאלי שלו לרשלנות רפואית של האורולוג התורן. לטענת התובע, היה על האורולוג לחשוד כי הוא סובל מתסביב אשך ולהחיש אותו לניתוח בשלב מוקדם, שבו סביר שעדיין ניתן היה להציל את אשכיו ללא סיבוכים. אשר לאשך הימני, טען התובע כי אינו יכול לדעת מה גרם לנמק באשך זה, מאחר שלא נשלח למעקב רפואי. לטענתו, ייתכן כי הסיבה לכך היא העיכוב בגילוי התסביב, או לחלופין, הקיבוע שבוצע באשכיו בעת הניתוח או הותרת האשך השמאלי הפגוע בגופו.

על-פי הראיות וחוות הדעת הרפואיות שהוצגו לה, דחתה השופטת הניג את טענות התובע לגבי הנמק באשך הימני, וקבעה כי לא ניתן לקשור בינו לבין  האירועים המתוארים בתביעה, אך קיבלה את הטענות לגבי הנמק באשך השמאלי. היא קבעה כי מרישומי בית החולים עולה כי לא בוצעה לתובע בדיקה קלינית מקיפה מספיק, ופסקה כי האבחנה החד-משמעית של האורולוג התורן בדבר מיימת "לוקה בחוסר סבירות". עוד קבעה, כי התסמינים שנמצאו אצל התובע לא אפשרו לשלול קיומו של תסביב אשך. לדבריה: "אפילו היה ספק, חובת הצוות הרפואי הייתה להחיש את התובע לניתוח חוקר. מחדליהם עולים כדי התרשלות".

למרות הסטטיסטיקה, האשך היה בר הצלה

בהמשך להכרעתה כי הצוות הרפואי התרשל בטיפול הראשוני בתובע, בחנה השופטת אם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין אובדן האשך השמאלי של התובע.

בית-החולים טען להגנתו, כי ממילא ביקורו הראשון של התובע בחדר המיון אירע למעלה מ-24 שעות לאחר שהופיעו אצלו תסמיני התסביב, וסביר להניח שהנזק שנגרם לאשך כבר היה בלתי-הפיך בשלב זה, אולם השופטת דחתה טענה זו. היא קבעה כי אמנם מרגע הופעת התסמינים מתחיל, על-פי הסטטיסטיקה, מניינן של  24 "שעות הזהב" שבמהלכן הסיכויים להציל את האשך הם מיטביים, אך לא ניתן לקבוע מראש, כי לא ניתן היה להציל את האשך אחרי חלוף שעות הזהב.

השופטת ציינה כי "מחקרים וסטטיסטיקה לחוד, ומקרה קונקרטי לחוד וחובתו של בית המשפט לפסוק תמיד לפי הראיות שבפניו", וקיבלה את טענת התובע, כי יש סבירות של למעלה מחמישים אחוז כי האשך השמאלי שלו היה בר-הצלה בעת הביקור הראשון בבית החולים. לדבריה: "העובדה שהתובע שוחרר לביתו, על אף הטעות באבחנה, מתיישבת יותר עם המסקנה שהתסביב טרם 'נכנס' לשלב מתקדם, אשר היה מתבטא באודם כהה, נפיחות וחום קיצוניים".

כמו כן, ציינה השופטת כי לאחר שקיבל תרופה נגד עוויתות מרופא-בית, שככו כאביו של התובע, והחלו מחדש רק כשמונה שעות לפני שהגיע לראשונה לחדר המיון. על כן, קיימת אפשרות כי נוצרה אצל התובע התרה ספונטנית של התסביב, וכי התסביב חזר שעות ספורות לפני שנבדק בבית החולים. בנסיבות כאלה, מניינן של שעות הזהב מתחיל מחדש עם חזרת התסביב, ויש להתייחס לביקורו הראשון של התובע בבית החולים כביקור שנערך בשעות הזהב.

בפסק-הדין צוין כי בעקבות אובדן אשכיו סובל התובע מנכות אורולוגית-אנדוקרינית בשיעור של 20 אחוז ומנכות פסיכאטרית בשיעור של 10 אחוז. עוד ציינה השופטת כי התובע התחתן פעם שנייה והינו הורה לילדה אשר הגיחה לעולם בעזרת תרומת זרע, וכי התפקוד המיני שלו תקין, אך הוא תלוי בטיפול תרופתי דרך קבע וסובל מאי יציבות במצבו הנפשי. נוכח נתונים אלה פסקה לו 140 אלף ש"ח פיצויים בגין אובדן השתכרות וגריעה מכושר השתכרות ו-280 אלף ש"ח פיצויים בגין כאב וסבל.

[ת"א 18754-07 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות ואח']

תגובות

6 תגובות

  • 6 במאי 2017 בשעה 17:46

    האורולוגים עושים לא מעט טעויות ואני אומר זאת מניסיון אישי שלי אם אחד כזה.

  • 14 במאי 2017 בשעה 16:05

    אחרי כל האשפוזים בגלל אובדן שיווי משקל ,לא הבחינו שהבעיה היא פגיעה בחוט השדרה הצווארי.
    באיחור של חצי שנה התגלתה הטעות ומיד נותחתי,אך בשל העיכוב בהבחנה,הפכתי לנכה.
    האם זו רשלנות?

    • 15 במאי 2017 בשעה 9:20

      זהו בהחלט מקרה המחייב בדיקה והערכה מקצועית. איחור באבחון מחלה המסב בסופו של דבר נזק עשוי להקים במצבים מסוימים עילת תביעה. מומלץ לך לבחון את זכויותיך.

  • 6 באוגוסט 2017 בשעה 21:48

    מבקש ליצור קשר יש לי בעיה עם מחדל רפואי

  • 6 באוגוסט 2017 בשעה 21:50

    לנו קרה מקרה של רשלנות רפואית

    • 7 באוגוסט 2017 בשעה 15:36

      יהודה, נשמח לנסות לסייע ולעזור בהערכת המקרה וסיכוי ההצלחה בו. אנא שלח אלינו בהודעה פרטית את מלוא פרטי המקרה, וכן פרטים ליצירת קשר, ונחזור אליך בהקדם. תודה.