תביעות בגין אבחןן שגוי ו"אבחון יתר"

"איתור" מחלה שלא קיימת אצל מטופל או אבחון יתר עלולים להיחשב לרשלנות רפואית. כך עולה בפרסומים בתקשורת מהתביעה שהגיש הזמר אמיר פרישר גוטמן ז"ל, שאובחן בטעות כחולה סרטן. 

אבחון יתר

הזמר והמוזיקאי אמיר פרישר גוטמן ז"ל (40), שנודע כחבר בלהקת הבנים "היי פייב", עלה לכותרות לא מעט בשנה האחרונה. בתחילה, באפריל 2016, פורסם כי הזמר אושפז בבית החולים איכילוב בעקבות כאבים עזים מהם סבל, וכי אובחן אצלו סרטן מסוכן מסוג לימפומה של תאי T, המופיע בעור ומשתייך לקטגוריית לימפומה שאינה הודג'קין. בעקבות האבחנה עצר הזמר את פעילותו המקצועית ועבר סדרת טיפולים כימותרפיים, שלאחריה אף הורו לו רופאיו לעבור השתלת מח עצם. אולם, כעבור שלושה חודשים בלבד חזר פרישר גוטמן לכותרות, ופורסם כי מומחים שונים בארץ ובארצות הברית ערערו על האבחנה (כי הוא לוקה בסרטן) ובהמשך שללו אותה סופית. לבסוף, הסתבר כי הזמר אינו סובל מסרטן אלא ממחלה דלקתית נדירה בשם "קיקוצ'י", שאינה נחשבת קטלנית.

פרישר גוטמן הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים איכילוב על סך מיליוני שקלים. בה נטען כי האבחנה שניתנה לו באיכילוב היתה רשלנית ושגויה מיסודה, וכי כתוצאה מהתרשלות בית החולים, ספג נזקים רבים. בתביעה נמנים נזקים גופניים שנגרמו לפרישר גוטמן, ובהם צלקות כתוצאה מביופסיה, פגיעה בכלי הדם, איבוד מסת שריר, נשירת שיער וקיצור תוחלת חיים. עוד נטען כי הזמר ספג נזקים נפשיים ונגרם לו אובדן הכנסה בסך 1 מיליון שקלים.

לא ברור עדיין מה יעלה בגורל תביעת הענק של פרישר גוטמן, אך זו אינה תביעת הרשלנות הרפואית הראשונה שהוגשה בעילה של אבחון יתר, כלומר איתור שגוי של מחלה שאינה קיימת בפועל אצל מטופל או הגדרת מחלה מסוימת אצל מטופל כמסוכנת יותר מכפי שהיא בפועל.

ב-22 ביולי 2017, שנה לאחר ההודעה על האבחון המוטעה, חגג פרישר גוטמן עם חבריו בחוף לא מורשה סמוך לנווה ים. במהלך המסיבה להולדתו מחדש, כדבריו, הוא קפץ למים על מנת להציל את אחייניתו מטביעה וקיפד את חייו באופן טרגי.

כריתת שד בעקבות סרטן שלא היה

במקרה אחר שפורסם בתקשורת לפני מספר שנים, הגישה אישה בת 35 תביעה נגד בית החולים הדסה עין כרם בירושלים בעקבות כריתת שד מיותרת שעברה, לטענתה. על פי הפרסומים נמצא אצל האישה גוש בשד השמאלי, שאמנם בבדיקת ממוגרפיה שנערכה לה בבית החולים הוא אובחן כשפיר. עם זאת בעקבות ביופסיה שבוצעה בגוש נקבע כי הוא סרטני ונאמר לאישה כי עליה לעבור כריתת שד בדחיפות. יומיים לאחר שעברה את הליך הכריתה, בישרו הרופאים למטופלת כי ככל הנראה הדגימה מהגוש בשד שלה הוחלפה בטעות עם דגימה מגוש אחר, וכי למעשה אין לה סרטן.

במקרה הנ"ל מדובר היה, לכאורה, באבחון יתר שאירע בשל החלפה בדגימות. אולם, לפי נתונים שפורסמו בשנים האחרונות, קיים ריבוי מקרים של אבחון יתר בתחום סרטן השד גם מסיבות אחרות. בין היתר, פענוח שגוי במהלך בדיקת ממוגרפיה או נטייה יתרה להמליץ לנשים לעבור כריתת שד גם כשהתגלה אצלן סרטן שנחשב לבלתי פולשני ולכן אינו מסכן את חייהן לכשעצמו.

אך לא רק תחום סרטן השד מועד לאבחון יתר. לפני כארבע שנים פורסם על תביעת רשלנות רפואית שהגישה אישה, אף היא בת 35, נגד בית החולים השרון בפתח תקוה. בתביעה טענה האישה כי אחד מרופאי בית החולים, מתמחה בתחילת דרכו, אבחן אצלה שנתיים לפני כן סוג מסוים של סרטן דם קטלני. האישה עברה עברה טיפולים כימותרפיים – שגרמו לה לתופעות לוואי קשות, ובהן הקאות, שלשולים, נשירת שיער וירידה דרסטית במשקל – ורק אז נערך דיון בעניינה בבית החולים. בסופו הוטל ספק באבחון המקורי, אשר הביא להפסקת הטיפולים הכימותרפיים שבוצעו למטופלת. במסגרת המעקב שנערך למטופלת בהמשך, לא נמצאה כל עדות לסרטן הדם שאובחן אצלה בתחילה.

טיפולי שיניים מיותרים וחסרי תוחלת

אבחון שגוי הוא אחת העילות הנפוצות להגשת תביעות רשלנות רפואית, והפסיקה הכירה לא אחת באבחון שגוי כרשלנות רפואית המצדיקה פיצוי. אם כי במרבית המקרים מדובר על הימנעות מזיהוי מחלה או בעיה רפואית כלשהי אצל מטופל והימנעות מטיפול במחלה עקב כך או מתן טיפול בלתי מספיק או בלתי רלוונטי (כפי שעולה מהמקרה של המטופל אשר איבד את אשכיו בעקבות אבחון שגוי).

בנוסף גם אבחון יתר הוכר בפסיקה, במקרים מסוימים, כרשלנות רפואית. כך למשל, בית משפט השלום בירושלים (תא (י-ם) 19750/93) קיבל את תביעתה של מטופלת נגד רופא שיניים. המטופלת טענה כי פנתה אל הרופא במטרה שיבצע סתימות בשני חורים בשיניה הקדמיות, אך בפועל ביצע הרופא טיפולי שיניים רבים ומיותרים שכללו עקירת שיניים, טיפולי שורש, התקנת כתרים והתקנת גשר קבוע שנפל והוחזר כמה פעמים. התובעת טענה כי טיפולים אלה גרמו לה לכאבים עזים בחניכיים, הפריעו לתפקודה הרגיל והסבו לה סבל רב.

בית המשפט קבע כי אכן הטיפולים שבוצעו היו "רדיקליים ורחבי היקף", וכי הרופא התרשל בכך שלא ערך לתובעת את הבדיקות הנדרשות ולא וידא מהו מצב חניכיה בטרם הטיפול. המסקנה המתבקשת מחומר הראיות, נאמר בפסק הדין, היא כי "כל הטיפולים שביצע הנתבע בפי התובעת היו מיותרים, חסרי תוחלת ונועדו מלכתחילה להיכשל". בהמשך לכך, נפסקו לתובעת פיצויים בגין עלות הטיפולים ובגין כאב וסבל.