בית המשפט חייב את חברת ביקורופא והמדינה לשלם פיצויים למטופלת בשל כשל חמור באבחון התקף הלב החריף בו לקתה, אשר גרם לעיכוב בטיפול שניתן לה ולנזק רב.
כידוע, לאבחון מהיר ומדויק של אירועים לבביים ולטיפולם בהתאם יש חשיבות רבה, מאחר שככל שהטיפול שניתן למי שלקה באירוע לבבי הינו מהיר יותר, כך יקטן הנזק שייגרם לו, ולהיפך. אולם, למרבה הצער, לא כך אירע למטופלת במקרה דנן, שנאלצה לעבור מסע תלאות ארוך ומייגע ביותר עד לאבחון התקף הלב בו לקתה, וזאת למרות שניתן היה לגלותו על נקלה בבדיקת הא.ק.ג שנערכה לה תוך כדי שהיא עברה אותו.
תיק זה עסק במטופלת בת 55, חולת סכרת, אשר בשנת 2010 חשה חולשה כללית, כאבים בחזה, וקוצר נשימה. המטופלת פנתה למוקד הרפואה הדחופה של חברת ביקורופא, ודיווחה לרופא שם על תסמיניה. הרופא ערך לה בדיקת א.ק.ג, ולאחר שהוא עיין בממצאיה, הוא קבע ש-"הכל בסדר", וזאת למרות שבדיעבד התברר שתרשים הבדיקה הצביע בבירור על אוטם חריף בשריר הלב של המטופלת. בנוסף, הרופא קבע שהיא סובלת מהתייבשות בהתאם לבדיקות שתן, סוכר, ודם שנערכו לה, ובהמשך לכך הוא מסר לה הפניה לבית החולים לשם טיפול בהתייבשות שלה לאור מחלת הסכרת שלה.
המטופלת פנתה לחדר המיון של בית החולים רמב"ם, כשהיא מצוידת בהפניה מטעם הרופא של ביקורופא ותרשים הא.ק.ג. שנערך לה, אולם עקב עומס שהיה בחדר המיון, היא נאלצה להמתין בו כ-45 דקות מבלי שהצוות הרפואי שנכח במקום טרח לבדוק אותה, ואף מבלי לבדוק את ההפניה ותרשים הא.ק.ג שלה. מאחר שמצבה הלך והחמיר, והיא הבינה שהיא לא תזכה לביקור רופא בקרוב, היא עזבה את בית החולים רמב"ם ופנתה לבית החולים כרמל, אך גם שם היא זכתה ליחס דומה, כלומר, אף אחד לא טיפל בה ואף לא טרח לבדוק את מסמכיה הרפואיים. בצר לה, עזבה המטופלת את בית החולים כרמל ופנתה לבית החולים בני ציון, שלשם שינוי, קיבל אותה מייד, וערך לה בדיקת א.ק.ג שניה, שאבחנה אצלה אוטם חריף בשריר הלב. בעקבות זאת המטופלת עברה צינתור דחוף שאיבחן אצלה חסימה קריטית בעורק הכלילי הימני.
אולם, בכך לא תמה סאגת הצרות של המטופלת. בפברואר 2011 היא עברה ניתוח מעקפים, באוקטובר 2011 היא אושפזה בגלל רגל שמאל אסכמית ופצעים מוגלתיים של אצבעות כף הרגל, ו-"לקינוח" היא גם עברה אירוע מוחי בינואר 2015.
המטופלת הגישה תביעה כנגד ביקורופא והמדינה, שמשמשת כבעלים של בית החולים רמב"ם, בטענה שהם התרשלו באבחון התקף הלב שלה, ועל כן הם נושאים במשותף באחריות לנזקים שנגרמו לה עקב רשלנותם הנ"ל.
כצפוי, שתי הנתבעות ניסו להטיל האחת על השניה את האחריות לנזקים שנגרמו למטופלת, אולם בית המשפט קבע ששתיהן התרשלו כלפי המטופלת, וזאת כפי שיוסבר להלן.
הכשל בפיענוח תרשים הא.ק.ג במוקד ביקורופא גרם לשרשרת טעויות חמורות
בין הצדדים לא הייתה מחלוקת שתרשים הא.ק.ג שבוצע למטופלת במוקד ביקורופא, אכן הדגים תמונה ברורה לפיה היא לקתה בהתקף לב חריף. לפיכך, קבע בית המשפט שהרופא של חברת ביקורפא התרשל באופן חמור בפענוח ממצאי התרשים של הא.ק.ג.
עוד נקבע שהתרשלות זו הובילה לשרשרת טעויות חמורות נוספות, שהתבטאו, בין היתר, באי מתן טיפול תרופתי מיידי מציל חיים למטופלת, אי מתן ביטוי למצבה הקשה בהפנייה שניתנה לה לבית החולים רמב"ם כך שהיא תוכל לקבל שם טיפול רפואי דחוף ומיידי וללא צורך בהליכי רישום והמתנה, והעובדה שהיא נאלצה להגיע באופן עצמאי לבית החולים במקום בניידת טיפול נמרץ.
בהתאם לכך נקבע שחברת ביקורופא ביצעה רשלנות רפואית חמורה, וזאת הן לגבי אבחון התקף הלב והן לגבי מתן הטיפול הרפואי המתאים.
המחדלים של ביקורופא לא ניתקו את הקשר הסיבתי בין מחדלי רמב"ם לנזק
בית המשפט גם לא חסך ביקורת מהמדינה, שכאמור משמשת כבעלים של בית החולים רמב"ם, ואשר ניסתה להתנער מאחריותה בטענה שמחדליו החמורים של הרופא של ביקורופא, שהתבטאו באי אבחון התקף הלב שלה, אי מתן ביטוי למצבה הקשה בהפנייתה לבית החולים ואי הזמנת פינויה באמצעות ניידת טיפול נמרץ, הם שמנעו מתן טיפול מהיר ומיידי למטופלת, ולהצגת מצג מטעה לגבי מצבה ורמת דחיפות הטיפול בה.
בית המשפט קבע שלאור תרשים הא.ק.ג של המטופלת, שהצביע על התקף לב חריף של המטופלת, היה על בית החולים בכל מקרה לתת לה טיפול דחוף ומיידי, ואין זה משנה כלל אם היא הגיעה עצמאית לבית החולים או שניתנה לה אבחנה רפואית שגויה, כפי שהתברר בדיעבד.
בית המשפט גם דחה את טענת המדינה לפיה כשלון ביקורופא באבחון האוטם הלבבי ובמתן טיפול רפואי מיידי למטופלת במשך הזמן האופטימלי של 90 דקות מאז הפניה למוקד, ניתק כל קשר סיבתי בין הרשלנות המיוחסת לה לבין נזקי המטופלת.
בהתאם לעדויות המומחים הרפואים שהופיע בפניו, קבע בית המשפט שחלון הזמן האופטימלי להקטנה משמעותית בנזק לשריר הלב הינו אכן 90 דקות, אולם חלון הזמן המירבי שניתן להקטין בו את הנזק לשריר הלב הינו 6 שעות. ומכיוון שהמטופלת עברה צינתור בבית החולים בני ציון כעבור 6.5 שעות לאחר פנייתה למוקד ביקרופא, מכאן שלהתרשלות בית החולים רמב"ם, שכאמור התבטאה באי מתן טיפול מיידי למטופלת, הייתה בכל זאת השלכה על היקף הנזק שנגרם לשריר הלב של המטופלת ועל אפשרות הקטנתו. בהתאם לכך נקבע שאין ניתוק קשר סיבתי בין רשלנות בית החולים רמב"ם לבין הנזק שנגרם למטופלת כתוצאה מרשלנותה של ביקורופא.
בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט שהן חברת ביקורופא והן בית החולים רמב"ם התרשלו כלפי המטופלת, תוך שהוא מייחס לביקורופא 60% מהאחריות לנזק, בהיותה מונע הנזק הראשוני והעיקרי, ו-40% לבית החולים רמב"ם.
בהמשך לכך פסק בית המשפט כי למטופלת מגיעים פיצויים בסך כולל של 350,000 ₪, בגין עזרת הזולת, הוצאות נסיעה, כאב וסבל, וקיצור תוחלת החיים, בתוספת תשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, שיחולקו כולם בין ביקורופא למדינה כפי שצויין לעיל.
[ת"א (חיפה) 33336-03-12 פלונית נ' ביקורופא בע"מ]