טיפול לקוי בתסמונת זנב הסוס

תסמונת זנב הסוס, המתבטאת בפגיעה עצבית בתחתית עמוד השדרה, מחייבת אבחון וטיפול בדחיפות. שיהוי בטיפול בתסמונת עשוי להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית.

תסמונת זנב הסוס

לבני אדם, כידוע, אין זנב, אך בקצה התחתון של חוט השדרה שלנו, שמתארך אל מעבר לעמוד השדרה, ממוקם אזור עצבי המכונה "זנב סוס" (בלעז: Cauda Equin). אזור זה הוא, למעשה, תעלה המכילה צומת של שורשי עצבים. פגיעה באזור כתוצאה מפריצת דיסק או בלט דיסק לאורך עמוד השדרה, ולעיתים כתוצאה מטראומה אחרת, נקראת: "תסמונת זנב הסוס" ועלולה לגרום לנזק רב.

שורשי העצבים באזור זנב הסוס חולשים על עצבוב פי הטבעת והגפיים התחתונות וחלקית גם על עצבוב שלפוחית השתן. לכן, התסמונת עלולה להוביל לחולשה ואף לשיתוק בגפיים התחתונות, לפגיעה בתפקוד הברכיים והקרסוליים, לאובדן שליטה על הסוגרים ולאימפוטנציה.

במרבית המקרים, תסמונת זנב הסוס היא מצב חירום רפואי, ויש  לטפל בה באופן בהול, תוך 24 עד 48 שעות לכל היותר, באמצעות ניתוח שמטרתו להסיר את הלחץ על שורשי העצבים שנפגעו ולמנוע נזק עצבי בלתי-הפיך. משום כך, שיהוי באבחון התסמונת או בטיפול בה יהיה לרוב הרה גורל ובנסיבות מסוימות, יהווה בסיס להגשת תביעת רשלנות רפואית.

תסמינים ואבחון

האתגר המרכזי בטיפול בתסמונת זנב הסוס נעוץ בשלב האבחון. כאבי גב חזקים וכן כאבים עצביים לאורך הרגליים או אחת מהן הם בין התסמינים העיקריים של התסמונת, ואולם, כאבים מסוג זה עלולים להתפרש כביטוי לבעיה אחרת, כגון דלקת או בלט דיסק.

לכן, חשוב להביא בחשבון לצורך האבחון תסמינים נוספים האופיינים לתסמונת, ובהם: אובדן שליטה פתאומי על סוגרים, חולשה או נימול בגפיים ואובדן תחושה באזור "האוכף", הכולל את פנים הירכיים, המפשעה והישבן. גם התפרצות פתאומית של כאבים עזים באזור המותניים, בישבן וברגליים, אמורה לעורר חשד להיווצרות התסמונת.  .

במקרי חשד כאלה יש לערוך למטופל באופן מיידי בדיקת CT או בדיקת MRI, המאפשרות לזהות את התסמונת. אם אכן מתגלה התסמונת, יש לבצע במטופל ניתוח לא יאוחר מ-48 לאחר האבחון.

הרופאים לא התייחסו לתלונות

כפי שמלמדות תביעות רפואיות שהוגשו בעקבות טיפול לקוי בתסמונת זנב הסוס, רשלנות באבחון התסמונת או בטיפול בה אינה נדירה. דוגמה לכך היא תביעה שהגיש מנהל מוסך בקיבוץ לבית משפט השלום בבאר שבע. התובע טען כי התסמונת אובחנה אצלו באיחור, ולכן נותר עם נזק בלתי-הפיך המתבטא באי-שליטה בסוגרים, בפגיעה בכושר המיני ובחולשה ברגליים [ת"א (ב"ש) 8552/01 קרסינצקי נתנאל נ' שירותי בריאות כללית].

לפי המתואר בפסק הדין שניתן בתיק, התובע נפל ונחבל בגבו במהלך עבודתו, ולאחר מכן החל לחוש כאבים עזים שהקרינו לאורך רגל ימין שלו ולוו בירידת בתחושות ברגל. ואולם, למרות תלונותיו החוזרות בפני רופאיו על תסמינים אופייניים לתסמונת זנב הסוס, כמו: חולשה וכאבים גוברים ברגל, עצירות וירידה בתחושה באיבר המין, אובחנה אצלו התסמונת רק כחודש לאחר התאונה.

הנתבעת, קופת חולים כללית, טענה כי נזקי התובע אינם נובעים מהתרשלות הרופאים בבית החולים סורוקה, שם טופל, אלא מבלוטת ערמונית מוגדלת, אך הטענות נדחו ע"י בית המשפט מכל וכול.

התביעה הוכרעה לטובת התובע, ונקבע, כי הרופאים התרשלו בכך שלא התייחסו בזמן לתלונותיו ולהפניות שנתנו לו רופאי המשפחה, ובכך שלא ערכו לו בדיקות שתן וצואה שהיו עשויות להבהיר את מצבו מוקדם יותר. עוד התרשלו בכך שביצעו בתובע ניתוח רק שלושה ימים לאחר שכבר התגלו אצלו סימנים התואמים כמעט את מלוא הגדרת התסמונת. במקום שינותח בהקדם, ניתנו לו תרופות הרגעה לווריד, בעוד שידוע כי הטיפול הראוי הוא ניתוח דחוף.

בגין נזקיו נפסקו לתובע פיצויים בסך 322,500 ש"ח, בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

שיהוי בביצוע ניתוח חוזר

בתביעה אחרת [ת"א (י-ם) 2455-08 פלוני נ' מדינת ישראל] טען התובע כי רופאי בית החולים איכילוב התרשלו בטיפול בתסמונת זנב הסוס שבה לקה. לדבריו, למרות שנמצא כי הוא זקוק לניתוח בשל פריצת דיסק, נקבע לו מועד לניתוח רק כעבור שבוע, כשמצבו החמיר, וגם אז, הניתוח בוצע רק כעבור 11 שעות ולא מיידית. עוד טען, כי הניתוח לא תוכנן ולא בוצע כראוי, וכי הרופאים השתהו בטיפול בהחמרה שהתגלתה במצבו לאחר הניתוח, שכן רק שבוע לאחר גילוי ההחמרה בוצעה לו בדיקת MRI שהעידה על צורך בניתוח חוזר דחוף, ורק ארבעה ימים לאחר הבדיקה נערך הניתוח.

במקרה זה, בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל חלקית את טענות התובע. מצד אחד, נוכח חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, לא שוכנע השופט, כי התנהלות הרופאים עד להחלטה לבצע את הניתוח הראשון חרגה מסטנדרטים רפואיים סבירים. כמו כן, צריך היה לבצע את הניתוח תוך 24 שעות, ולכן לא הייתה התרשלות בכך שהניתוח בוצע תוך 11 שעות מגילוי ההחמרה במצב התובע. מנגד, התקבלו טענות התובע בנוגע לרשלנות בטיפול בו לאחר הניתוח הראשון.

רשלנות זו, קבע בית המשפט, התבטאה בכך שהתובע לא נבדק מייד אחרי הניתוח, אלא באיחור בלתי-סביר שגרם להמשך החמרת מצבו ובשיהוי בביצוע הניתוח השני למשך פרק זמן כולל של 11 ימים. עוד נקבע, כי הוכח על פי מאזן ההסתברויות, שאלמלא ההתרשלות היה מושג שיפור במצב התובע, שנותר עם שיתוק ברגליו ועם שליטה חלקית בלבד על הסוגרים, ולכן הוא זכאי לפיצוי. סכום הפיצויים הועמד על 300 אלף ש"ח בתוספת שכר טרחה והוצאות.

ייעוץ משפטי

כפי שעולה מהמקרים שתוארו לעיל, עשויות לעלות טענות לרשלנות רפואית בכל אחד משלבי הטיפול בתסמונת זנב הסוס, ובכלל זה בניתוח עצמו. עם זאת, לא תמיד ניתן להטיל אחריות על הגורמים הרפואיים במקרים שבהם נגרם נזק למטופל עקב התסמונת. ייתכן, למשל, כי גם מזווית של אמות מידה מקצועיות סבירות, קשה היה לאבחן את התסמונת או למנוע את החמרתה.

כך למשל, דחה בית המשפט העליון את תביעתה של מטופלת, שטענה כי ניתוח דחוף שבוצע בה לאחר שאובחנה אצלה תסמונת זנב הסוס החמיר את מצבה, וכי רופאיה התרשלו הן בהחלטה לבצע את הניתוח והן בניתוח עצמו [ע"א 2732/10 מסרי מופידה נ' הסתדרות מדיצינית הדסה]. על פי הראיות שהוצגו לו, שוכנע בית המשפט, כי בפני הרופאים ניצבו אינדיקציות רפואיות שלימדו על צורך בניתוח דחוף, וכן כי הגיוני יותר שההחמרה במצבה של המטופלת אחרי הניתוח נבעה מפריצת דיסק חוזרת שאירעה לה ולא מהניתוח עצמו.

המסקנה היא כי כל מקרה נבחן לגופו וכי יש חשיבות מכרעת להשתלשלות העובדתית הקונקרטית העומדת לנגד עיני בית המשפט. לכן, לשם הערכת סיכויי הצלחתה של תביעת רשלנות רפואית במקרה של פגיעה מתסמונת זנב הסוס, יש לפנות לייעוץ משפטי אצל עו"ד הבקי ברשלנות רפואית, שיבחן לעומק את עובדות המקרה, ולפי הצורך אף יסתייע בחוות דעתו של מומחה רפואי מתאים.