איחור באבחון גידול ראש

רשלנות רפואית באבחון? נגרם לכם נזק עקב איחור באבחון מחלה? כאן תוכלו לקבל מידע על מימוש זכויותיכם.

 

מר יונסי אובחן בשנת 1999 כמי שסובל מגידול שפיר בראשו ובעקבות כך בוצע בו ניתוח כירורגי להסרת הגידול, אשר גרם לו לנזקים רבים ובין היתר פגיעה בראייה וקשיי תפקוד פסיכיאטריים ונוירולוגיים.
כחמש שנים לפני שאובחן הגידול בראשו הגיע יונסי לטיפול בקופת החולים, כאשר על פי הרשומות הרפואיות שתיעדו את אותו טיפול עולה כי כבר במועד זה הוא התלונן על כאבי ראש וריבוי במתן שתן ? תסמינים שיכולים להעיד על קיומו של גידול סרטני בראש. לאחר הטיפול האמור שב המטופל עוד מספר פעמים למרפאה המנוהלת על ידי בית חולים, שם התלונן על סימפטומים דומים.
בכתב תביעת רשלנות רפואית באבחון שהגיש מר יונסי, בצוותא עם הוריו, הוא טוען כי הצוות הרפואי שמועסק על ידי הנתבעות (המנהלות את המרפאות שבהן טופל, כמפורט לעיל) היה צריך לגלות את הגידול בראשו במועד מוקדם יותר, זאת לאור התסמינים שעליהם התלונן. עוד נטען במסגרת התביעה כי יש להפוך את נטל ההוכחה, כך שהנתבעות יהיו אלו שיצטרכו להוכיח כי לא הייתה בהתנהלותן כל רשלנות רפואית באבחון הואיל והן התרשלו בניהול הרשומות הרפואיות אודות הטיפולים שנעשו במשך השנים ובעקבות כך גרמו לו לנזק ראייתי, אשר מקשה עליו בהוכחת תביעתו.
בית המשפט מחלק את פסק דינו המפורט (הנפרס על פני מאה שלושים ותשעה עמודים) לדיון בשתי הטענות העיקריות שהועלו על ידי התובעים. בכל הנוגע לטענת הנזק הראייתי, בית המשפט קובע כי יש להורות על היפוך הנטל משום שהרישום הרפואי הקיים בגיליון התובע כלל אינו מפרט את התלונות שהועלו על ידו. יתר על כן, מעדותם של רופאי הנתבעות עולה כי ישנה אפשרות שחלק מביקוריו של התובע במרפאותיהם כלל לא תועד. עובדות אלו מביאות את בית המשפט לקביעה כי הרישום הרפואי אינו עומד בסטנדרטים הרפואיים הנדרשים מהרופא הסביר ורשלנות רפואית זו בניהול התיעוד מקשה על התובע להוכיח עובדות שנויות במחלוקת, אשר היה יכול להוכיחן אילו היה מנוהל תיעוד ראוי של ביקוריו השונים.
לאחר היפוך נטל ההוכחה, כאמור, עובר בית המשפט לדון בטענת הרשלנות הרפואית באבחון הגידול.

 

בית המשפט פוסק כי אף שלא ניתן לקבוע באופן וודאי כי במועד ביקוריו של התובע כבר כונן הגידול השפירי בראשו, הרי שהטיפול שניתן לו על ידי רופאי הנתבעות עולה כדי רשלנות רפואית באבחון בעיקר בכל הנוגע לאופן שבו בחרו לברר את מקור התופעות עליהן התלונן המטופל.
את עיקר האחריות מפנה בית המשפט לכיוון קופת החולים, אליה הגיע המטופל לראשונה בשנת 1994. על פי פסק הדין, התלונות שהשמיע התובע היו צריכות להביא להפנייתו לבדיקות הדמיה, אשר היה בהן כדי לאתר את הגידול בראשו.
לפיכך, נקבע כי ישנו קשר סיבתי ישיר בין אי ההפניה לביצוע הבדיקות האמורות לבין אי אבחון הגידול במועד.
את שיעור תרומתה של הרשלנות הרפואית לנזקיו הסופיים של הניזוק מעמיד בית המשפט על שיעור של ארבעים אחוזים, כאשר קופת החולים תישא בשבעים מחמישה אחוזים מסך כל הפיצוי שנפסק לתובעים.
בשורה התחתונה, תרגום האחוזים למספרים מניב לתובעים פיצוי בסך של כמיליון שקלים.
לעיון בפסק הדין המלא ראו –  ת.א 3248/01